שולחן ערוך יורה דעה מו א
שולחן ערוך יורה דעה · מו · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
ניקבו הדקין טריפה ואפילו ליחה שבהן סותמתן אינה סתימה ואפילו היא דבוקה בהן הרבה עד שאין יכול להוציאה אלא ע״י הדחק ואם חלב טהור סותם כשרה שכל חלב טהור סותם טמא אינו סותם חוץ מקרום שעל הלב וחלב שעל גבי הכרכשתא (פי' מעי הדבוק בפי הטבעת) שאע״פ שהם טהורים אינם סותמים וחלב חיה שכנגדו אסור בבהמה אינו סותם והעוף כל שומן שלו סותם:
- הגה: ואינו סותם אלא באותו אבר שהשומן דבוק בו בתולדתו אבל אם סותם נקב של אבר אחר לא מקרי סתימה וטריפה (ב״י בשם תוספות והרא״ש והרשב״א):
מפרשים
(א) ואפילו ליחה כו'. הוא הגלד העשוי כצמר מבפנים וגוררים אותו בחוזק מהם וכתבו הפוסקים דה"ה אפי' עלה קרום ונסתם אינו קרום דבכל הנקובים אין הקרום סותם וכ"כ לעיל סי' ל"ו ס"ק ו':
(ב) ואם חלב טהור כו'. מדברי התוס' פא"ט (דף מ"ט ע"ב) והפוסקים במה שכתבו בשם ר"י על מחט שנמצא בקורקבן וניקבה הכיס שלו וגם בשרו רק שהיה שומן סותם למעלה והתיר עכ"ל מבואר דאפילו מחט תחוב בנקב וחלב טהור סותם כשר:
(ג) כשרה. וכתב באו"ה כלל נ"ב דין ה' דוקא בדבר שנקיבתו במשהו אבל בדבר שצריך שיעור לנקיבתו ולחסרונו כמו נקיבת הטחול אין מועיל בו סתימת חלב או בשר עכ"ל ומביאו בת"ח סוף כלל צ"ו אבל בד"מ מסיים בדברי או"ה כמו בטחול אינו סותם אם ניקב בסומכיה דהא יש גם לנקיבתו שיעור שצ"ל מפולש ע"כ ולא ידעתי מה חילוק בין נקיבת הטחול לשאר נקבים דכולן צריכים להיות מפולשים או נקובים לחלל כשיש להם חלל דהוי כמפולש כדמשמע בתוספות והר"ן והרא"ש עכ"ל ד"מ. ול"נ דה"ק דטחול כיון דאי אשתייר ביה כעובי דינר זהב כשרה כדלעיל סי' מ"ג א"כ אינו פוסל אלא כשלא נשתייר כעובי דינר זהב א"כ כשניקב לא מהני סתימה דדלמא אינו סותם כ"כ כעובי דינר זהב וכן כל דבר שיש שיעור לחסרונו ול"ד לחלחולת דסעיף ה' דאע"ג דיש שיעור לחסרונו כשרה בין הירכיים ואע"ג דמשמע מדברי רש"י פא"ט (דף מ"ג סוף ע"א) דהיינו נמי מטעמא דקיי"ל בשר סותם יש לומר דהתם שאני הואיל ודרך המאכל הוא לירד למטה אם כן כשהירכיים מעמידין אותה שוב אינו יוצא לחלל הגוף ויורד למטה כטבעו משא"כ הכא:
(ד) שכל חלב טהור סותם. וכב"י וד"מ דה"ה בשר נמי סותם כמו הדרא דכנתא דבסמוך סעיף ג' וכדאמרינן גבי ריאה בסימן ל"ו ס"ו דהיכא דניקב סמפונא דריאה לבשר סותם ע"ש והכי אמרינן לעיל סימן ל"ט סי' י"ח גבי ריאה שניקבה ודופן סותמתה מיהו היינו דוקא בבשר שאצלו בתולדתו דאל"ה לא עדיף משומן דאינו סותם בכה"ג כמ"ש הרב בהג"ה:
(ה) חוץ מקרום שעל הלב. הוא טרפשא דלבא ועיין לעיל סימן מ' ס"ק ב':
(ו) הכרכשתא. הוא החלחולת שבסעיף ה' והטעם לפי שחלב שעל הלב והכרכשתא אינם מהודקים בו שפיר וה"ט נמי דחלב טמא שהוא ג"כ אינו אדוק היטב:
(ז) והעוף כל שומן שלו סותם. דעוף לא מצינו כנגדו טמא וע"ל סימן מ"ט ס"ב:
ואם חלב טהור סותם. ה"ה בשר שסותם כמ"ש הרמב"ם שהבאתיו סי' מ"ח סעיף ב' וכתב באו"ה כלל נ"ב וז"ל ודוקא בדבר שנקובתו במשהו אבל בדבר שצריך שיעור לנקובתו ולחסרונו כמו נקובת הטחול אין מועיל בו סתום חלב או בשר עכ"ל ובד"מ הביא זה בלשון זה כמו בטחול אינו סותם אם ניקב בסומכיה דהא גם לנקובתו שיעור שצ"ל מפולש ע"כ וכ' עליו ד"מ ולא ידעתי מה חילוק יש בין ניקב הטחול לשאר נקבים דכולם צריכים להיות מפולשים או ניקב לחלל אם יש לו חלל דהוה כמפולש כמ"ש התוס' פא"ט עכ"ל. ותמהני עליו על אשר לא ירד לסוף דעת או"ה כי דבריו נכונים דבכל נקב מפולש שאיסורו במשהו מהני אם נסתם עליו חלב או בשר דהא בכל שהוא שאינו מפולש סגי כמו שמצינו בקורקבן שאפילו השומן סותמו כשר משא"כ בטחול שאין הכשר באינו מפולש ונשאר שלם במשהו למעלה אלא צריך שיהיה נשאר חלק גדול בסומכיה למעלה דהיינו כעובי דינר בזה לא מועיל סתימת חלב או בשר אלא מן בשר הטחול עצמו צריך שיהיה כעובי דינר וזהו שכתב או"ה לפי נוסחת רמ"א שיעור שצריך להיות מפולש פי' שיש שיעור למה שיהיה נשאר ובלאו אותו השיעור הוה כמפולש וכנ"ל להלכה דבטחול לא מועיל סתימה כעובי דינר כלל והוא דבר פשוט לענ"ד:
שעל גבי הכרכשתא. פי' שקורין טבחיא חלב שעליה נעשה קרטין קרטין כעין חטים עגולים ע"כ אינו סותם וכן שומן הלב עשוי ככובע ועיין ר"ס מ' שאפי' שומן של הלב אינו סותם לפי דעת או"ה ורמ"א:
באותו אבר שהשומן דבוק בו. אבל בבשר נראה פשוט שסותם אפי' בשל אבר אחר שהרי מצינו גבי ריאה שנקבה ודופן סותמתה דכשר לפי דין התלמוד:
(א) סתימה: כ' הש"ך דה"ה אם עלה קרום ונסתם דבכל הנקובים אין הקרום סותם (וה"ה אם נתמסמסו הדקין אפי' כ"ש וכ"ש הרבה כאשר רגילים למצוא בעופות שהליחה בתוך הדקין היה נימוק ונראה בעור הדקין ריעותא שהוא טריפה (בה"י).
(ב) כשירה: כתב הש"ך בשם איסור והיתר דדוקא בדבר שנקיבתו במשהו אבל בדבר שצריך שיעור לנקיבתו ולחסרונו כמו בנקיבת הטחול דצריך להשתייר כעובי דינר זהב א"כ כשניקב לא מהני סתימה דדלמא אינו סותם כ"כ כעובי דינר זהב. גם משמע מהפוסקים דאפילו מחט תחובה בנקב וחלב טהור סותמו כשר כי כתבו בשם ר"י בקורקבן שנמצא בו מחט וניקב הכיס וגם בשרו רק שהיה שומן סותם למעלה והתיר.
(ג) טהור: כתב הש"ך בשם ד"מ דה"ה בשר נמי סותם מיהו דוקא בבשר שאצלה בתולדתו דאל"ה לא עדיף משומן דאינו סותם בכה"ג כמ"ש הרב בהגה"ה והט"ז חולק ופוסק דבשר סותם אפי' משל אבר אחר וראיה מריאה שניקבה ודופן סותמו דכשר מדין התלמוד עכ"ל (המעי הסמוך לקיבה שהיא תחלת בני מעיים אע"פ שבסי' ס"ד סעיף ט"ו כ' שהחלב שעליו אסור באורך אמה מ"מ לענין נקב סמכינן אמקצת גאונים שפירשו שהוא בסוף המעיים ולדידן לפחות מסתם סתם (ש"א סי' ס"ב) וכ' פרי חדש עליו ויפה כתב ומיהו אי איכא נקב במעי הסמוך לקיבה ובסוף המעיים נמי והחלב סותם אותם טריפה דממ"נ חד מינייהו לא קסתים).
(ד) הלב: והיא טרפשא דלבא בסי' מ' והטעם שאינו אדוק היטב.
(ה) סותמים: לפי שאינם אדוקים והיינו טעמא דחלב טמא (ועיין לעיל סי' מ' דאפילו שומן של הלב אינו סותם).
(א) כשירה. עבה"ט מ"ש בשם הש"ך דאפילו מחט תחוב בנקב ועיין בתשובת בית אפרים חלק יו"ד סימן כ"ג ועיין מש"ל סי' מ"ט ס"ק ג':
(ב) חלב טהור. עבה"ט דה"ה בשר כו' ועיין בתשובת נו"ב חלק יו"ד סי' ט' שכתב דמ"מ אם ניקב הושט סמוך לראש ששם דבוק בבשר טריפה ואין הבשר סותם משום דרווח וגמדא ליה ואינו נשאר דבוק במקומו וכמו דאמרינן גבי נקבו זה שלא כנגד זה לעיל סי' ל"ג סעיף ג' ע"ש ועיין פמ"ג ועיין עוד בנו"ב סי' ה' מה שחלק על התב"ש בזה:
(ג) מהופכין. עבה"ט [ועיין בתשובת משכנות יעקב סי' כ"א שהביא סמך וחיזוק לדעת הראבי"ה ודעימיה להכשיר במהופכין לחוד כל שלא יצאו ע"ש]. ועיין בתשובת הר הכרמל חי"ד סי' י"ט שכתב בהדרא דכנתא שדרכה להיות עגולה ונמצא בהמה א' שלא היה עגולה רק בדרך עולה ויורד ולמראית עין נראה שהריעי והפרש שבתוכה נשפך והולך מאחד לחבירו דטריפה דזה מיקרי נמצאו מהופכין ואף לדעת הראבי"ה ומהרש"ל להתיר אם לא יצאו אפי' נתהפכו היינו דווקא בנהפכו אחר ברייתן דהדרי לבסיסן משא"כ כשנברא מהופך ואף אם כבר חי יב"ח אין להתיר משום זה. ולאו דוקא כשנברא מהופך כמו נדון דידן אלא אפילו נהפכו בפנים מכמות שהיו ונסבכין כך ונסרכין בגוף העוף או בעורה בקרום חזק ג"כ יש להטריף אפילו לדעת הפוסק דלא יצאו ונהפכו כשר היינו מטעם דהדרי לכמות שהיו וכאן הרי ראינו סביך וסריך בחוזק ודאי כך ישארו וסופן לירקב וגם לינקב ע"ש.
[ובתשובת קהלת יעקב סי' ד' השיב למורה אחד בדבר הדרא דכנתא שנשתנה קצת סדר סיבובה מדרך הרגילות אם זה דומה לנהפכו הנה בעיקר הדין דנמצאו מהופכין ולא יצאו לחוץ כבר הביאו בשם הראבי"ה שהכשיר כו' אמנם בשינוי הנמצא בסדר וניכר שהוא מתחלת ברייתן נראה דלכ"ע כשירה דלא מצינו בש"ס שיזכרו תמונה מיוחדת להדרא דכנתא כו' וא"כ כל שהן עומדין בבסיסן מתחלת ברייתן ולא נשתנו מבסיסן אין בהם שום טריפות ולא מקרי נתהפכו והוא מדוקדק מלשון רש"י כו' ומתוך מה שכתבתי יראה שאין ראיות ספר הר הכרמל מוכרחות כלל כו' והראיתי הדרא דכנתא זו לשוחטים מובהקים דפה ואמרו שאין בה רק שינוי מעט ונמצא לפעמים שינויים גדולים מזה ונהגו להכשיר ועל הרוב הוא הפסד מרובה והתורה חסה כו' ע"ש]:
(ד) שום ריעותא. עבה"ט מ"ש ופר"ח חולק ועיין בתשובת שבו"י ח"ב סימן ס"ח שגם הוא ז"ל חולק על הל"ח ומכשיר ע"ש. ועיין בתשובת הר הכרמל חלק יו"ד סי' י' מענין זה ועיין בשו"ת תולדות יצחק סימן ח'. [ומ"ש הבה"ט בשם רש"ל תרנגולת שיצאו מעיה דרך הטבעת טריפה דא"א שיתחזרו למקומן כו' מלשון זה משמע דאף אם הם עדיין בחוץ ולא הוחזרו כלל טריפה כיון דלא משכחת בזה הוחזרו ממילא טריפה אף ביצאו לחוד ולפ"ז צ"ל שמפרש מתניתין דאלו כשירות בעוף דתני בה יצאו ב"מ ולא ניקבו היינו בנקרע הבטן ויצאו דרך שם אולם הפמ"ג העתיק ג"כ הך דינא בשם רש"ל בזה"ל תרנגולת שיצאו מעיה דרך נקב בית הריעי והוחזרו טריפה כיון שיצא דרך מקום צר א"א שיוחזרו כסדרן כו' עכ"ל לפ"ז י"ל דיצאו לחוד אף דרך הטבעת כשר ומתניתין מיירי בכל גווני. וראיתי בס' עצי לבונה שמפרש דברי רש"ל שבפמ"ג דלרבותא נקט והוחזרו דאף דחזינן דהוחזרו מאליהן טריפה ומכ"ש בלא הוחזרו כלל והביא דבספר פרי תואר דעתו דהוחזרו מאליהן כשר אף ביצא דרך פי הטבעת וכתב דגם הפ"ת מודה היכא דלא הוחזרו ועדיין הם מבחוץ טריפה ומתניתין מיירי בלא יצאו דרך פי הטבעת כלל כו' ומסיים דעכ"פ ספק טריפה הוי ע"ש.
אולם בתשובת נחלת דוד סי' י"ב כתב בפשיטות שביצאו לחוד אף דרך פי הטבעת כשירה והרש"ל מיירי דוקא בהוחזרו וכ"מ סתמא דמתניתין דחשיב יצאו ב"מ בין הכשירות ואמאי לא חשיב נמי במתניתין דאלו טריפות בעוף יצאו ב"מ דרך פי הטבעת ואיך סתמה המתניתין למיתני יצאו מעיה כשירה דאיכא למטעי דמיירי גם ביצאו דרך פי הטבעת ועוד מדוע לא פירש הש"ס לא שנו אלא ביצא דרך מקום רחב כו' אלא ודאי דכן הוא האמת דבכל גווני כשירה כו' וקרוב לומר שדברי הרש"ל בשם הר"א ספרדי אינו רק בהחזירו בידיה ודעתו ג"כ כדעת הש"ך ודברי חמודות דגם בהחזירו בידים כשרה אם אומר בפירוש שלא נתהפכו וע"ז אמר הר"א ספרדי דבעוף ביצא דרך מקום צר לא מהני אמירתו בפירוש דמסתמא בהחזירו בידים דרך נקב צר ודאי נתהפכו והכי דייק לישנא דרש"ל שבפמ"ג כו' ע"ש. ונראה דבהפ"מ יש לסמוך עליו (וקצת סעד לדבריו מדברי הרב חגורת שמואל סימן זה דעל מ"ש הלבוש בני מעים שיצאו לחוץ ולא ניקבו כשירה כתב וז"ל משמע אף דעדיין המה לחוץ ולא הוחזרו כשירה ובאמת דין זה לא נתבאר בב"י ובש"ע ודברי עצמו הוא עכ"ל ולכאורה איך כתב שדברי עצמו הוא הרי מבואר להדיא במתניתין וברא"ש וברמב"ם והובא ג"כ בב"י אלא צ"ל כוונתו כיון דלא מפרש ומפליג מאיזה מקום יצאו ע"כ דעתו להכשיר בכל גווני וזהו דברי עצמו) מיהו בכה"ג יש לעיין אם לא נתקלקל ונרקב אותו מקצת מהב"מ שיצא לחוץ כי דבר מצוי הוא. וכל זה בשיצא הב"מ דהיינו הדקין אבל באם לא יצא רק המעי דהוא הכרכשתא דדרך הוא כשדוחקת להטיל הביצים בחוזק יוצא מעט מהכרכשתא לחוץ והדקין הם כולן בפנים זהו פשוט להכשיר ואין שום חשש כלל וכ"כ בספר עצי לבונה שם ובתשובת נחלת דוד שם]:
(ה) לחלל הבטן. עבה"ט סוף ס"ק יו"ד בשם פר"ח. ולכאורה נראה דר"ל במ"ש כל שאינו דבוק לירכיים כו' היינו במקום שיש דביקות בירכיים אלא שהנקב במקום שאינו דבוק שם כגון במקום סמיכה לשלחופית או לאם כי החלחולת אינה דבוקה בכל מקום רק בצד הסמוך לשדרה אבל מצד השני הסמוכה לכיס השתן או בפרה סמוך לאם שלה אינה נדבקת כלל ועיין בתשובת בית אפרים איו"ד סימן כ"ו שכן הבין השואל והוא ז"ל השיב לו דזה טעות וכל שהגיע למקום הדביקות בין הירכים כשר לעולם אלא דמקום יש בסוף חלל הגוף ובין מקום הדביקות דבזה להר"ן רובא בעינן והפר"ח חולק וס"ל דגם זה דינו במשהו ע"ש. [ומ"ש בש"ע אבל אם ניקב במקום שהוא דבוק בין הירכים כשר עיין ברש"י פא"ט ד' נ' ע"א בד"ה הואיל וירכים מעמידות אותה שכתב סותמות אותה שהרי אדוקה בהן עכ"ל לפ"ז נראה לכאורה דאם ניקבו גם הירכים כנגדה טריפה כמ"ש שם בגמרא דף מ"ח ע"א גבי ריאה שניקבה ודופן סותמתה וגבי מרה שניקבה וכבד זותמתה וכ"ה בש"ך לעיל סי' מ"ב סק"א. מיהו ז"א דהכא טעם הטריפות בחלחולת שניקבה משום שהריעי יפול לתוך חלל הגוף ומש"ה במקום הדבוק כשר שלא יפול לגוף כמבואר ברש"י שם בד"ה ברובו. ובחי' הרשב"א שם ובש"ך לעיל סק"ג א"כ גם בניקב הירכים כנגדו לא יפול לגוף כיון שהוא אדוק מסביב לנקב וצ"ע]:
(ו) סירכא יוצאת. עיין בתשובת נו"ב תניינא חלק יו"ד סוף סימן כ"ב שכתב דאף ע"ג דאין סירכא אלא בריאה מ"מ בדיקה בעינן בחלל הפנימי באותו אבר אם אין קוץ או מחט תחוב שם נגד הסירכא ע"כ:
(ז) ויש לבדוק. עבה"ט ועיין פמ"ג מ"ש לענין בר אווזות ששכיח במעיהן בועות הרבה ועיין תב"ש בסוף סימן ל"ז שמסיק שם דלכתחלה יש לבדוק אפי' בבועה א' אם הבשר שתחתיו שלם בלא לקותא או נקב ובדיעבד כשלא בדק כשר מיהו אם אתרעי כ"כ דאיכא בועות הרבה תכופות אפילו אינן סמוכות ממש אסור בלא בדיקה אפי' בדיעבד ע"ש ועיין בתשובת הר הכרמל חלק יו"ד סוס"י ח' שחלק על מה שכתב התבואת שור להחמיר אם נאבדה בלא בדיקה ע"ש. עוד כתב דאותן הבועות הנמצאים בבהמות בדקין או במעי העבים שאין צריך כלל בדיקה שאינן בכלל בועות אלא הם כמו שומין וכשנפתחין יוצא מהן כמו צואת אוזן ואין בהם לחות כלל ולפעמים הם שחורות ואינן גבוהות מבשר המעי ודברי הט"ז וש"ך ורש"ל להצריך בדיקה היינו בבועות שיש בהן לחות אבל אותן הנמצאים אצלנו אינן בכלל בועות כלל וכ"ש אם נשארו באותו מעי עדיין לפנינו כמה בועות שלא נעקרו ויכולין לבדקן דסגי ע"י בדיקתן שיהא בדיקה זו ראיה על אותן שאינן לפנינו. ואפילו לכתחלה אם רוצה להחמיר ולבדוק א"צ אלא לבדוק שלשה מינייהו ואם נמצא תחתיהן בשר שלם ויפה סגי הוכחת בדיקה זו על כולן. וע"ש דמשמע מדבריו דגם באותן בועות שיש בהם לחות סגי בבדיקת קצתן ע"ש עוד.
[ועיין בתשובת חתם סופר סימן מ"ט שנשאל על ענין זה בדבר בועות רבות הנמצאים בדקין דבהמה אי סגי בבדיקת ג' בועות מהם להכשיר בלי בדיקת השאר ות"ח מיוחד הורה להקל והוא ז"ל כתב שדברי תימה הם כיון שיש מכה לפנינו שיש לחוש שע"י רתיחת הליחה שבבועה נשרף הבשר שתחתיו ונעשה כבשר שהרופא גורדו מה יעידו ג' על השאר אולי זה המקום לא נשרף וזה נשרף וגדולה מזה בסימן קפ"ח ס"ה כו' ובסוף כתב יען כי ידוע דב' מיני בדיקות הם. הרמ"א כתב לבדוק שלא נסתמו הדקין והא"ח מיירי מבדיקת הבשר שתחתיו שלא נימוק מחמת הליחה. והנה בבדיקת הבשר ודאי דאינו מועיל עד שיבדוק הכל כנ"ל אך בבדיקת הרמ"א שלא נסתם המעים בזה יש מקום להוראת ת"ח הנ"ל כי כמדומה דזה מין מורסא אחר הסותם מעבורת המעים בפנים ואם נבדקים ג' שלא סתמו במקומן הרי מעיד שאין אלו מהבועות שסותמין תו אין צריך לבדוק תחת האחרים ומ"מ אע"פ שיש מקום לומר כן צריך ראיה מנין וע"כ אין לנהוג כן. ובענין אם נאבדו בלא בדיקה הסכים לדעת התבואת שור הנ"ל היכא דאיכא הרבה בועות לאסור אף דיעבד ואף בהפ"מ וכתב עוד וכ"ז אנו צריכים בנאבד אבל בהאביד בידים והשליך בלי בדיקה בפשיעתו פשיטא שיש לאסור ומכ"ש אם הראה הבועות לאחד שאינו בקי בהוראה וסמך עליו להכשיר דזה גרע טפי (ע"ל סימן צ"ט בט"ז סק"ט ובמ"ש שם סק"ה) ע"כ יפה הורה הרב השואל שאסור הבשר וגם תערובת חד בחד והקיל בכלים אחר ששהו מעל"ע ע"ש] ומ"ש שם בראש דבריו סברא להתיר בבר אווזות מטעם דהכי רביתייהו וכמו שאמרו גבי ביני וביני דכל חוי ברייתא הכי אית להו. עיין בתשובת תפארת צבי חלק יו"ד סימן ו' אות א' דהיתר זה ליתא. ועיין בתשובת בית אפרים חיו"ד סימן י"ז: