שולחן ערוך יורה דעה רנג א


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה

שולחן ערוך

מי שיש לו מזון שתי סעודות לא יטול מהתמחוי מזון י"ד סעודות לא יטול מהקופה ואם יש לו ר' זוז ואינו נושא ונותן בהם או שיש לו חמשים זוז והוא נושא ונותן בהם לא יטול צדקה ואם יש לו ר' זוז חסר דינר ואינו נושא ונותן בהם אפי' נותנים לו אלף זוז בבת אחת הרי זה יטול:

הגה: ומי שהולך מביתו ונוסע מעיר לעיר לקבץ כל הדרך שהיה בדעתו ליסע כשהלך מביתו נקרא פעם א' ואפי' נתנו לו ר' זוז בעיר א' יכול לקבל יותר ומכאן ואילך אסור (מרדכי פ"ק דב"ב בשם א"ז)

ואם יש לו הרבה והוא עליו בחוב או שממושכן לכתובת אשתו הרי זה יטול ואם יש לו בית וכלי בית הרבה ואין לו ר' זוז הרי זה יטול ואין צריך למכור כלי ביתו ואפי' הם של כסף וזהב במה דברים אמורים בכלי אכילה ושתיה ומלבוש ומצעות וכיוצא בהן אבל מגרדה או עלי שהם של כסף מוכרם ולא יטול מהצדקה והא דאין מחייבים אותו למכור כלי תשמישו של כסף וזהב דוקא כל זמן שאינו צריך ליטול מהקופה אלא נוטל בסתר מיחידים אבל אם בא ליטול מהקופה של צדקה לא יתנו לו עד שימכור כליו:

הגה: וכן במקום דאיכא תקנה שלא ליתן צדקה למי שיש לו דבר קצוב אין חושבין לו בית דירה וכלי תשמישיו (מרדכי ריש פ"ק דב"ק) וכל מי שהוא עשיר אסור ליתן לבניו אע"פ שהם גדולים אם הם סמוכים על שולחן אביהם (מרדכי פ"ק דב"מ בב"י סי' רנ"ב) וכל זה דרך צדקה אבל דרך דורון וכבוד יכול לקבל אדם כדאמרי' הרוצה ליהנות יהנה כאלישע (מרדכי מהגהות דב"ק):

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

(א) לא יטול כו'. כך היה דרכם לחלק תמחוי בכל יום וקופה מע"ש לע"ש ולפיכך מי שיש לו מזון יום א' לא יטול מהתמחוי ומי שיש לו מזון י"ד סעודות לא יטול מהקופה וכ' הסמ"ק ס"ס רס"ז דדין קופה ותמחוי אינו נוהג בימינו עכ"ל. ונראה דר"ל כל דיני קופה ע"פ מה שיתבאר לקמן סי' רנ"ו אבל ודאי דכל קהל מישראל יש להם קופה של צדקה וכמ"ש הרמב"ם והמחבר לקמן ר"ס רנ"ו:

(ב) והוא עליו בחוב. ר"ל שחייב לאחרים:

(ג) לכתובת אשתו. פי' רבינו שמשון אפי' נשואה וכ' הב"ח דהיינו לו' שהבעל ייחד לאשתו נשואה קודם חופה כלים ותכשיטין ושמום כך וכך וכתב שויים בכתובתה:

(ד) אבל מגרדה כו'. ובטור כתב דה"ה מנורה ושולחן של כסף צריך למכור ועיין בדרישה וב"ח כתבו טעם לדבריו וכ' הב"ח שכן עיקר דשלחן ומנורה וכיוצא בהן שאין גופו ממש נהנה מהן מחייבין אותו למכור וע"ש ועוד כתבו הרא"ש וטור ושאר פוסקים בשם ר"ת דאם לאחר שכבר נטל נזדמנו לו כלים הללו (פי' כגון שנפלו לו בירושה או במציאה) אין מחייבין אותו למכור ועוד כתב רש"י ומביאו הרא"ש (ורבינו ירוחם נ"ט) דאם לאחר שנטל נודע שעשיר היה והיה לו ר' זוז ב"ד באים וגובין ממנו מה שנטל ואם אין לו כדי לשלם מוכר כלי תשמישו היקרים ומשתמש בפחותים ואע"פ שממון שאין לו תובעים הוא משום קנס גובים ממנו עכ"ל וכתב הב"ח דנראה הבא להורות כפירש"י אין מהנדזין אותו:


ט"ז

מהתמחוי. קערה גדולה היא וגובין בה גבאים מאכל מבעלי בתים ומחלקים לעניים ב' סעודות ליום מיום ליום ועיין ר"ס רנ"ו:

י"ד סעודות לא יטול מהקופה. בפ' כל כתבי פרכינן מני אי רבנן חמסרי הוויין פירוש דבשבת צריך שלש סעודות ואי רבי חדקא דס"ל ד' סעודות בשבת שיתסרי הוויין ומשני הא מני רבי עקיבא היא דאמר עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות ופירש רש"י דלענין שבת במאן דאפשר ליה יעשה סעודות שבת או כרבנן או כרבי חידקא ומיהו האי דצריך לבריות יעשה שבתו חול ולא יטיל על אחרים כבוד שבתותיו עכ"ל ובפרישה הביא זה בשם פי' הר"ש דאמרינן עשה שבתך חול כו' וכתב על זה דזהו דוקא לר' חידקא אבל לרבנן לק"מ. ולא עיין בסוגיא שהבאתי דאף לרבנן אמרינן כן וא"ל ממ"ש ס"ס ר"ן דאמרינן שבת נותנים לו מזון שלש סעודות תירצו התוס' על זה דבשביל סעודות שבת אין לו להתחיל ליטול אבל אם כבר נטל נוטל גם כדי לסעודות שבת:

או שממושכן לכתובת אשתו. פי' שעשה על זה אפותיקי לכתובת אשתו:

אבל מגרדה או עלי. פירוש כלי שכותשין בו חטין ומ"מ אין נקרא כלי אכילה שאין מקרבין העלי לפניו בשעת אכילה. ובטור כתב במנורה ושלחן של כסף חייב למכור. והקשה ב"י דבגמ' איתא דרב זביד משני הכי ואיתותב משום דיכול לומר לא מיקבל עלי כשאינו של כסף ותירצו רבותי דבגמרא לא מיירי משלחן ממש אלא ממפה הפרוסה על השלחן ואין נראה בעיני אלא נראה לי דיש חילוק בין שלחן שלהם לשלחן שלנו דבזמן התלמוד היה לפני כל אחד שלחן קטן בפני עצמו כמ"ש התוס' פ' ע"פ דף ק' ד"ה שאין מביאין את השלחן והוה השלחן כמו כלי אכילה שמיוחד לו דגם גבי כלי אכילה נראה דהיינו מה שמיוחד לו אבל מה שמשתמש עם בני ביתו הוא כלי גדול ודאי אין לשייר לו של כסף בשביל בני ביתו דאפי' גבי סידור ב"ח אמרינן לו ולא לאשתו ובניו אלא ודאי מה שמיוחד לו קאמר וה"ה גבי שלחן המיוחד לו אבל עכשיו ששלחן אחד לכל המסובין ודאי חייב למכור אם הוא של כסף ומ"ה לא זכר גם הרמב"ם את השלחן בהדי כלי אכילה שמשיירין לו כנ"ל ברור ונכון:

באר היטב

(א) מהתמחוי:    היא קערה גדולה וגובין בה גבאים מאכל מבעלי בתים ומחלקים לעניים ב' סעודות כל יום ויום וקופה מתחלקת מע"ש לע"ש וכתב הט"ז דבש"ס פרכינן הא בשבת צריך ג' סעודות לרבנן והוי ט"ו סעודות ולר' חידקא הוי ט"ז ומשני הא מני ר"ע היא דאמר עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות ופרש"י דלענין שבת במאן דאפשר ליה יעשה סעודת שבת או כרבנן או כר' חידקא ומיהו האי דצריך לבריות יעשה שבתו חול ולא יטיל על אחרים כבוד שבתותיו ובפרישה הביא זה וכ' דזהו דוקא לר' חידקא אבל לרבנן לא קשיא מידי ולא עיין בסוגיא שהבאתי דאף לרבנן אמרי' כן עכ"ל (ובנה"כ כ' דדברי הפרישה נכונים הם דלרבנן בלא"ה לק"מ דמאי דבעי למיכל באפוקי שבתא אוכל בשבת וכ"כ הרמב"ם בפי' המשנה סוף פאה להדיא) וכתב הסמ"ק דדיני קופה ותמחוי אינו נוהג בימינו ופ' הש"ך דר"ל כל דיני קופה ע"פ מה שיתבאר בסי' רנ"ו אבל ודאי דכל קהל מישראל יש להם קופה של צדקה וכתב עוד הט"ז וא"ל ממ"ש סוף סימן ר"ן שבת נותנין לו מזון ג' סעודות כבר תירצו התוספות דבשביל סעודות שבת אין לו להתחיל ליטול אבל אם כבר נטל נוטל גם כדי לסעודות שבת עכ"ל.

(ב) בחוב:    פי' שחייב לאחרים ופי' לכתובת אשתו שעשה זה אפותיקי לכתובתה.

(ג) כסף:    בטור כ' דה"ה מנורה ושלחן של כסף צריך למכור והקשה הב"י דהא אותו מ"ד שס"ל כך איתותב בש"ס ותירץ הט"ז דיש חילוק בין הזמנים דעכשיו ששלחן אחד לכל המסובין ודאי חייב למכור אם הוא של כסף אבל בזמן הש"ס שכל אחד היה לפניו שלחן קטן ה"ל כמו כלי אכילה וכ' הרא"ש ושאר פוסקים דאם לאחר שנטל נזדמנו לו כלים הללו כגון שנפלו לו בירושה או במציאה אין מחייבין אותו למכור ועוד כ' רש"י דאם נודע שעשיר היה בשעה שנטל ב"ד באים וגובין ממנו מה שנטל ואע"פ שממון שאין לו תובעין הוא מ"מ משום קנס גובים ממנו עכ"ל.





פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על יורה דעה לחץ כאן



▲ חזור לראש