שולחן ערוך יורה דעה קכט ה
<< · שולחן ערוך יורה דעה · קכט · ה · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
המוסר מפתח חנותו לעובד כוכבים היין שבו מותר אפילו לא נשאר שום יהודי בעיר אפילו הודיעו שהוא מפליג שלא מסר לו אלא שמירת המפתח והוא ירא ליכנס בו ויש מי שאומר שלא התירו אלא כשאינו יודע שהוא מפליג ואז מותר אפילו מצאו שנכנס אבל אם הודיע שהוא מפליג אפילו אם נתפס עליו כגנב אסור:
- הגה: ויש להקל כסברא הראשונה (היא סברת ר"ח שכ"ה בריב"ש סימן תכ"ד ות"ה סימן ר"ן ורשב"א) ואם עבר העובד כוכבים ונכנס שם אם נתפס כגנב שרי ואם אינו נתפס כגנב ויש לו התנצלות על מה שנכנס אסור ודוקא אם סגר הדלת במנעול מבפנים ואין סדק בחדר שיכולים לראות משם אבל אם הדלת פתוח (ב"י בשם רשב"א) או אפילו רק סדק שיכולים לראות היין מותר (מרדכי פר"י) ואפילו אמר לו ליכנס שם (שם) אם לא אמר ליה להפליג ויוכל לבא דהעובד כוכבים מירתת ואם העובד כוכבים אינו מירתת כגון עבדי המושל שתפסו היהודי (ומחפשים בבית היהודי) הכל אסור אם אין לו סימן שלא נגעו (ב"י בשם התוס' והמרדכי ס"פ ר"י):
מפרשים
(טו) שלא מסר לו כו'. ואפי' אין ישראלים בעיר משום דעובד כוכבים אחרים מירתתי מעובד כוכבים זה ועובד כוכבים זה מירתת מעובדי כוכבים אחרים שמא יאמרו לישראל שנכנס. הרא"ש. וכב"י ומשמע לי מדברי הפוסקים דאפי' מסר לו מפתח סתם אמרינן לא מסר אלא שמירת המפתח ואין צריך לומר אחוז מפתח זה עד שאבא ומביאו. ד"מ:
(טז) אפי' אם נתפס כגנב. בין על הכניסה בין על הנגיעה אסור ובב"ח פי' נתפס כגנב על פתיחת החבית לחוד ולא ידעתי למה:
(יז) ודוקא כו'. כלומר הא דבעבר ונכנס אסור אפי' אם אינו נתפס כגנב על הכניסה ולא מפלגינן בין א"ל שמפליג או לא היינו אם הוא בענין שאין יכולים לראותו אבל אם יכול לראותו אז שרי בלא א"ל שמפליג דאע"ג) דאינו נתפס כגנב על הכניסה מכל מקום כיון דנתפס כגנב על הנגיעה מירתת וסבר השתא אתי ישראל וחזי ליה כדלעיל סימן קכ"ח סעיף ג':
(יח) או אפילו רק סדק כו'. ודוקא ביום אבל בלילה לא מהני סדק כדלקמן ס"ס ק"ל:
המוסר מפתח כו'. כתב ב"י דמלשון הפוסקים משמע אפילו במסר לו המפתח סתם אמרינן לא מסר לו אלא שמירת המפתח דלא כדמשמע מלשון הרמב"ם שצריך שיאמר בפירוש שאינו מוסר רק שמירת המפתח:
והוא ירא ליכנס בו. ולא דמי לההיא דמניח יינו בעיר של עובדי כוכבים בלא מפתח וחותם דהכא עובדי כוכבים אחריני מרתתי מן העובד כוכבים ואיהו מרתת מנייהו שמא יאמרו לישראל שנכנס. ב"י בשם הר"ן:
ומ"ש בסעיף ו' ושמע ישראל קול תקיעת שופר הרשב"א בתה"ה הקשה דאם כן אמאי אסר לעיל בהודיע שהוא מפליג נימא דמידכר ליה לחמריה ואתי דהא כי אזיל לשבות שבת ולצלויי הרי הוא כמודיעו שמפליג ותירץ דלא אמרו מידכיר לחמריה אלא במפליג בדברים שאפשר לעשותן כאן כצלוי' ושמירת שבת דכי מדכר ליינו אתי ועביד הכא צלויי או ישמור שבת אבל במפליג בדברים שא"א לעשותן כאן כגון שמפליג לרחוץ במרחץ וכיוצא בזה אסור ועוד צריך תלמוד בזה עכ"ל והטור חולק על זה וכתב כיון דטעמא משום דמדכר יינו בכל דבר שייך לומר כן אע"פ שא"א לעשותן כאן מ"מ לא יפסיד יינו בשבילו עכ"ל וצריך לתרץ קושיית הרשב"א לדעת הטור ונראה דהוא מתרץ הקושיא באופן אחר והוא דבר ברור לע"ד דאיתא בהנהו תרי עובדי בגמרא דהיינו הך דשמע קול שביתת שבת וקול תפלה בב"ה והלך ולא על חנם הזכירו זה ולא אמר דאזיל מעצמו בשביל דברים אלו בלתי התעוררות ע"י אחר אלא ודאי דוקא בכה"ג שאינו הולך מעצמו אלא דרך פתאום וע"כ נשכח היין שלו וזה רואה העובד כוכבים וע"כ הוא מירתת שמא יחזור ויזכור ליינו מה שאין כן בהנהו דריש הסי' בהודיע שמפליג בודאי ניחוש בעצמו קודם הליכתו וחושב העובד כוכבים שבכוונה הניח יינו אצלו ומאמינו ועל כן לא מרתת ואחר כן מצאתי תירוץ זה להרא"ה בספר בדק הבית והרשב"א בספר משמרת הבית דחאו בדחייה שאין בו ממש לעין כל הרואה דבריו בזה וראייה לדברינו ממ"ש בסמוך סעי' ט' ויצאו שניהם בבהלה דעיקר הדין תלוי שם בזה כמו שיתבאר בסמוך והוא שנלמד ממה שאמרו שם בגמרא שהמעשה היה כך ואם כן הכא נמי נימא הכי שכיון שהוזכר בגמרא שהיה המעשה כך בודאי תליא מילתא בזה. ובזה ניחא לי עוד מה שקשה במה שכתב בסעיף א' שאם אמר לעובד כוכבים המעביר לך ואני אבוא אחריך דאסור דקשה למה לא נימא שהעובד כוכבים מרתת שמא יזכור יינו ויבוא אחריו מהר ולפי תירוץ הרשב"א לא ידענא היאך יתיישב זה ולפי מה שכתבתי ניחא דריש סימן זה מיירי ודאי שהניחו בכונה ועיקרא דמילתא שם אם חושב העובד כוכבים שהאמין לו היין ולהכי אסור בהודיעו שהוא מפליג משום הכי אם אומר לו לך ואני אבוא אחריך רואה העובד כוכבים שמאמין לו היין כיון שאומר לו שילך עם היין ולא ילך אצלו לשמרו למה ישתנה דעת הישראל אח"כ כיון שלא בבהלה יצא דאין שייך שינוי דעת אלא כשיוצא שלא על ידי עצמו אלא על ידי אחרים או יוצא שלא בכוונה ואפשר שאחר כך יזכור ויתחרט כן נראה לע"ד ברור וראיתי תירוצים אחרים בזה שאינם עולים על הדעת כלל ואין צריך להשיב עליהם:
(ח) ירא: כתב הש"ך ואפי' אין ישראלים בעיר משום דבעובדי כוכבים אחרים מירתתי מעובד כוכבים זה וזה מירתת מאחרים הרא"ש וכתב ב"י ומשמע לי מדברי הפוסקים דאפילו מסר לו המפתח סתם אמרינן לא מסר אלא שמירת המפתח ואצ"ל אחוז מפתח זה עד שאבא עכ"ל.
(ט) סדק: ודוקא ביום אבל בלילה לא מהני סדק כדלקמן סוף סימן ק"ל. ש"ך.