שולחן ערוך יורה דעה רלד טז
<< · שולחן ערוך יורה דעה · רלד · טז · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
שמע אביה והפר לה ולא הספיק הארוס לשמוע עד שמת אין האב יכול להפר חלקו של ארוס ודוקא שמת אחר יום שמיעה אבל אם מת ביום שמיעה חוזר ומפר הכל ביחד ואם חזרה ונתארסה בו ביום אע"פ שמת הארוס הראשון אחר יום שמיעת האב חוזר ומפר עם הארוס השני ויש חולקין בזה לומר שאין האב חוזר ומפר עם הארוס השני:
מפרשים
(לא) אין האב יכול להפר חלקו. דאע"ג דאם לא הפר האב כלל חוזרת לרשות האב וכדלעיל ר"ס י"א כיון דהפר בחיי הארוס גרע טפי לפי שנקלש חלק הארוס ואין בו כח להורישו לאב:
(לב) ודוקא שמת אחר יום שמיעה. של (בעל) [אב]:
(לג) ואם חזרה כו'. כתב הב"ח תימא דהלא להרמב"ם לעיל סעיף ה' לעולם אין יכולים להפר אלא כששניהם שמעו ביום א' ולפי מה שמחלק בדרישה (דהתם) [דהכא] בחזרה ונתארסה שאני לק"מ אבל בקונטרס אחרון השיג עליו ע"ש:
אין האב יכול להפר כו'. ואף ע"ג דאמרי' מת הבעל נתרוקן רשותו לאב הכא שאני כיון שכבר הפר האב חלקו קלוש חלק הבעל ואין בו כח להורישו לאב:
אחר יום שמיעה. פי' שמת הבעל אחר יום שמיעה דאב דאלו ביום שמיעת האב חשבינן מה שהפר האב כבר ללא כלום כיון שבידו עכשיו להפר כולו לא יזיק מה שהתחיל כבר בהפרה באותו היום דכל ההפרה שבאותו יום לחדא חשבינן לה כן נ"ל טעם דין זה והטור כתבו בשם הרמב"ן:
ואם חזרה. דין זה כתבו הטור בשם הרמב"ם וז"ל בפרק י"א נערה ארוסה שנדרה ושמע אביה לבדו והפר לה ומת הארוס קודם שישמע ונתארסה בו ביום אפילו למאה אביה וארוסה האחרון מפירין נדריה שנדרה בפני ארוס הראשון שמת קודם ששמע עכ"ל ולפי הנראה דמ"ש בו ביום קאי על כל מה שלפניו דהיינו שמת גם כן הארוס הראשון בו ביום ששמע האב דאם לא כן הא אף אם הארוס הראשון חי לפנינו לא היה יכול להפר כמו שכתב הטור בשמו ריש הסימן ובש"ע סעיף ד' שצריך שישמעו שניהם ביום אחד ואין להקשות א"כ למה לי שותפות האחרון הלא באב סגיא לדעת הרמב"ן שזכרנו בסמוך נראה דהכא שאני כיון שיש ארוס אחרון לפנינו צריך האב לשתף אתו משא"כ אם אין שום ארוס לפנינו ביום שמיעת האב כן נ"ל דגם רמב"ם ס"ל כרמב"ן והטור לא הביא דברי הרמב"ם רק להקשות עליו ולא נהירא ולא לאיפלוגי על הרמב"ן ועל כן תמוה מאד מה שכתוב כאן בש"ע בדברי הרמב"ם אע"פ שמת הארוס הראשון אחר יום שמיעת האב כו' דלמה יהיה עדיף הארוס השני מן הראשון ובדרישה כתב לתרץ זה וז"ל דשאני הכא כיון שמיד שמת הארוס הראשון קודם שחזרה ונתארסה נתרוקן חלק הבעל לאב ואע"פ שהאב לא מצי מפר לה כמו שנתבאר מ"מ כיון שנתרוקן לו הוי ליה לאב בחלק הארוס שלא שמע עדיין היום יום שמיעה ומועיל זה כשתחזור ותתארס בו ביום דמצי האב להפר עם הארוס השני דהוה ליה בחלק השני יום שמיעה יחד משא"כ ברישא כשארוס הראשון חי דאין לאב חלק בחלק הארוס כלל ובעינן לארוס ואב יום שמיעה יחד עכ"ל ולא ידעתי התחלה לדבריו דהיאך כתב שנתרוקן בזה חלק הבעל לאב שהוא עצמו לא היה לו זכות כלל כיון שלא שמע ביום ששמע אב היאך יוריש לאחר מה שאין לו והיאך יהיה עדיף האחרון ממי שבא מכחו דדי בזה שנימא דאיהו במקום הראשון קאי כמו שנכתוב בסמוך בשם הר"ן מ"מ לא יהיה עדיף ממנו וצ"ע כוונת הש"ע בזה:
ויש חולקין כו'. טעמייהו כיון שכבר הוקלש חלק הבעל ע"י הפרת האב מה מועיל הפרת הארוס האחרון ודעה הראשונה שהוא הרמב"ם ס"ל דהארוס האחרון ככרעיה דראשון הוא וכאלו הוא קיים ומפר עם האב כ"כ הר"ן:
(כב) האב: דאע"ג דאם לא הפר האב כלל חוזרת לרשות האב מ"מ כיון דהפר בחיי הארוס גרע טפי לפי שנקלש חלק הארוס ואין בו כח להורישו לאב. ש"ך.
(כג) שמיעה: פי' שמת הבעל אחר יום שמועה דאב דאילו ביום שמועה חשבינן מה שהפר האב ללא כלום כיון שבידו עכשיו להפר כולו כ"כ הט"ז.
(כד) חזרה: כתב הב"ח תימא דהלא להרמב"ם לעיל ס"ה לעולם אין יכולים להפר אלא כששניהם שמעו ביום א' ולפי מה שמחלק בדרישה דהתם בחזרה ונתארסה שאני לק"מ אבל בקונטרס אחרון השיג עליו ע"ש עכ"ל הש"ך וכ"כ הט"ז.