שולחן ערוך חושן משפט תכא ג

וי"א דצער ריפוי ושבת חייב אפי' שלא בכוונה ובלבד שלא יהא אנוס אלא שוגג קרוב למזיד אבל בנזק חייב אפי' אנוס דאדם מועד לעול' בין שוגג בין במזיד בין ער בין ישן:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

יש אומרי' דצער כו': דין זה כתבו הטור וגם שאר פוסקים בפשיטות בלי פלוגתא ומה שסיים וכתב ז"ל אבל בנזק חייב אפי' אונס כו' בסמוך כ' הטור והמחבר בסעיף י"א דאפי' נפל מהגג ברוח שאינה מצויה חייב בנזק וע"ל ר"ס שע"ח מ"ש המחבר בשני סעיפים תכופים זה לזה סא"ב ושם כתבתי בספר מאירת עינים מוכח מדברי הטור והמחבר שמחלקים בין נפל על גבי אדם והזיקו דחייב בנזקו אפילו בנפל ברוח שאינו מצויה. ובין נפל על הכלים דאינו חייב בנזק כ"א ברוח מצויה ובסי' זה מנפל ע"ג אדם איירי מ"ה סתמו הטור והמחבר בסעיף י"א וכתבו דאפי' ברוח שאינו מצוי' חייב ע"ש ודו"ק:

חייב אפי' שלא בכוונה: נלמד מדכתיב כי יריבון כו' ושם קרוב למזיד הוא וריפוי ושבת כתובין שם וה"ה לצער:

אפי' אנוס: ילפינן לה מיתורא דקרא דכתיב פצע תחת פצע והל"ל פצע בפצע וכל מה דמצינן לפטור שוגג פטרינן לכן לא אוקמינן האי יתורא דקרא כ"א אנזק:

דאדם מועד לעולם: מ"מ לכ"ע אאונס גדול אינו חייב וכמ"ש הטו' והמחב' ומור"ם בסמוך בס"ד וגם זה מבוא' בסי' שע"ח ובשאר מקומות.

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}