שולחן ערוך חושן משפט תיד א

לא יוציא אדם תבנו וקשו לרשות הרבים כדי שידושו ויעשו זבל ואם הוציאם קנסוהו חכמים שיהיו כהפקר וכל הקודם בהם זכה מעת שנידושו והשביחו

(מיהו י"א דאין מורין לו לכתחלה להחזיק אלא בשבח אבל לא בגופו ואם התרו בבעלים ולא סלקו מפקירין אותו לכל טור ס"ד)

ואם קדם אדם וזכה בהם משעת הוצאה לרשות הרבים אין מוציאין מידו (וי"א דלא מהני תפיסה) (ר"י ורא"ש וטור שם) (וע"ל סי' שפ"ח) ואע"פ שהם כהפקר אם הוזק בהם אדם או בהמה הרי זה המוציא חייב לשלם:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

מעת שנידושו והשביחו: בגמרא קאמר דקנסו גופו של תבן לעשותו כהפקר משום שבחו כדי שלא יעברו ויוציאו לר"ה להשביחו לעשות ממנו זבל וקמבעיא בגמרא אם לא גזרו על גופו להפקירו עד שעה שכבר השביח דאז שייך טפי לומר שגזרו גופו משום שבחו או דילמא גם קודם שהשביח ונעשה זבל קנסו להיות גופו של הזוכה כדי שלא יוציאו ולא איפשיטא והמחבר סתם וכתב כדעת הרמב"ם שנתבאר לעיל כמה פעמים בטור וגם בסי' זה בשמו דס"ל דמהני תפיס' לספיקא דדינא ומש"ה כ' אחר זה ז"ל ואם קדם אדם כו' אין מוציאין מידו ומור"ם כ' עליו די"א (והוא דעת ר"י והרא"ש) דלא מהני כו':

הרי זה המוציא חייב לשלם: דכיון דממונו היא ס"ל כמפקיר נזקיו אחר הנחתו במקום שלא היה לו רשות להניחו דחייב כמ"ש בסימנים שלפני זה:

באר היטב

עריכה

(א) לשלם: דכיון דממוניה הוא ה"ל כמפקיר נזקיו אחר הנחתו במקום שלא היה לו רשות להניחו דחייב כמ"ש בסימנים שלפני זה. סמ"ע.

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}