שולחן ערוך יורה דעה רסח/שו"ע

סעיף א

באה"ג-א גר שנכנס לקהל ישראל חייב מילה תחילה. ט"ז-א גר"א-א באה"ג-ב ואם מל כשהיה עובד כוכבים גר"א-ב או שנולד מהול (טור בשם הרא"ש) – ש"ך-א ט"ז-ב צריך להטיף ממנו דם ברית, גר"א-ג ואין מברכין עליו. גר"א-ד באה"ג-ג ואם נכרת הגיד – אין מילתו מעכבת מלהתגייר, וסגי ליה בטבילה.

גר"א-ה טבל קודם שמל – מועיל דבדיעבד הוי טבילה (בית יוסף בשם הרמב"ן, וכן כתב המגיד משנה פרק ארבעה עשר מהלכות איסורי ביאה). ש"ך-ב ויש אומרים דלא הוי טבילה (נימוקי יוסף פרק "החולץ" בשם הרא"ה).

סעיף ב

כשבא להתגייר אומרים לו: "מה ראית שבאת להתגייר? אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דחופים, סחופים (פירוש: אבודים וסחופים מן "מדוע נסחף אביריך") ומטורפים, ויסורים באים עליהם?" אם אמר: "יודע אני ואיני כדאי להתחבר עמהם" – מקבלין אותו מיד.

ומודיעים אותו עיקרי הדת שהוא יחוד ה' ואיסור עבודת כוכבים, ומאריכין עמו בדבר זה. ומודיעים אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות. ומודיעים אותו מקצת עונשין של מצות, שאומרים לו: "קודם שבאת למידה זו אכלת חלב – אי אתה ענוש כרת, חללת שבת – אי אתה חייב סקילה. ועכשיו אכלת חלב אתה ענוש כרת, חללת שבת אתה חייב סקילה." ואין מרבין עליו, ואין מדקדקין עליו.

וכשם שמודיעים אותו ענשן של מצות, כך מודיעים אותו שכרן של מצות. ומודיעים אותו שבעשיית מצות אלו יזכה לחיי העולם הבא, ושאין שום צדיק גמור אלא בעל החכמה שעושה מצות אלו ויודעם. ואומרים לו: "הוי יודע שהעולם הבא אינו צפון אלא לצדיקים, והם ישראל. וזה שתראה ישראל בצער בעולם הזה – טובה היא צפונה להם, שאינם יכולים לקבל רוב טובה בעולם הזה כעובדי כוכבים, שמא ירום לבם ויתעו, ויפסידו שכר עולם הבא. ואין הקדוש ברוך הוא מביא עליהם רוב פורענות כדי שלא יאבדו. אלא כל העובדי כוכבים כלים והם עומדים." ומאריכין בדבר זה כדי לחבבן.

אם קבל – מלין אותו מיד. וממתינים לו עד שיתרפא רפואה שלימה, ואחר כך מטבילין אותו טבילה הוגנת בלא חציצה. ויש אומרים שיגלח שערותיו ויטול צפורני ידיו ורגליו קודם טבילה (טור ורי"ף ורא"ש). ושלושה תלמידי חכמים (גם זה טור) עומדים על גביו, ומודיעים אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות פעם שניה, והוא עומד במים.

ואם היתה אשה – נשים מושיבות אותה במים עד צוארה, והדיינים מבחוץ, ומודיעין אותה מקצת מצות קלות וחמורות, והיא יושבת במים. ואחר כך טובלת בפניהם, והם מחזירים פניהם ויוצאין, כדי שלא יראו אותה כשתעלה מהמים.

ויברך "על הטבילה" אחר שיעלה מן המים. וכיון שטבל – הרי הוא כישראל. שאם חזר לסורו – הרי הוא כישראל מומר, שאם קידש – קידושיו קידושין.

סעיף ג

כל ענייני הגר, בין להודיעו המצות לקבלם, בין המילה, בין הטבילה – צריך שיהיו בשלושה הכשרים לדון, וביום (תוספות ורא"ש פרק "החולץ").

מיהו דוקא לכתחילה, אבל בדיעבד אם לא מל או טבל אלא בפני שנים או קרובים (הגהות מרדכי) ובלילה, אפילו לא טבל לשם גרות אלא איש שטבל לקריו ואשה שטבלה לנדתה – הוי גר, ומותר בישראלית. חוץ מקבלת המצות שמעכבת אם אינה ביום ובשלושה.

ולהרי"ף ולהרמב"ם אפילו בדיעבד שטבל או מל בפני שנים או בלילה מעכב, ואסור בישראלית. אבל אם נשא ישראלית והוליד ממנה בן – לא פסלינן ליה.

סעיף ד

הואיל וטבילת גר צריך בית דין של שלושה – אין מטבילין אותו בשבת, ולא ביום טוב, ולא בלילה. ואם טבל – הרי זה גר.

סעיף ה

המל את הגרים מברך: "ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וצונו למול את הגרים".

ואחר כך מברך: "ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וצונו למול את הגרים ולהטיף מהם דם ברית. שאלמלא דם ברית לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר: אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי".

סעיף ו

עובדת כוכבים שנתגיירה והיא מעוברת – בנה אין צריך טבילה.

סעיף ז

עובד כוכבים קטן, אם יש לו אב – יכול לגייר (אותו). ואם אין לו אב ובא להתגייר, או אמו מביאתו להתגייר – בית דין מגיירין אותו, שזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו.

בין קטן שגיירו אביו, בין שגיירוהו בית דין – יכול למחות משיגדיל, ואין דינו כישראל מומר אלא כעובד כוכבים.

סעיף ח

במה דברים אמורים? כשלא נהג מנהג יהדות משהגדיל. אבל נהג מנהג יהדות משהגדיל – שוב אינו יכול למחות.

סעיף ט

עובד כוכבים שבא לחתוך ערלתו מפני מכה או מפני שחין שנולד לו בה – אסור לישראל לחתכם, מפני שלא נתכוון העובד כוכבים למצוה. לפיכך אם נתכוון העובד כוכבים למילה – מצוה לישראל למול אותו.

ובמקום שמותר לרפאות העובד כוכבים – מותר בכל ענין (נ"י פ' נושאין על האנוסה ורמב"ם ורש"י; ועיין לעיל סימן קנ"ח).

סעיף י

עובד כוכבים או עובדת כוכבים שבא ואמר: "נתגיירתי בבית דינו של פלוני כראוי" – אינו נאמן לבא בקהל עד שיביא עדים. ואם ראינום נוהגין כדרכי ישראל ועושים כל המצות – הרי אלו בחזקת גרי צדק, ואף על פי שאין שם עדים שמעידים בפני מי נתגיירו. ואף על פי כן, אם באו להתערב בישראל – אין משיאין אותם עד שיביאו עדים, או עד שיטבלו בפנינו, הואיל והוחזקו עובדי כוכבים.

אבל מי שבא ואמר שהוא עובד כוכבים ונתגייר בבית דין – נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר.

וכתב הרמב"ם: במה דברים אמורים? בארץ ישראל באותן הימים, שחזקת הכל שם בחזקת ישראל. אבל בחוץ לארץ צריך להביא ראיה ואחר כך ישא ישראלית, שמעלה עשו ביוחסין.

סעיף יא

מי שהיה מוחזק בישראל שאמר "נתגיירתי ביני לבין עצמי", ויש לו בנים – אינו נאמן על הבנים. אבל נאמן על עצמו לשוויה נפשיה חתיכא דאיסורא, ליאסר בבת ישראל עד שיטבול בפני בית דין.

סעיף יב

כשיבא הגר להתגייר בודקים אחריו, שמא בגלל ממון שיטול, או בשביל שררה שיזכה לה, או מפני הפחד בא ליכנס לדת. ואם איש הוא, בודקין אחריו שמא עיניו נתן באשה יהודית. ואם אשה היא, בודקין אחריה שמא עיניה נתנה בבחורי ישראל.

ואם לא נמצאת להם עילה – מודיעים להם כובד עול התורה וטורח שיש בעשייתה על עמי הארצות, כדי שיפרשו. אם קיבלו ולא פירשו, וראו אותם שחזרו מאהבה – מקבלים אותם.

ואם לא בדקו אחריו, או שלא הודיעוהו שכר המצות ועונשן, ומל וטבל בפני שלושה הדיוטות – הרי זה גר. אפילו נודע שבשביל דבר הוא מתגייר – הואיל ומל וטבל יצא מכלל העובדי כוכבים, וחוששים לו עד שתתברר צדקתו. ואפילו חזר ועבד עבודת כוכבים – הרי הוא כישראל מומר שקידושיו קידושין.

ישראל מומר שעשה תשובה – אינו צריך לטבול. רק מדרבנן יש לו לטבול ולקבל עליו דברי חבירות בפני שלושה (נ"י פרק "החולץ").