שולחן ערוך חושן משפט תיג א

שני קדרים שהיו מהלכים בדרך זה אחר זה ונתקל הראשון ונפל ונתקל השני בראשון אם היה לראשון לעמוד ולא עמד חייב הראשון בנזקי שני שאע"פ שהוא אנוס בשעת נפילה אינו אנוס בהיותו מוטל לדרך והרי הוא יכול לעמוד ואם לא היה לו לעמוד פטור ואע"פ שלא הזהיר לזה שנתקל בו מפני שהוא טרוד בנפשו (וי"א דחייב אם היה לו פנאי להזהירו ולא הזהיר) (טור ס"א בשם הרא"ש)

במה דברים אמורים? שהוא חייב בנזקיו של שני כשהוזק גופו של שני אבל אם הוזקו כליו פטור שאינו חייב על הכלי' בבור וכל תקלה תולדו' בור הוא כמו שנתבאר:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

וי"א דחייב אם היה לו פנאי להזהירו ולא הזהיר: הוא דעת הטור שכ"כ בשם הרא"ש בר"ס זה ובדריש' כתבתי כאן בסי' שע"ט דהרא"ש משו' דין זה לדין אחד הולך בקורה ורשני בא אחריו בחביתו ונשבר החביות בהקור' דתנן בפ' המניח דאם עמד בעל הקור' בדרך עם קורתו דחייב בעל הקורה בשבירת חביתו ומפרש' דמיירי אפילו בעומד לתקן משאו ולא אמרי' דה"ה טרוד במשאו מלהזהירו לבעל החביות ע"ש ולא כהרי"ף דמפרש להמשנה דמיירי דוקא בעומד לנוח וא"כ ק' על הטור וגם על מור"ם שבסימן שע"ט סתמו כדברי הרי"ף דבעמד כדי לתקן משאו פטור על שבירת החביות וכאן כתב הדברים בפלוגתא וכתבתי דצ"ל הטור וגם מור"ם ס"ל דטרדת דבעל הקורה לתקן משאו היא גדולה יותר מאשר הוא טרוד הקדר והדומה לו שנפלו ושס"ל שגם הרא"ש אפשר דמודה לפי המסקנא לחלק בינייהו ושהמשנ' מיירי דוקא בעומד לנוח ועד"ר בסי' שע"ט שכתבתי מילתא בטעמא:

כמו שנתבאר: ר"ל בסי' תי"א ותי"ב וזהו דעת הרמב"ם והרא"ש אבל הטו' כתב שדעת הרי"ף הוא דגופו של ראשון שהיה יכול לעמוד ולא עמד מחשב כאדם המזיק בפשיעה ופושע חייב אפילו על כלים ויש בו נ"מ לדינא גם למ"ש בסעיף שאחד זה ועד"ר שם הארכתי בפירושים ע"פ סוגית הגמרא וע"ש:

באר היטב

עריכה

(א) שנתבאר: בריש תי"א ותי"ב וע"ל סי' שע"ט וזהו דעת הרמב"ם והרא"ש אבל הטור כ' שדעת הרי"ף דגופו של ראשון שהיה יכול לעמוד ולא עמד מיחשב כאדם המזיק בפשיעה ופושע חייב אף על הכלים ויש בזה נ"מ לדינא גם למ"ש בסעיף שאח"ז. סמ"ע.

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}