שולחן ערוך חושן משפט תז א
שולחן ערוך חושן משפט · תז · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שור תם שהזיק אם מכרו המזיק עד שלא עמד בדין אע"פ שהוא מכור הרי הניזק גובה הימנו וחוזר הלוקח וגובה מהמזיק שמכר לו שכיון שנגח קול יש לו ולא היה לו ללוקח ליקח אותו עד שיגבה הניזק:
- הגה: מכרו ניזק מכור וכשיתפסנו יקחנו הלוקח (טור ס"א):
מפרשים
אע"פ שהוא מכור: פי' לענין זה דיכול הלוקח לחרוש ולעבוד בו וגם אין שום א' מהן יכול לחזור בו כ"ז שלא גבה ממנו הניזק וכן לענין זה קאמר בסמוך בס"ב דמתנתו מתנה:
וכשיתפסנו יקחנו כו': כ' שיתפסנו משום זמן הזה דאין מגבין דיני קנסות בב"ד ולרבותא כ"כ דאע"ג דאין לו בו דבר עד שיתפסנו אפ"ה מכירתו מכיר' ועפ"ר:
(א) אע"פ שהוא מכור לרדיא ומהרש"ל פ"ג דב"ק סימן כ"ח תמה ע"ז וכתב דלרבי עקיבא אפילו לרדיא אינו מכור וע"ש וכן דעת הטור וכ"כ התוספות דף ל"ג ע"א ד"ה והקדישו וכן נרא' עיקר בש"ס למאי דקי"ל כר' עקיבא דשותפין נינהו ודו"ק היינו שכתב הרב שס"ב וכן אם נשתמש בו חייב ליתן לו שכירות ועיין מ"ש שם:
(א) מכור: ומהרש"ל תמה ע"ז וכתב דלר"ע אפי' לרדיא אינו מכור וכן דעת הטור וכ"כ התוספות דף ל"ג ע"א ד"ה והקדישו וכן נראה עיקר בש"ס למאי דקי"ל כר"ע דשותפי נינהו והיינו שכ' הרמ"א בס"ב וכן אם נשתמש בו כו' אלא שלא סדרו על נכון לע"ד דה"ל לכתבו כאן בל' י"א ודו"ק. ש"ך.
(א) אע"פ שהוא מכור. ביש"ש תמה בזה דהא לדידן דקי"ל כרבי עקיבא אפילו לרדיא אינו מכור ע"ש. והיינו דשם ב"ק (דף ל"ג) תני בברייתא שור תם שהזיק עד שלא עמד בדין מכרו מכור הקדישו מוקדש שחטו תם ונתנו במתנה מה שעשה עשוי משעמד בדין מכרו אינו מכור הקדישו אינו מוקדש שחטו ונתנו במתנה לא עשה כלום ואמרינן עלה מכרו מכור לרדיא הקדישו מוקדש משום דרבי אבהו שחטו לא צריכא לפחת שחיטה ושטת תוס' שם דאתיא כר' ישמעאל אבל לר' עקיבא אינו מכור לרדיא. אמנם נראה דשטת הרמב"ם דאתיא כר"ע דאלו לר' ישמעאל א"כ אפילו עמד בדין דהא לרבי ישמעאל אפי' אחר העמדה בדין נמי יכול לסלוקי בזוזי ואין לומר הא דתני עמד בדין היינו ששמו לו השור והחליטו לפי שלא היה רוצה מזיק לסלק מזוזי דכה"ג במועד נמי כל שלא נתן המזיק מעות והב"ד הגבו לו את גוף השור דהוי של הניזק. ולשטת תוס' צריך לו' דסברי דאפילו לרבי ישמעאל אינו יכול לסלקו בזוזי אחר העמדה בדין וצ"ע. ולכן נראה דהך ברייתא כר"ע הוא דאתיא אלא דלרבי עקיבא נמי קודם העמדה בדין עדיין לא זכה בו דקנס אין אדם זוכה אלא אחר העמדה בדין כיון דאי מודה מיפטר והא דאמרינן שם הקדישו ניזק איכא בינייהו נמי לאחר העמדה בדין קאמר ובתוס' שם הקשו דהא קנס אינו זוכה אלא אחר העמדה בדין ע"ש ולפמ"ש דמיירי לאחר העמדה בדין ניחא דלר' ישמעאל אפי' אחר העמדה בדין אין הניזק יכול להקדישו דאפי' אינו אלא בע"ח ויכול לסלוקי בזוזי והך ברייתא דאתי' כר"ע ואפ"ה קודם שעמד בדין מכרו מכור לרדיא אבל גוף השור חוזר וגובהו אחר שיעמדו אותו בדין דאע"ג דאין לו לניזק אלא אחר העמדה בדין חוזר וגובהו דלא גרע מבע"ח דמכאן ולהבא גובה ואפ"ה טורף מלקוחות וכן מהקדש טריף דלא עדיף כח הקדש מכח מקדיש וכמ"ש תוס' פ' השולח דף מ' ע"ש והא דהקדישו מוקדש אינו אלא משום דרבי אבהו ושחטו תם מה שעשוי עשוי כיון דאכתי אינו שלו קודם העמדה בדין אינו אלא כמו מזיק שעבודו הא דאמרו שם מכרו אינו מכור מני ר' עקיבא היא דאמר מוחלט היינו משום דהוי סלקא אדעתיה דמיירי נמי לאחר העמדה בדין ואינו מכור כלל אפי' לרדיא א"כ כר"ע אתיא אבל במסקנא דמוקי מכרו אינו מכור אפי' כרבי ישמעאל ומשום דמשעבדא ליה והקדישו מוקדש אפילו לרבי עקיבא ומשום דר' אבהו זה הנראה בשטת הרמב"ם ועמ"ש בסי' פ"ח ס"ק י"א: