שולחן ערוך יורה דעה קכב ט


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה

שולחן ערוך

יש ליזהר מלהניח בבית עובד כוכבים כלי סעודה דחיישינן שמא ישתמש בהם:

הגה: ואפילו אם נתנם לאומן לתקנם צריך לעשות בהם סימן (ב"י בשם א"ח) שלא ישתמש בהם העובד כוכבים ואם עבר ולא עשה כשחזר ולקחן מן העובד כוכבים צריכים הגעלה ודוקא אם שהו קצת אצל העובד כוכבים דהיינו כחצי יום אבל לפי שעה אין לחוש (מרדכי פא"מ) וכל זה כשרוצה להשתמש בו ביום שנתנו לו דליכא אלא חדא ספיקא שמא נשתמש בו העובד כוכבים או לא אבל אם לא לקחו מן העובד כוכבים עד לאחר זמן דנוכל לומר אף אם נשתמש בו העובד כוכבים כבר נפגם ונשתההה מעל"ע או נשתהה ביד ישראל לאחר שלקחו מן העובד כוכבים מעל"ע אזלינן לקולא ואין חוששין בדיעבד (סברת הרב) ואם לקחו מן העובד כוכבים באותו יום שנתנו לו ועבר ונשתמש בו בלא הגעלה יש אוסרים המאכל כמו בכלי שהוא בודאי בן יומו (ארוך) ובמקום צורך יש להקל בדיעבד ולכתחלה יש ליזהר בכל ענין אפי' בעבדים ושפחות העובדי כוכבים שבבית ישראל שלא לייחד כלים שלנו אצלן שמא ישתמשו בהן בדברים האסורים (שם במרדכי) ועיין לקמן סימן קל"ו.

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

(ח) ואין חוששין בדיעבד. אין ר"ל שהמאכל שנשתמש בו מותר בדיעבד דזהו פשיטא ועוד דהא אכתי לא הזכיר כלום מהמאכל אלא ר"ל דכיון שכבר נתנו ביד עובד כוכבים ולקחו ממנו אין חוששין בדיעבד ומותר להשתמש בו אפי' לכתחלה כמ"ש הרא"ה ומביאו בת"ח כלל נ"ט דין ד' וכ"כ בסימני ת"ח שם לאפוקי לכתחלה אסור ליתנו לעובד כוכבים על דעת שישהנו אחר כך מעת לעת ואע"ג דהרא"ה לא קאמר אלא כשהישראל משהנו מעת לעת מותר להשתמש בו לכתחלה משמע ליה להרב דכ"ש כל שנוכל לומר שנשתהה ביד עובד כוכבים דשרי דהא לא דמי לכלי עובד כוכבים וכן משמע בסימני ח"ח שם ואע"ג דבת"ח שם משמע דלהרא"ה ה"ה אם נשתמש בו באותו יום בלא הגעלה המאכל מותר היינו לסברת הרב אבל האו"ה דס"ל המאכל אסור וכפשט דברי המרדכי אפשר לומר דהא והא איתא דאע"ג דהמאכל אסור היינו משום דנשתמש בו באותו יום אבל כל שנשתהה מעל"ע אפי' לכתחלה מותר ולזה כתב הרב בהג"ה כאן ברישא בסתם דאין חוששין והיינו כשנשתהה מעת לעת דמותר להשתמש בו לכתחלה ואח"כ כתב דעת האוסרים המאכל ואע"ג דבת"ח שם משמע דלהאו"ה דאוסר המאכל אוסר נמי להשתמש בכלי אפילו נשתהה מעל"ע מ"מ לענין דינא נ"ל להרב לחלק כמ"ש. וכל זה לדעת הרב אבל הב"ח בס"ס זה ובסי' קל"ז חולק וכתב דהיכא דשהה ביד עובד כוכבים כחצי יום והחזירה בו ביום צריך הגעלה ואם כלי חרס הוא צריך שבירה ולא מהני שהייה מעל"ע ואם נשתמש בו באותו יום המאכל אסור וזהו כדעת האו"ה שפירש כן דברי המרדכי בשם ר"ת והיכא דשהה ביד עובד כוכבים לפי שעה מהני שהייה להשתמש בו לכתחלה ובהכי מיירי הא"ח בשם הרא"ה ואם נשתמש בו בלא שהייה המאכל מותר והיינו מ"ש המרדכי בשם ר"ת אבל לפי שעה אין לחוש עכ"ד אכן מה שהקשה הב"ח לקמן סי' קל"ז ממ"ש הטור ורש"י והפוסקים דהשולח כלי היין ביד עובד כוכבים אפילו שעה אחת צריך הכשר כו' ונדחק מאד ומסקנת דבריו דר"ת שבמרדכי לא ס"ל כהטור וסייעתו ולענין דינא התם נמי מותר להשהותן מעל"ע ולהשתמש בהן לכתחלה והיכא דשהה ביד עובד כוכבים יום או יומים אסור להשתמש בהן לכתחלה בכל ענין כמו כלי של עובד כוכבים עצמן ודלא כהר"ש בונבור"ק שבמרדכי דיחיד הוא נגד הטור ורש"י והפוסקים דמצריכים הכשר לכלי היין ולר"ת והרא"ה ביורה שתשמישו בחמין מודי דצריך הכשר ודלא כמו שכתב ב"י ס"ס קכ"ב דר"ת והר"ש בונבורק שוין בדבר זה עכ"ד ולא ירדתי לסוף דעתו דהתם בכלי היין לא שייך שהייה מעל"ע וכדקי"ל לקמן ר"ס קל"ז דכלי היין לא שייך בהו לפלוגי בין ב"י לאינו ב"י (וכ"כ הר"ן סוף עבודת כוכבי') וכמו שהוכיח הרא"ש בתשובה כלל י"ט סט"ז דכל זמן שלא עבר עליהם שנים עשר חודש יש בהן טעם לשבח והלכך צריך הכשר בכלי היין לרש"י וטור וסייעתם דלא שייך בהו טעמא דהר"ש דאפילו נשתמש בהן הוה ליה פגום אחר מעת לעת אבל ביורה כולי עלמא מודו להר"ש בונבורק דמותר להשתמש בהן לכתחלה מיד מטעם שכתב מהר"ש מבונבורק שם וז"ל דהעמד היורה אחזקתה (ומה"ט ל"ד לכלים של עובדי כוכבים דאסורים להשתמש לכתחלה דכלי של ישראל אמרינן אוקמוה אחזקתה) ואימור לא נשתמש בה איסור ועוד דאפי' נשתמש בה הוה ליה פגומה שאינה ב"י דסתם כלי של עובד כוכבים מחזקינן לה בהכי כדברי ר"ת והוה ליה ספק איסור דרבנן ולקולא עכ"ל ומעתה אין כאן מחלוקת בין הפוסקים כלל וזה ברור וכן במרדכי פא"ט הביא דברי ר"ת ודברי הר"ש מבונבורק בסתם זה אחר זה וכן באו"ה כלל ל"ג פסק כדברי שניהם בסתם וזהו דעת הרב בסימני ת"ח שם וכאן בהג"ה דאם הניחו ביד עובד כוכבים מעל"ע מותר להשתמש בו לכתחלה וכן עיקר. וכל זה בכלים שדרכן להשתמש בהן בחמין אבל כלים שדרכן להשתמש בהם צונן ודאי דסגי בהדחה וק"ל:

(ט) ולכתחלה יש ליזהר בכל ענין כו'. והעולם אינם נזהרים עתה בזה והטעם משום דהעבדים והשפחות הם בבית ישראל תמיד שישראל יוצא ונכנס שם דבכה"ג מותר אפילו לכתחלה כדלעיל סי' קי"ח ס"י:


ט"ז

אבל לפי שעה אין לחוש. זהו מדברי המרדכי שנעתיק בסמוך שכתב כן גבי סכינים דדוקא אם הניחם אצל העובד כוכבים חצי יום או יותר אבל לפי שעה לא עכ"ל וקשה דבסי' קל"ו כתב הטור אפילו לא שהו שם רק שעה אחת צריכים הכשר ובאו"ה כלל ל"ג מחלק באם ששולח מחקץ לעיר דאז אין העובד כוכבים מרתת אסור אפי' לפי שעה אבל מבית לבית מרתת לפי שעה ומותר אפילו לכתחלה אלא א"כ נשתהה שם חצי יום. ומו"ח ז"ל כ' דיש כאן פלוגתא מאן דמתני הא לא מתני הא ולע"ד נראה דאטו חצי יום או לפי שעה כתיבי בגמרא שנעשה חילוק ביניהם אלא העיקר שכל דבר לפי עניינו במידי דדרכו להשתמש תדיר אפילו דרך עראי כגון כלי של יין שאדם עשוי לשתות בכל שעה ויש לחוש שמא בשעה מועטת שהיה אצל העובד כוכבים שתה בו יין על כן החמיר בו בסי' קל"ו אפילו לפי שעה משא"כ בכלי שמבשלין בו או סכין של אכילה שאין דרך להשתמש בו אלא בשעת אכילה ואין דרכו של אדם לאכול אלא שיעור קבוע ביום ע"כ אין להחמיר בו אלא בנשתהה כמו חצי יום ול"ד חצי יום אלא שיעור גדול שיש לשער שבאותו זמן היה משתמש בו באכילה וזהו דבר הלמד מענינו שהטור לא כתב להחמיר לפי שעה אלא בסי' קל"ו דמיירי מכלי יין כן נלע"ד:

וכל זה כשרוצה להשתמש כו'. זהו מדברי המרדכי פרק אין מעמידין וז"ל סתם כלי עובדי כוכבים אינן בני יומן וא"ל הא הוי ספק דאורייתא י"ל דהוי ספק ספיקא ספק אם נשתמש בו היום ואת"ל נשתמש שמא בדבר שהוא פוגם נשתמש ולפי זה כשמוליכין הסכינים להשחיזן בבית האומן ומחזירן בו ביום ליכא האי טעמא דספק ספיקא משום דבו ביום החזירן וליכא למימר ספק משום דלא נשתמש בו כלל דודאי רגיל להשתמש כיון שאין ישראל עומד על גבו הלכך צריך להגעילו וכן אור"ת דצריך שילך הישראל להשחיזה והיה מחמיר בהן יותר מכלי עובד כוכבים עצמם ודוקא כשהניחם חצי היום בבית העובד כוכבים או יותר אבל לפי שעה לא מיהו אותן סכינים שמוליכין העבדים עובדי כוכבים שבבית ישראל אנה ואנה אותם יש להתיר מטעם ספק ספיקא ככלי עובד כוכבים ונכון להחמיר ונשאל להרב ר"ש בונבור"ק רק על ישראל שאפה בבית העובד כוכבים ושכח היורה שחממו בה חמין בבית העובד כוכבים עד למחרתו והשיב נ"ל אף על גב דתנן כו' וכ"ש עם העובד כוכבים שיש לומר שנשתמש בהן מיהו יש לומר העמד היורה על חזקתו ונאמר לא נשתמש בה איסור ואפילו נשתמש ה"ל פגומה שאינה ב"י וסתם כלי עובדי כוכבים מחזיקין בהכי כדברי ר"ת עכ"ל וכתב או"ה כלל ל"ג דברי המרדכי אלו במה שהחמיר ברישא בסכינים יותר מבשל עובד כוכבים ומסתמא היינו לענין דיעבד קאמר שאם חתך בשר רותח בסכין ההוא הוי כאילו הוא של עובד כוכבים ב"י דאל"כ מה חילוק יש הלא אף כלי של עובד כוכבים צריך הגעלה לכתחלה ואם שכח בביתו קערה של חרס ישבר עכ"ל משמע דאף ביש ספק ספיקא בכלי ישראל שהניחו בבית עובד כוכבים אסור אפילו דיעבד וכן משמעות המרדכי מדאמר מיהו אותן סכינים כו' יש להתיר משום ס"ס משמע דלעיל מיניה לא מהני ס"ס לחומרא של ר"ת וקשה מ"ט באמת החמיר ר"ת ביש ס"ס והא בכל התורה מהני ס"ס ובת"ח כלל נ"ט כתב שר"ת החמיר בלכתחלה בזה יותר מלכתחלה בשל עובד כוכבים אבל דיעבד שרי ולא נהירא כלל כיון ששניהם אסורים לכתחלה מה חומרא בא' יותר מחבירו ותו דכבר הוכחנו מן המרדכי דבחומרת ר"ת לא מהני כלל אפילו ס"ס אפי' דיעבד דלא התיר דיעבד אלא בעבדים עובדי כוכבים בבית ישראל דוקא. ונראה לע"ד דכל ס"ס דמותר בדיעבד היינו אחר שנעשה ס"ס אבל ישראל זה שמניח במזיד סכין שלו בבית עובד כוכבים וסומך על מה שיהיה ס"ס בזה ראוי להחמיר ולפי זה אם שכח סכינו בבית עובד כוכבים מותר במקום שיש ס"ס ועפ"ז מיושב מ"ש המרדכי אח"כ בשם הר"ש בונבור"ק להתיר היורה מטעם ס"ס ולכאורה סותר מ"ש תחלה בשם ר"ת להחמיר אפילו בס"ס והב"י סוף סי' זה כתב דהר"ש מתיר כיון שהחזירן למחר ה"ל ס"ס ולעיל החזירן בו ביום וליכא אלא חד ספק וזהו א"א לאמרו כיון דכבר הוכחנו דאפילו בס"ס מחמיר ר"ת. ומו"ח ז"ל כתב דהר"ש חולק על ההיא דלעיל ולא נלע"ד דלשון המרדכי לא משמע כן דכתב הדברים בלא מחלוקת אלא לפי מה שכתבתי ניחא דלא החמיר ר"ת אלא במניח במזיד אבל בשכח הוי ככלי עובד כוכבים ומותר בס"ס והר"ש מיירי בשכח ולא כמו שכתב או"ה להחמיר אפילו בשכח אלא דמ"מ י"ל דאף הר"ש לא התיר היורה אלא אם בישל בו בדיעבד אח"כ ע"כ נ"ל דאף ביש ס"ס לכתחלה צריך הכשר כיון דאפשר בזה אבל בכלי חרס דהיה צריך שבירה בזה הוה לכתחלה נמי שרי דהוי כדיעבד וחילוק כזה מצינו בפרק חומר בקדש (דף כ"ב) דמחלק בין כלי חרס לשאר כלים ואע"ג שהוא אליבא דב"ש וב"ה מקילין בכל הכלים מ"מ הסברא של ב"ש אמתיית היא במקום שיש להחמיר כגון כאן ונאמר שלא נחמיר לגמרי ועוד ראייה ממ"ש הטור סי' קמ"ב תנור חדש שהסיקוהו בעצי איסור. מותר לכתחלה לאפות בו כו' דחשוב דיעבד כיון שהוא צריך לנתצו עכ"ל וה"נ כן הוא כנלע"ד. וכל הנ"ל ביש ס"ס אבל היכא דליכא ס"ס כגון שהחזירן העובד כוכבים בו ביום אסור מדינא דהא ליכא אלא חד ספק כמו שכתב המרדכי דליכא למימר שמא לא נשתמש ואת"ל נשתמש שמא בדבר הפוגם דכל כלי סתמא שמשתמשין בו וזה ספק הרגיל ולא נחשב לספק כלל כמ"ש ת"ה סי' קע"א לענין חטין המתולעין שכל ספק הרגיל לא נחשב לספק כלל ואע"ג דבסימן פ"ד סעיף ט' כתבתי שאף ספק הרגיל נחשב שם לספק ספיקא מ"מ הכא רגיל טפי כיון דהמרדכי לא רצה לחשבו לס"ס וא"כ אסור כאן דיעבד בהחזירן בו ביום והב"י בסי' זה כתב בשם א"ח בשם הרא"ה קערות שלנו שעמדו בבית העובד כוכבים בלא סימן משהה אותה מעת לעת ומותר עכ"ל מדלא מחלק כמה עמדו בבית העובד כוכבים ואימתי החזירם ש"מ בכל גווני קאמר דמשהה ומותר וחולק על המרדכי דלעיל ונראה דקי"ל כהמרדכי חדא שהמרדכי פוסק מפורסם אחרון וברוב דבריו אנו נוהגים כמותו ותו דדברי הרא"ה תמוהין דהא בכלי עובד כוכבים ג"כ מותר בדיעבד דוקא ולא אמרינן דישהה אותם מטעם גזירה דישתמש בה היום הכא נמי דכוותיה ובת"ח כלל נ"ט כתב דהרא"ה מיירי שלא החזירן בו ביום דאיכא ס"ס אז מהני שהייה ונראה שמ"מ אין דברי הרא"ה להלכה דאי מיירי בענין ששייך בו חומרא דר"ת שהחמיר אפילו בס"ס בשל ישראל שהניח אצל עובד כוכבים ודאי דברי הרא"ה בטלין נגד דברי ר"ת ואי מיירי בענין שאין שייך חומרא דר"ת דהיינו כעין מעשה דהר"ש שזכרנו לעיל אז א"צ שהייה וכהוראה דהר"ש ואין להתיר מכח מה דמביא ב"י בסי' קל"ו בשם הר"ן בשם הרא"ה ורבו הרמב"ן לענין כלי היין דבדיעבד מותר כלי של ישראל שהיה בבית עובד כוכבים כל שספק אם השתמש בו אם לא מטעם דאפילו ודאי השתמש בו אינו אוסר אלא משום גזירה אדרבה משם ראייה לאיסור דהתם כיון שאין האיסור אלא משום גזירה הוי כמו ס"ס דהכא ממילא היכא דליכא אלא חד ספיקא אסור אפילו דיעבד ובת"ח שם פוסק דנראה לו לדינא דבדיעבד שרי דהא אין בירור שנשתמש בו עובד כוכבים אע"ג דרגילות להשתמש בו אינו יוצא מידי ספק והיא אינה סברא כלל כמו שהבאתי ראייה לעיל מת"ה דלא נחשב ספק כלל ואין כח לחלק מסברא דנפשיה להקל במה שמחמיר במרדכי בפירוש גם מ"ש כאן רמ"א דליכא אלא חדא ספיקא שמא לא נשתמש בו כו' לא היה לו לכתוב כן דזה אינו ספק כלל כמ"ש המרדכי אלא היה לו לכתוב שמא נשתמש בדבר הפוגם שספק זה הזכירו במרדכי שם ובטור בסי' זה אצל כלי עובד כוכבים ע"כ נראה דאין כאן קולא בדיעבד אפילו לצורך גדול דלא כמ"ש רמ"א בסמוך ובמקום צורך יש להקל בדיעבד אלא אף דיעבד אסור:

כלל העולה דבמקום שיש ס"ס כגון שלא החזירו בו ביום אם הניחו במזיד יש לאסור הכלי וצריך הגעלה וכלי חרס צריך שבירה ואם שכחו יש להתיר הכלי אלא דאם הוא כלי שאפשר להכשירו יכשירנו וכלי חרס מותר וכן בכלי היין דסי' קל"ו אבל באין ס"ס כגון שהחזירו בו ביום יש לאסור אפילו דיעבד מדינא והיינו אם הוא כלי אכילה אין איסור אלא שישהה אצל העובד כוכבים מקצת היום שיעור גדול שלפי אומד הדעת השתמש בו באכילת איסור ואם הוא כלי שתיה כההיא דכלי יין סימן קל"ו דאסור לכתחלה הוא אפילו לפי שעה כנלע"ד ומו"ח ז"ל האריך בדין זה והעלה מה שהעלה ומה שנלע"ד כתבתי:

ובמקום צורך יש להקל. כבר נתבאר שלענין הלכה לא קיימא לן כן:

באר היטב

(ו) שעה:    הנה הב"ח הקשה ממ"ש לקמן סימן קל"ו דס"ל להטור ופוסקים דהשוכח כלי יין ביד עובד כוכבים אפילו שעה א' צריך הכשר כו' ונדחק מאד ומסקנת דבריו דלענין דינא התם נמי מותר להשהותן מע"ל ולהשתמש בהן לכתחלה עכ"ד וכתב עליו הש"ך שלא ירד לסוף דעתו דבכלי יין לא שייך לפלוגי בין ב"י לאינו ב"י דכל זמן שלא עבר עליהן יב"ח יש בהן טעם לשבח וע"ש שהאריך בענין זה וסיים דכן עיקר כמ"ש כאן בהג"ה דאם הניחו ביד עובד כוכבים מעל"ע מותר להשתמש בו לכתחלה וכל זה בכלים שדרכן להשתמש בהם בחמין אבל כלים שדרכן להשתמש בהם צונן ודאי דסגי בהדחה עכ"ל ובט"ז מחלק דעיקר תלוי במידי דדרכו להשתמש אפילו דרך ארעי כגון כלי של יין שאדם עשוי לשתות בכל שעה ויש לחוש שבשעה מועטת שהיה אצל העובד כוכבים שמא שתה בו יין ע"כ החמירו בסי' קל"ו אפילו בשעה מועטת משא"כ בכלי שמבשלין בו או סכין של אכילה שאין דרך להשתמש בו אלא בשעת אכילה ואין דרכו של אדם לאכול אלא שיעור קבוע ביום ע"כ אין להחמיר בו אלא בנשתהה כמו חצי יום ול"ד חצי יום אלא שיעור גדול שיש לשער שבאותו זמן היה משתמש בו באכילה עכ"ל.

(ז) בדיעבד:    כתב הש"ך דהמאכל שנשתמש בו זה פשיטא דמותר אלא הרב רמ"א אתי לאשמועינן כיון שכבר נתנו ביד עובד כוכבים ולקחו ממנו אין חוששין בדיעבד ומותר להשתמש בו אפילו לכתחלה לאפוקי ליתנו לעובד כוכבים בתחילה ע"ד שישהנו אח"כ מע"ל זה אסור והט"ז חולק על הג"ה זו ומאריך מאד בנדון זה ומסקנת דבריו לכלל העולה דבמקום שיש ספק ספיקא כגון שלא החזירו בו ביום אם הניחו במזיד יש לאסור הכלי וצריך הגעלה וכלי חרס צריך שבירה ואם שכחו יש להתיר הכלי אלא דאם הוא כלי שאפשר להכשירו יכשירנו וכלי חרס מותר אבל באין ספק ספיקא כגון שהוחזרו בו ביום יש לאסור אפילו דיעבד מדינא והיינו אם הוא כלי אכילה אין איסור אלא שישהה אצל העובד כוכבים מקצת היום שיעור גדול שלפי אומד הדעת השתמש בו באכילת איסור ואם הוא כלי שתיה כההיא דכלי יין סימן קל"ו דאסור לכתחלה הוא אפילו לפי שעה עכ"ל.

(ח) ושפחות:    והעולם אין נזהרין בזה עתה והטעם משום דהעבדים והשפחות הם בבית ישראל תמיד שישראל יוצא ונכנס שם דבכה"ג מותר אפי' לכתחלה כדלעיל סי' קי"ח ס"י עכ"ל הש"ך.





פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על יורה דעה לחץ כאן



▲ חזור לראש