שולחן ערוך חושן משפט תכ יז
<< · שולחן ערוך חושן משפט · תכ · יז · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
כיצד משערין השבת אם לא חסרו אבר אלא חלה ונפל למשכב או צבתה ידו וסופה לחזו' נותן לו שבתו של כל יום ויום כפועל בטל של אותה מלאכ' שבטל ממנה ואם חסרו אבר כגון שקטע ידו נותן לו דמי ידו שהוא הנזק ושבת רואין אותו כאילו הוא שומר קשואין ורואין כמה הוא שכר שומר קשואים בכל יום ועושין חשבון כל ימי חוליו של זה ונותן לו וכן אם קטע רגלו רואין אותו כאלו הוא שומר על הפתח סימא את עינו רואין אותו כאלו הוא טוחן ברחים וכן כל כיוצא בזה:
- הגה: ודוקא בסתם בני אדם שאינן בני אומנות אבל אם הוא בן אומנות ויכול לעסוק במלאכתו אחר חוליו משערין השבת כפי המלאכה דבטל מיניה (טור סי"ט בשם הרא"ש):
מפרשים
כפעל בטל כו': לשון הטור הוא מבוא' בדין זה יותר והנה אעתיקו נותן לו כפועל בטל של אותה מלאכה דבטל ממנו ורואין כמה היה רוצה ליקח ויהיה בטל וזה תלוי כפי מה שהוא מלאכתו שיש מלאכה כבידה ושכרה מועט שהיה לוקח מעט שישב בטל ויש מלאכה קלה ששכרה הרבה וצריכין ליתן לו הרבה שישב בטל ממנה (ודומה לזה כתב הטו' בפועל בטל בי"ד סי' שי"ב בדין ראית בכור במומו ע"ש והרמב"ם הוסיף בזה וכתב דאם הוא אדם שהבטלה קשה לו כאוכלסי דמחוזאי צריך ליתן לו כל שכרו ודומה לזה כתב הטור לעיל ס"ס של"ד ושל"ה ע"ש) ואם חסרו אבר כבר נתן לו נזק שהוא דמי האבר כגון אם קטע ידו כבר נתן לו מה ששוה פחות לפי שאינו יכול לעשות מלאכה בידו אבל עדיין הוא ראוי לשמור קישואין לכשיתרפא לפיכך נותן לו כל ימי משך חליו בכל יום ויום כמו שנותנין לשומר קישואין (ובסעיף שאחר זה יתבאר דנותנין לו מיד הריפוי והשבת דכל ימי חליו והוא לטובת המכה וכמו שיתבא' שם ומה"נ דקדק הרמב"ם וכ' כאן ז"ל ועושין חשבון כל ימי חליו של זה ונותן לו ר"ל נותן לו מיד בפעם א') וכן אם שיבר רגל א' עדיין הוא ראוי לשמר קישואין (וכן אם נחתך ידו ורגלו א') שבר שני רגליו אינו ראוי לשמו' קישואין (דשומר קישואים צריך לסבב הגנים ולילך בכל צד לשומרם) אבל ראוי לישב במקום א' לשמור הפתח וכן יתן לו כל ימי משך חליו (והמותר עולה לו בדמי נזקו שהוא בזה יותר גדול מאילו לא חיסר אלא רגל א' וכן בסימא עינו בסמוך והכלל כל שהשבת יותר מעט נזקו יותר גדול) סימא לו עינו א' עדיין הוא ראוי לו למלאכה ראשונה (פי' ונותן לו השבת כל ימי חליו מכאיבת עינו הא' כפועל בטל ממלאכתו הראשונה וכנ"ל) סימא ב' עיניו אז אינו ראוי אחר שיתרפא אלא לטחון ברחיים וכן יתן לו כל ימי חליו וכתב א"א הרא"ש ז"ל דכל זה הוא בסתם בני אדם שאינם בני אומנות אבל אם הוא בעל מלאכה שמין השבת לאותה מלאכה שיכול לעשות אחר שיתרפא (וז"ש מור"ם ודוקא בסתם כו') כגון אם הוא מלמד תינוקות וקיטע את ידו או שיבר את רגלו לאחר שיתרפאו הוא ראוי למלאכתו וגם אם היה ניקב מרגליות ושיבר את רגלו לכשיתרפא ראוי הוא למלאכתו ולמה ישומו אותו בימי חליו כשומר קשואין עכ"ל הטור ובזה דברי המחב' מבוארין דמ"ש קיטע רגלו ר"ל שני רגליו ומ"ש סימא את עינו ר"ל ב' עיניו ודוק:
(ח) בטל: עיין בסמ"ע שהאריך בביאור דברי הטור בזה וע"ל סי' רס"ה וסי' של"ד ושל"ה.