שולחן ערוך יורה דעה רכח ל
<< · שולחן ערוך יורה דעה · רכח · ל · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
צבור שהסכימו על ענין אחד ונשבעו כל איש מהם עליו ואח"כ רצו להתיר אין להם תקנה עד שיתחרטו כולם וימצאו פתח לשבועתם כשאר שבועות דעלמא ויתירו להם ג' אנשים שאינם מבני העיר ואם פתחם וחרטתם שוה אחת לכולם יכולים המתירים להתיר לכולם יחד ואם לאו מתירים לכל אחד כפי פתחו וחרטתו:
- הגה: ועיין לעיל כתבתי דיש מי שאומר דכהאי גוונא מקרי נשבע על דעת רבים (מהרי"ק שורש קפ"ב) מיהו יש חולקים סבירי להו דכל אחד מהם יכול להתחרט ולשאול על נדרו אעפ"י שאין חביריו מתחרטין (ריב"ש סי' תס"ב):
מפרשים
ש"ך - שפתי כהן
(פו) וע"ל כתבתי כו'. כלומר לעיל סכ"א כתב די"א ארבעה שנשבעו יחד לעשות איזה דבר מיקרי נשבע עד"ר וס"ל להרב דבעד"ר אפילו מתחרטים כולם אין יכול להתיר להם כיון שאין חרטתן שוה וע"ל ס"ק נ"ז ודע דהרמב"ן לטעמיה אזיל וכמ"ש הריב"ש בשמו דמחלק בין חרם לשבועה אבל בריב"ש כתב עליו ואני אומר שהטעם שסמכו עליו להתיר חרמי הקהל בלא שאלה דהואיל וכך נהגו ע"ד מנהגם הם מחרימים אותו הטעם מספיק לשבועת הקהל שאף אם יאמרו מחרימים ומשביעים אנו יכולים הם עצמם להתיר בלא שאלה וחרטה משום דע"ד כן השביעו עכ"ל וכ"כ הרב לעיל סכ"ה אפי' הזכירו שבועה עם החרם וכאן סתם כדברי המחבר דאפי' יתחרטו כולם צריכים למצוא פתח לשבועתם ויתירו להם ג' אנשים דעלמא ונראה דס"ל להרב דדוקא כשהשביעו הקהל בסתם כל הקהל כמו שהש"ץ אומר בשליחות הקהל אנו משביעין ומחרימין כו' ואפילו ענו כל הקהל אמן בכה"ג אמרינן דעל דעת מנהגם משביעין וכדאי' בריב"ש אבל כשכל אחד מהקהל בפרוטרוט אמר אני נשבע על ענין זה הוי עד"ר וצריך התרה וכך צריך ליישב דברי העט"ז:
(פז) דיש מי שאומר כו'. והעט"ז כ' דהכא גם היש מי שאומר מודה דבצבור שאני דכל מעשה הצבור כאלו התנו כו':
(פח) מיהו יש חולקים כו'. צ"ע לפי הבנת הרב יהיו דברי הרמב"ן סותרים זא"ז שהרי הי"א אלו הוא תשובת הריב"ש סי' תס"א (וקפ"ה) וכתב שם שכ"כ הרמב"ן במשפט החרם שלו ודברי המחבר הם תשובת הרמב"ן לכך נראה לחלק דהריב"ש לא קאמר אלא בנשבעו כל הקהל כאחד בסתם דבכה"ג לא הוי עד"ר כיון שכן דרכם לעשות כן ע"פ מנהגם אבל בתשובת הרמב"ן דמיירי שנשבע כל אחד ואחד בפרוטרוט הוי עד"ר ולכך אין יכולין להתיר עד שיסכימו כולם וצ"ע:
ט"ז - טורי זהב
וע"ל כתבתי כו'. מהרי"ק עצמו בשורש קפ"א הרגיש בזה וכתב שהרמב"ן הקשה על מה שמחרימין הקהל על דעת המקום ועל דעת הקהל היאך מועיל אפילו התרה לחכם הא על דעת רבים הוה והוה לו להקשות בלא"ה דהרי הוי על דעת רבים כיון שנשבעו ביחד ותירץ שם מהרי"ק דאין הכי נמי אלא דהרמב"ן עדיפא מיניה פריך וכיון שכבר הביא בש"ע בסעיף כ"ב דאמירה על דעת המקום ועל דעת הקהל לא משום על דעת רבים שאינו אלא כעין גזירה ונידוי וכו' גם בזה לא קשיא מידי דצבור שאני שהם מחרימים מעיקרא אדעתא דהכי שיוכלו להתיר את החרם והשבועה וכמ"ש ג"כ בסעיף כ"ז שמתירין אפי' לא חל הנדר כו':
באר היטב
(ס) רבים: כתב הש"ך משמע דעת הרב דבעד"ר אפי' מתחרטין כולם אין יכול להתיר להם כיון שאין חרטתן שוה ולעיל סכ"ה כתב הרב אפי' הזכירו שבועה עם החרם יכולים להתיר בעצמם בלא שאלה וחרטה ונראה דס"ל להרב דדוקא כשהשביעו בסתם שהש"ץ אומר בשליחות הקהל אנו משביעין ומחרימין כו' ואפי' ענו כל הקהל אמן בכה"ג אמרי' דע"ד מנהגם משביעין אבל כשכל א' מהקהל נשבע בפרוטרוט על ענין זה הוי עד"ר וצריך התרה עכ"ל.