שולחן ערוך חושן משפט תכ לד

המבייש את הערום או מי שהוא בבית המרחץ פטור נשבה בו הרוח והגביה בגדיו ונראה ערום ובא אחר והוסיף בהפשטתו חייב בבושת ומ"מ אין בושתו של זה מרובה כמו המבייש את שאינו ערום כלל וכן אם הגביה בגדיו לירד לנהר או שעלה מנהר וביישו חייב ומ"מ אינו כל כך בושת כמו שמבייש המלובש:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

המבייש את הערום: כן הוא ל' הרמב"ם ובפרישה הוכחתי דמדכתב המבייש את הערום מוכח דס"ל כרש"י דאפי' ביישו בכל מיני ביוש שרקק בו או הכהו אפ"ה פטור מהבשת כיון דלאו בר בשת הוא במרחץ כיון שהולך ערום וכ"ש כשהולך ערום בלא מרחץ מה שא"כ כשאינו הולך ערום כל כך דאז בר בושת מיקרי וחייב עליו אפי' כשבא אחר והגביה בגדיו קצת יותר וכ"ש אם ביישו בענין אחר אבל ר"י כתב דגם כשהוא ערום או בבית המרחץ דאינו פטור כשמביישו בשאר ענינים אלא דכשהוא רוחץ במרחץ דאז הוא כבר ערום לגמרי לא שייך בו בשת דהפשטת בגדים אבל כשהוא הולך לרחוץ בנהר והגביה בגדיו ובא אחר והגביהן יותר או שנשבה בו רוח והגביהן ובא אחר והגביהן יותר בזה קאמר הברייתא דביישו ערום בבית המרחץ או כשהוא ערום דחייב ומהתימא על מור"ם שלא הביא דעת ר"י זו שסתר פירש"י שהוא כדברי הרמב"ם שכ' המחבר:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}