שולחן ערוך חושן משפט שצ י

התרנגולים מועדים להלך כדרכן ולשבר או היה חוט או רצועה קשור ברגליהם ונסתבך כלי באותו החוט ונתגלגל ונשבר משלם חצי נזק:

הגה: זהו לשון הרמב"ם והוא סתום אבל אחרים כתבו היה חוט או משיחה קשורה ברגליה אם גררה ושברה בו כלי דרך הלוכה -- משלם נזק שלם. זרקו ושבר בו -- משלם חצי נזק [ואם הזיק אחר שנח פטור]. במה דברים אמורים? בחוט של הפקר או שיש בעלים והצניעו ונקשר מאליו. אבל אם החוט של בעל התרנגול ולא הצניעו אפי' נקשר מאליו ושבר ע"י זריקה -- חייב נזק שלם (טור ס"ג) דחצי נזק דצרורות אינו אלא בהתיזה דבר הפקר אבל אם התיזה דבר של בעלים ולא הצניעו חייב נזק שלם.

ואם החוט של אחרים -- בעל החוט חייב, בין הזיק התרנגול דרך גרירה או דרך זריקה הואיל ולא הצניע ה"ז שלו. ואם הזיק החוט לאחר שנח חייב משום בור המתגלגל.

במה דברים אמורים? בתרנגול של הפקר. אבל אם יש לתרנגול בעלים

* אם הזיק דרך גרירה - שניהם משלמים ביחד

* ואם הזיק דרך זריקה - בעל התרנגול נותן רביע ובעל החוט ג' חלקים

* ואם הזיק לאחר שנח - בעל התרנגול פטור ובעל החוט חייב הכל (וע"ל סי' תי"א יתבאר בדיני בור).

וכ"ז בנקשר מאיליו, אבל אם קשרו אדם ברגל התרנגול אז הקושר חייב בכל ענין אפי' יש לחוט בעלים (טור). וה"ה אם היה החוט מונח במקום מוצנע והניח אדם במקום תורפה וע"י זה נקשר בתרנגול הוי כאלו קשרו בידים (ב"י בשם התוספות שם ובשם הרא"ש):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

התרנגולים מועדים כו': עד ונתגלגל ונשבר משלם ח"נ זהו ל' הרמב"ם והוא סתום כו' ע"ש ברמב"ם דכת' עוד פרטי דינים בתרנגול וחוט קשר ברגליו ומחלת במי קשרו ובשל מי הי' החוט ועל רוב דבריו השיג שם הראב"ד ואפש' דמשום הכי לא העתיקם המחב' אלא שקשה דא"כ גם בבא זו דנתגלגל ונשב' משלם ח"נ לא הי' לו להעתיק דגם עליה השיג הראב"ד שם גם מור"ם לא היה לו לכתוב עליה ל' והוא סתם שהרי הרמב"ם ביאר דבריו שם וכ' עליה בד"א כו' אלא שהפוסקים חולקים על דבריו ונראה דהמחב' העתיק מדברי הרמב"ם ריש דבריו משום דנוכל לקיימן אליבא דהלכתא ולפרש' דמיירי בחוט של הפק' וכששוב' דרך זריקה דאז גם שאר הפוסקים ס"ל דמשלם בעל התרנגול ח"כ וכדמסיק מור"ם ג"כ ואף שהרמב"ם כ' שם ע"ז בד"א וגילה דלא איירי בהכי מ"מ ניחא לי' להמחב' להעתיק לשונו מאי דאפשר לקיימו ומור"ם כ' עלו והוא סתום ור"ל דהמחב' העתיק סתימת דבריו אבל פירושו זה הוא דחוק וצ"ע:

משלם נזק שלם: דהוי רגל:

זרקו ושבר: דה"ל צרורות:

אלא בהתיזה דבר הפקר: דומיא דצרורות דהם הפקר:

בעל החוט חייב: פירוש כל הנזק אם התרנגול הוא של הפקר וכדמסיק ומטעם דבעל החוט הוה ליה לשמור חוטו שלא יסתבך בו התרנגול של הפקר:

בור המתגלגל: פי' אף שלא הניחו בעל החוט במקום שהזיק מ"מ יש לו דין בור שחוטו יש לו דין בור שנתגלגל ממקום שהניחו למקום שנח עתה ע"י התרנגול והיזק שם וכ' שם הטו' דאם היזק אחר שנח פטור על הזיק כלי' שנזקו בו כמו שכ' הטו' בסי' ת"י כדין בור דדרשינן חמור ולא כלים (אבל מה דדרשינן שור ולא אדם היינו דוקא אם ימית האדם בנפילתו לבור ומכח החוט לא ימות משא"כ כלי הנשבר דשבירתו זו היא מיתתו) משא"כ בהיזק דרך גרירא או זריקה דאז חיובו מכח רגל או אשו וחייב על הכל:

שניהם משלמין ביחד: דגם בעל התרנגול פשע דהוה ליה לשמור התרנגול:

בעל התרנגול נותן רביע: דזריקה דתרנגול ה"ל כצרורות דשור דאינו משלם אלא ח"נ והשתא דאיכא לבעל החוט לשלם בהדיה אין עליו אלא חצי חיובו דהיינו רביע הנזק וג' חלקים על בעל החוט דהא בעל החוט אי הוה הוא לבדו כגון שהתרנגול היה הפקר היה מחויב לשלם כולו:

ואם הזיק לאחר שנח: דדרשינן כי יכרה איש בור ולא שור בור מ"ה אין צד חיוב בזה על בעל התרנגול אף אם החוט היה הפקר והזיק אחר שנח:

אפי' יש לחוט בעלים: כן הוא ג"כ לשון הטו' והו"מ למימר רבותא טפי אפילו אם יש גם לתרנגול בעלים וצ"ל דס"ל דאין בזה צד רבותא טפי דכל נזק שבא מצד התרנגול ודאי זה הקושר הוא חייב בו ולא בעל התרנגול כיון דהדר הוא ולקחו וקשרו בתרנגול נעשה בו בעל ולא אתא לאשמועינן אלא דחייב גם בחיובו דבעל חוט דהוא בעל התקלה דחוט אף שאינו תולה הזיקה בתרנגול וק"ל:

באר היטב

עריכה

(יג) שלם: דהוי רגל ובזרק כתב דה"ל צרורות ומשלם ח"נ. שם.

(יד) חייב: פירוש כל הנזק דה"ל לשמור חוטו שלא יסתבך בו תרנגול של הפקר. שם.

(טו) המתגלגל: פירוש אף שלא הניחו בעל החוט במקום שהזיק מ"מ יש להחוט דין בור שנתגלגל ממקום שהניחו למקום שנח עתה ע"י התרנגול והזיק. שם.

(טז) ביחד: דגם בעל התרנגול פשע דה"ל לשמור התרנגול. שם.

(יז) רביע: דזריקה דתרנגול ה"ל כצרורות דשור דאינו משלם אלא ח"נ והשתא דאיכא בעל החוט בהדיה אין עליו רק חצי חיובו דהוא רביע הנזק וג' חלקים על בעל החוט דהא אי הוה הוא לבדו כגון בתרנגול הפקר היה צריך לשלם כולו. שם.

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}