שולחן ערוך יורה דעה עג ו
<< · שולחן ערוך יורה דעה · עג · ו
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
נמצא כבד בעוף צלי מותר:
- הגה: ויש אומרים לקלוף מעט סביב הכבד ואינו אלא חומרא בעלמא (מרדכי בשם ריב"ן וש"ד ואו"ה הארוך).
ואם הוא מבושל, צריך ששים כנגד הכבד:
- הגה: ואין לך עוף שהוא ס' נגד הכבד כשהיא שלימה (ש"ד ומרדכי בשם ראבי"ה ומהרא"י ובארוך כלל ט"ז) ולכן אם הכבד שלימה ודבוקה בעוף נעשה העוף חתיכת נבילה ובעינן ששים משאר דברים שבקדירה נגד כל העוף. והוא הדין אם דבוק חתיכת כבד בחתיכת עוף ואין ששים כנגדו (שם) דהא קיימא לן בכל האיסורים חתיכה נעשית נבילה כדלקמן סימן צ"ב. ואם אין הכבד דבוקה מצטרף כל מה שבקדירה לבטל הכבד ואם יש ששים בכל הכל מותר. מיהו הכבד עצמה אסורה כמו בלב (תולדות אדם וחוה נט"ו) כמו שנתבאר לעיל סימן ע"ב. עוף שמלאוהו בביצים ונמצא בו לב או כבד דינו כמבושל ובעינן ששים מן העוף בלא המילוי ואם לאו הכל אסור. ואם מלאוהו בבשר ואין שם ביצים הנקרשים ומעכבים הדם דינו כצלי (ארוך בשם אגודה ובנימין זאב סימן של"ו):
מפרשים
ש"ך - שפתי כהן
(כ) וי"א לקלוף כו'. משמע אפילו אינו דבוק מצריכין קליפה בצלי וכ"כ בד"מ ובת"ח ריש כלל כ"ו בשם או"ה:
(כא) ואינו אלא חומרא בעלמא. וסיים בת"ח שם ולכן אם לא קלפוה ונתבשל כך אין לחוש כלל עכ"ל ונ"ל דאפי' קליפה א"צ אחר הבישול משא"כ גבי לב לעיל סי' ע"ב וע"ש ס"ק ח':
(כב) ואם הוא מבושל צריך ס' כנגד הכבד כו'. המחבר סתם הדברים דבכל גוונא דאיכא ס' נגד הכבד הכל שרי דס"ל לקמן סי' צ"ב דלא אמרי' חנ"נ רק בבשר בחלב ולא בשאר איסורין וע"ל סי' ע"ב ס"ק ט"ו:
(כג) מיהו הכבד עצמה אסורה. מפשט דברי הר"ב משמע דאפי' נמלחה קודם אסורה דהא ארישא קאי דאיירי בנמלחה שהרי היא דבוקה בעוף וכן משמע להדיא בסימני ת"ח כלל כ"ד ד"ג וכ"כ הב"ח אמנם צ"ע בעיקר דין זה לפי שהרב בת"ח שם שכתב שנ"ל להתי' הכבד אפי' לא נמלחה מקודם כשיש ס' מטעם דבשר שנתבשל בלא מליחה דאסו' אפי' יש ס' גופי' חומרא בעלמא הוא וכדלעיל סי' ס"ט סי"א והלכך גבי כבד דבלא"ה רוב הפוסקים הסכימו דאין הכבד נאסר אין להחמיר עכ"ד אלא שכתב אח"כ אבל מצאתי שכ' ר' ירוחם נט"ו דאפילו איכא ס' נגד הכבד מ"מ הכבד אסור כמו גבי לב עכ"ל ואין לזוז מדבריו כי בטלה דעתי נגד דבריו עכ"ל הרב וברבי' ירוחם נתיב ט"ו (אות ח') לא נמצא דבר ואדרבה כתב לשם שמשערינן בכל הכבד כיון שא"א יודעים כמה דם יצא ממנו אע"פ שהכבד מותר כמ"ש שאינו נאסר דומיא דלב (שבשלו) [שמלחו] בלא קריעה שמשערינן בכל הלב אע"פ שהלב מותר כמ"ש בדיני הלב עכ"ל אלא שכתב לשם בסוף האות דתרנגולת שנצלה עם הכבד שלה הכבד אסור ותרנגולת מותרת כי יש בה יותר מס' עכ"ל וא"א לומר שהרב כוון לזה שהרי העתיק לשונו כמו גבי לב ועוד דע"כ אין ראייה מזה דבלא"ה קשה דהא ס"ל לרי"ו דהכבד מותרת שפולטת ואינו בולעת אלא צ"ל דס"ל לרי"ו דבצלי שאני שפולטת דם הרבה וכנוס תחתיה בחלל התרנגולת וחוזר ונבלע בכבד וגם ס"ל כתוס' דפרק כ"ה שהבאתי בס"ק י"ב דלא אמרינן כבולעו כך פולטו בדם כבד (מיהו אנן לא קי"ל כרי"ו בהא אלא כמ"ש הפוסקים והטור בס"ו דנמצא כבד בעוף צלי מותר מטעם דכבכ"פ וכ"כ הב"י בס' ב"ה גם במה שמשמע מדברי רי"ו דתרנגולת יש בה ס' נגד כבדה לא קי"ל כוותיה) וגם ס"ל לרי"ו דלא אמרינן דם מישרק שריק אלא בכבד אע"ג בישרא משא"כ בחלל התרנגולת דלא שריק דלא עדיף מאלו יש גומות בבשר דלא אמרינן מישרק שריק וכמ"ש בס"ס ע"ה בשם הגה"מ ושאר פוסקים וא"כ אין ראיה לדין דהכא וצ"ע:
(כד) ונמצא בו לב לכאורה היה נראה מדכתב הר"ב ונמצא בו וכן מדהוצרך לכתוב ובעינן ס' מן העוף בלא המלוי דאיירי אפילו כשאינו דבוק הלב או הכבד בעוף ואפ"ה אינו מצטרף המלוי לבטל בששים וכדעת מהרש"ל וכך הבין העט"ז אבל פשטא דלישנא דדינו כמבושל שכ' הר"ב לא משמע הכי אלא משמע דהוי כנתבשל הכל ביחד וכן משמע באו"ה כלל ט"ז ד"ח ובת"ח כלל כ"ו ד"ב שלא הזכירו שם דבעינן ס' מן העוף בלא המלוי וכן משמע מדברי הר"ב לקמן סי' ע"ז וכמו שיתבאר שם בס"ד וכן בכבד הנמצא בפשטיד"א כתב הר"ב בת"ח כלל כ"ח ד"ב ובהג"ה ס"ס ע"ח דיש לה דין בישול לקדרה בין לקולא בין לחומרא והיינו דאם יש ס' בפשטיד"א הכל שרי מלבד החתיכה שהאיסור דבוק בה וכמו שנתבאר שם ופשטיד"א דומה למילוי ביצים ואדרבה הסמ"ג לאוין קל"ז דף מ"ח ע"ג מחמיר טפי בפשטיד"א מבמלוי ביצים דס"ל התם דבפשטיד"א לא אמרינן כבולעו כך פולטו ובביצים אמרינן כבכ"פ וכן מהרש"ל באו"ש ובספרו דימה דין קמח לביצים (וכן מביא הב"ח על שמו בר"ס ע"ו) וא"כ ה"ה בביצים דאם אין האיסור דבוק מצטרף המלוי ג"כ לבטל וכן בדין דכיון דאמרינן דהביצים כיון שהם נקרשים גורמין דהוי כבישול למה לא יצטרפו גם כן לבטל וכן משמע דעת הב"ח בס"ס ע"ב בזה אלא הר"ב מיירי כאן שנמצא הלב או הכבד דבוק בעוף (וכן נ"ל מוכח מדברי האגודה פכ"ה סי' קכ"א ומדברי המרדכי שם ע"ש תשובת רש"י ומא"ו של מהרי"ל דמיירי בדבוק ולא כמהרש"ל באו"ש ובספרו ע"ש) ולכן בעינן ס' מן העוף בלא המלוי ולא בא הר"ב אלא לאשמועינן דל"ת דבכל צלייה אמרינן כבכ"פ אפילו במלוי ביצים (וכדעת הרמב"ם פ"ו מהמ"א וסמ"ג שם) אלא כיון דמלאוהו בביצים שהם נקרשים לא שייך כבולעו כך פולטו והוי כאלו נתבשל הכל יחד ואגב זה נקט נמי דבעינן ס' מן העוף בלא המלוי כלומר כשהאיסור דבוק בו כדין שאר בישול א"נ אתא לאשמועינן דל"ת כיון דהמלוי גורם דהוי כבישול אם כן נבלע אדרבה מתחלה במלוי ואם כן אף שהאיסור דבוק בעוף יצטרף המלוי קמ"ל:
(כה) ובעינן ששים מן העוף כו'. אע"ג דאין עוף שהוא ס' נגד הכבד שלו י"ל דמיירי כשהכבד אינה שלימה וכן מ"ש ואם לאו הכל אסור ר"ל דאם אין העוף שלם דאז אפשר דאין בו ס' נגד לבו דאל"כ הא כבר נתבאר בס"ס ע"ב דאין לך עוף שלא יהא בו ס' נגד לבו וק"ל. ונראה מדברי הר"ב דבדאיכא ס' גם המלוי מותר וכן משמע דעתו בת"ח שם להדיא וכן משמע פשטא דמילתא באגודה שם וכן במהרי"ל ובאו"ה שם ואע"פ שדעת מהרש"ל והב"ח אינו כן מ"מ הא בלא"ה הרמב"ם והסמ"ג ס"ל דבביצים נמי אמרינן כבכ"פ:
(כו) ואם מלאוהו בבשר ואין שם ביצים הנקרשים כו'. משמע דעת הר"ב דאם יש שם ביצים אע"פ שיש שם בשר שלא נמלח לא אמרינן כבכ"פ וכן יתבאר עוד דעת הר"ב בזה בסי' ע"ו:
ט"ז - טורי זהב
מיהו הכבד עצמה אסורה. בת"ח כתב דנראה לו להתיר גם הכבד ואע"ג דקי"ל בסי' ס"ט בבשר שלא נמלח ונתבשל עם שאר בשר אע"ג דאיכא ס' נגד אותה חתיכה אסורה מ"מ בכה"ג הכבד שרי דהרי רוב הפוסקים הסכימו דאין הכבד בולעת אלא שאנו מחמירין ותו דאף בשאר חתיכת בשר שלא נמלח ונתבשל חומרא בעלמא הוא לאסור אותה בדאיכא ס' ע"כ בכה"ג יש להתיר גם הכבד כיון דאיכ' ס' אלא שרבינו ירוחם אוסר גם הכבד ע"כ מבטל דעתו נגד רבינו ירוחם ע"כ וכיון שכתבתי בסעיף א' שרש"ל מתיר להלכה למעשה הכבד שנתבשלה לבדה יש לסמוך עליו בזה לכל הפחו' דאין הכבד חוזרת ואוסרת אח"כ דברים אחרים בנתינת טעם דהיא עצמה אינה אסורה כלל מן הדין אלא מצד חומרא והיינו בנתבשלה בלא בשר אבל עם בשר פשיטא שאין לסמוך להקל בזה כנלע"ד:
עוף שמלאוהו כו'. עיין מ"ש מדין זה בסוף סימן ע"ב:
באר היטב
(יח) לקלוף: משמע אפי' אינו דבוק מצריכין קליפה בצלי.
(יט) חומרא: כתב הש"ך בשם ת"ח ולכן אם לא קלפוה ונתבשל כך אין לחוש כלל ונ"ל אפי' קליפה א"צ אחר הבשול משא"כ גבי לב בסימן ע"ב.
(כ) עצמה: כ' הש"ך משמע דאפי' נמלחה מקודם אפ"ה אסורה אבל צ"ע בעיקר דין זה שהרב בת"ח מביא דין זה בשם רבי' ירוחם ולא נמצא שם כך ואדרבה משמע שם להיפך לכן צ"ע לדינא ע"ש באריכות והט"ז כתב למעשה סמכינן עכ"פ בזה דאין הכבד חוזרת ואוסרת אח"כ דברים אחרים בנתינת טעם דהיא עצמה אינה אסורה אלא מצד חומרא והיינו בנתבשלה בלא בשר אבל עם בשר פשיטא דאין לסמוך להקל בזה עכ"ל ופר"ח חולק ע"ש.
(כא) המילוי: כ' הש"ך ודוקא אם הלב או הכבד דבוק בעוף אבל אם אינו דבוק אף המילוי מצטרף לבטלו דלא כמהרש"ל גם משמע מדברי הר"ב דאם יש ס' גם המילוי מותר אע"פ שדעת מהרש'ל וב"ח אינו כן מ"מ הא בלא"ה הרבה פוסקים ס"ל דבביצים נמי אמרינן כבכ"פ.
(כב) ביצים: כ' הש"ך משמע דאם יש שם ביצים אע"פ שיש שם בשר שלא נמלח לא אמרינן כבכ"פ וכת' בט"ז סוף סימן ע"ב נראה דהעיקר כדברי רמ"א דכל מילוי ביצים נחשב כבישול ממש ומהני במקום ששאר בשר מהני לבטל אם אין דבוק בעוף אלא מונח בתוכו ואם היה דבוק צריך בעוף עצמו ס' ואז הכל שרי ומי שלבו נוקפו להחמיר יחמיר דוקא במילוי ביצים בתוך החלל לאסור אותם לחוד אף בדאיכא ס' אבל לא העוף כי די לנו בחומרא זו עכ"ל.