שולחן ערוך חושן משפט שסח א

(עי' לקמן סי' שפ"א ס"ג) המציל מיד לסטים ישראל הרי אלו שלו מפני שסתם הדבר שנתיאשו הבעלים ואם ידע שלא נתייאשו חייב להחזיר אבל המציל מיד לסטים עכו"ם או מוכס עכו"ם חייב להחזיר שסתם הדבר שלא נתיאשו הבעלים ואם נתייאשו הרי אלו שלו ומפני מה אמרו סתם לסטים ישראל נתייאשו הבעלים וסתם עכו"ם לא נתייאשו מפני שהבעלים יודעים שעכו"ם מחזירין מיד הגזלן אע"פ שאין שם עדים שגזל אלא בראיות רעועות ובאומד הדעת:

הגה: וסתם גניבה הוי יאוש אפילו בעכו"ם וא"כ הקונה מן הגנב לא היה צריך להחזיר הגניבה אא"כ ידעינן דלא נתיאש דהא קנאה ביאוש ושינוי רשות כמו שנתבאר לעיל סי' שנ"ג. מיהו נהגו להחזיר כל גניבה (ת"ה סי' ש"ס) ואין לשנות מן המנהג (טור) וכמו שנתבאר לעיל סי' שנ"ו. ואין חילוק בזה בין גנב לגזלן דבכל ענין מחזיר דמיו ונוטל את שלו כן נראה לי וע"ל סי' רל"ו הקונה קרקע גזולה:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

מיד לסטים ישראל הרי אלו שלו כו' עד שהעכו"ם מחזירין כו': פי' דייני עכו"ם מחזירין בדיניהן לפי אומד הדעת בלא עדים וז"ל הגמ' פ' הגוזל בתרא עכו"ם דייני בגייאות אבל דייני ישראל מימר אמרי מ"ה מייאש ופרש"י בגייאות בגיאות ובזרוע מימר אמר צא תן לו ואין חובטין לו במקלות ל"א דאמרי' לנגזל מי יימר כדקאמרת הבא עדים דגנבי מינך עכ"ל והמחבר כתב כלשנא בתרא שדייני העכו"ם מחזירין מיד הגזלן אף בלא עדים וכו' וצ"ל מדחילקו הטור והמחבר גם הגמ' בין לסטים עכו"ם או ליסטים ישראל ולא חילקו בין דיין עכו"ם ובין דיין ישראל שהרי לפי טעם הנ"ל הכל תלוי בדיינים איך מיציאין הממון משום דכל לסטים או גנב ישראל נידון בדייני ישראל שתבעו הנגזל להגזלן בדין ישראל משא"כ בלסטי' עכו"ם שצריך לתובעו הנגזל אף שהוא ישראל בפני דייני עכו"ם וק"ל ועפ"ר:

אבל המציל מיד לסטים עכו"ם או מוכס עכו"ם חייב להחזי' כו': כן כת' הרמב"ם רפ"ו דגזילה גם בפ"ה מגזילה דין ט' וי"א דימה מוכס עכו"ם ללסטים וכתב המ"מ שם ז"ל דעת הרב כשהמוכס מכו"ם אע"פ שהוא עומד מחמת המלך מסתמא הוא כמוכס שאין לו קצבה שסתמא יותר מן הדין הוא נוטל ופי' רבינו כן אוקימתא דרב אשי (דאיתא בפ' הגוזל בתרא דף י"ד ע"א ע"ש) דאמר במוכס עכו"ם עסקינן כו' ולא כן פרשו שאר מפרשים עכ"ל המ"מ. ונראה שגם כן דעת הטור הוא כשאר מפרשים ומ"ה לא הזכיר בדין זה מוכס עכו"ם:

ומ"ש הרמב"ם והמחבר חייב להחזיר שסתם הדבר שלא נתייאשו הבעלים כו': צ"ע הא כ' המחבר בסי' שס"ט ס"ה והוא מדברי הרמב"ם שכ"כ פ"ה דגזילה ד"י ז"ל נטלו מוכסים כסותו (או חמורו כן הוא ברמב"ם) והחזירו לו אחרת ה"ז שלו מפני שזהו כמכירה היא וחזקתה שנתייאשו הבעלים ממנו ואינו יודע בודאי שזו גזילה כו' ע"ש הרי לפנינו דס"ל דחזקה הוא דנתייאשו הבעלים ממנו אפי' במוכס עכו"ם דשם מפורש דבמוכס עכו"ם איירי וגם כאן שסתם וכ' המציל מהלסטים איירי שמציל כסותו או חמורו והדומה לו ועל הטור לק"מ שאף שגם הוא כתב בסי' שס"ט ס"ז האי דינא (והוא מהמשנה) דמוכס שנתן לא' טלית במקום טליתו דמותר להחזיקו מפני שנתייאשו הבעלים ממנו ולא חילק בין מוכסן עכו"ם למוכסן ישראל אע"ג דגם הוא ס"ל דבלסטים עכו"ם אין הבעלים מתייאשי' משום דדיני בגיאות וכמ"ש כאן בר"ס שס"ח די"ל דהוא ס"ל דבמוכסין מתייאשין הבעלים טפי כיון דכל מוכסן בא מתחלה ברשות ליקח מהבעלים מכסו ואף שנוטל יותר מ"מ בקל יוכל להתנצל ולו' לא לקחתי יותר או ליתן טעם למה לקח יותר מה שא"כ בלסטים דעלמא אבל הרמב"ם והמחבר דמשוו לסטים עכו"ם ומוכסין עכו"ם וכתבו אשניהם שהבעלים אינם מתייאשים אליבייהו צ"ע ואין לתרץ ולו' דדוקא בנטל ממנו כסות והחזירו לו אחרת קאמר דמותר ומשום דנתייאש בצירוף טעם דסיים שם וכ' דאינו יודע בודאי שזו גזולה משא"כ במציל מלסטים דמיירי בידוע שזו גזולה כגון שגזלו כתבי' וכן מוכסין מיירי שבא עליו בעקיפין בפני כל ותאמר שבכה"ג דוקא אין דרכו להתיאש בסוברו שהיום או מחר יתבענו לדין מה שא"כ כשהמוכסן נטלו ממנו ואינו מפורסם דאז ייאש נפשו ממנו דז"א דהא לא כתבו הרמב"ם והמחבר (שם בטלית) בסיום לשונם שהגזילה אינו ידוע אלא ז"ל וא"י בודאי שזו גזולה דנתינ' טעם זה קאי אזה שנתן לו המוכס טלי' תחת טליתו דמ"ה מות' להחזיקו משום דנתייאש ממנו בעל הראשון וגם בהיתר אתא לידו בשעה שנתנו לו המוכסין כיון שלא ידע אז זה המקבלו ממנו שגזולה הי' ביד המוכס וכמ"ש הכ"מ שם (ואני כתבתי טעם אחר בדרי' ובסמ"ע שם סי' שס"ט שלא כתבו הרמב"ם האי דלא ידע כו' אלא לטעמו ומ"ה לא כתבוהו הטור ע"ש) ונר' ליישב אחר שנקדים לכתוב שני דקדוקים שיש לדקדק בדברי הרמב"ם הנ"ל במ"ש ז"ל מפני שזו כמכירה היא וחזקת' שנתייאשו הבעלים ממנה. הא' במה שהקדי' לכתוב מפני שזו כמכירה קודם וחזקתו שנתייאשו הבעלים דמשמע דהיאוש תלוי במפני דהוה כמכירה. השני במ"ש תיבת ממנה שנתייאשו הבעלים ממנה וע"פ הדקדוקים נראה דס"ל דודאי סתם נגזל מלסטים עכו"ם או ממוכסים עכו"ם אינו מיאש מטעם דעכו"ם דייני בגיאות' ומה"ט המציל מהן צריך להחזירו ודוקא בזה שנטלו המוכס ונתנו לאחר תחת כסותו דה"ל כמכירה בזה קאמר דנתייאשי הבעלים ממנה דכיון דרואה דה"ל כאלו כבר נמכר ויצא מתחת יד המוכס אזי מייאש נפשו מלהדר אחר כסותו או חמורו זה שהן ביד זה שקיבל מהמוכס ודעתו להעמיד המוכס בדין על דמי הטלית וז"ש נתייאשו הבעלים ממנה דדוקא ממנה נתייאשו ולא מדמי' להוציא מיד המוכס. והרמב"ם לטעמיה דס"ל דייאוש ושינוי רשות קוני' אפי' הוי היאוש אחר שינוי רשות והטור דס"ל כדעת ר"י והרא"ש דבעינן שיהי' היאוש קודם שינוי הרשות כבר כתבתי דאליבייהו לק"מ:

וסתם גניבה הוי יאוש כו': הטעם דבגניבה דלא ידע הנגנב מי גנבו מידו דיחזור עליו להוציא מידו מ"ה מייאש אפי' בגנב שהוא עכו"ם משא"כ בלסטים שלקחו מידו בזרוע בפניו:

וע"ל סי' רל"ו כו': מראה מקום זה כתבו המחבר גופו בס"ס שע"ד ע"ש וגם מור"ם חזר וכתבו בסי' שע"א בס"ס א':

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(א) המציל מיד לסטים עיין בתשובת מהרשד"ם סי' קנ"ז:

(ב) וסתם גנבה הוי יאוש אפי' בעכו"ם באמת הרב נמשך אחרי הטור דלסטים היינו גזלן ובזה יש חילוק בין עכו"ם לישראל אבל בגנב סתמא הוי יאוש אפי' בעכו"ם כן כתב הטור לדעת הרא"ש אבל באמת דברי הטור תמוהים שהרי הרא"ש לא העתיק אלא הש"ס ובע"כ מוכרח לו' כמ"ש הטור בשם י"א דבגנב יש חילוק בין עכו"ם לישראל דבעכו"ם לא הוי סתמיה יאוש ובגזלן אפי' ישראל סתמא לא הוי יאוש ע"ש. ולסטים דבש"ס והרמב"ם (וסמ"ג) ושאר פוסקים היינו גנב וכן מוכח בש"ס פ' הגוזל בתרא (דף קי"ד ע"א) להדיא דלסטים דהתם היינו גנב דקאמר אי ר' שמעון קשיא גנב וכן פי' רש"י שם אלא דרבה בעי למימר דלסטים היינו גזלן ולא קי"ל הכי (והכי אשכחן נמי בש"ס ספ"ק דביצה דלסטים סתמא היינו גנב דקאמר התם לא קשיא הא דמנטרי מחמת גנבי והא דלא מנטרי מחמת גנבי מהו דתימא רוב גנבי ישראל נינהו ולא מזלזלי בהו קמ"ל ע"כ) וכן מוכח בכמה הוכחו' מדברי הרמב"ם אלו שהעתיק המחבר כאן דלסטים היינו גנב ומוכסין היינו גזלן וכדאי' בש"ס שם ודוק. ועוד תימה לפי הבנת הטור הא דפליגי ר"ש ורבנן וקי"ל כרבנן (דסתם גניבה הוי יאוש בעלים וסתם גזלה לא הוי יאוש בעלים ולא כר"ש דס"ל להפך) היינו בעכו"ם וכמ"ש הב"י והב"ח והא ודאי ליתא דהא לענין טומאה פליגי והיינו בישראל ועוד דא"כ היכא בעי למיפשט התם דרבי דקאמר גנב כגזלן היינו כגזלן דר' שמעון אכל הנך דמייתי התם הא כולהו מיירי בגזלן ישראל ובהא אפי' רבנן מודו לדעת הטור דסתמא הוי יאוש. וכן מסיק התם ממאי דתני ר' חייבים להחזיר מפני כבוד אביהן הא לאו כבוד אביהן לא ש"מ רבי גזלן דר"ש קאמר ש"מ ואם איתא הא התם בגזלן ישראל שאני אלא ודאי פלוגתא דר"ש ורבנן נמי בישראל מיירי ועלה קאי ר' וקאמר אומר אני גנב כגזלן וא"כ אנן דקי"ל כרבנן דר"ש סתם גזלן דישראל לא הוי יאוש וסתם גנבה הוי יאוש ואם כן הא דקאמר בש"ס לעיל אמתני' דהמציל מן הלסטים ל"ש אלא עכו"ם אבל לסטים ישראל בסתמא נמי מייאש לסטים דהתם היינו גנב וכדמוכח התם בש"ס להדיא וכ"כ בעל המאור פ' הגוזל בתרא וז"ל ומאי דאמרי' דקי"ל כרבנן דאמרי סתם גנבה הוי יאוש ה"מ בגנב ישראל אבל בגנב עכו"ם דדייני בגיאות' בסתמ' לא הוי יאוש עד דשמעינן דמייאש כדתנן המציל מן הלסטים אם נתייאשו הבעלים הרי אלו שלו ואוקימנא בלסטים עכו"ם אבל בלסטים ישראל סתמא הוי יאוש וסוגיא דשמעתין מוכס היינו גזלן לסטים היינו גנב עכ"ל (וכן הוא בתשו' הרשב"א סי' תתקס"ח ע"ש) ואף הרמב"ן בספר המלחמות שם לא נחלק עליו בזה וברור הוא דגם דעת הרא"ש כן וכ"כ התוס' פ' הגוזל בתרא דף קי"ד ע"ב להדיא דגנבים עכו"ם מסתמ' לא מייאש כיון דדייני בגיאות' כדאמ' לעיל עכ"ל ומביאם ב"י לעיל סי' שנ"ז וכן מוכח להדיא מדברי ר' ירוחם שכ' נל"א ח"ג סתם גנבה יאוש בעלים הוא אבל לא סתם גזלה עד דשמעינן דמייאש קמא פרק י' עד כאן לשונו ואחר כך כ' בחלק ד' נטלו מוכסים חמורו או לסטים כסותו ונתנו לו אחר גזול הרי אלו שלו דמסתמא מייאש בלסטים ישראל אבל בלסטים עכו"ם מסתמא לא מייאש כו' סתם גזלן לא הוי יאוש בעלים עד דשמעינ' דמייאש עד כאן לשונו וכן מוכח דעת הרי"ף שלא הביא פלוגתא דר"ש ורבנן רק הביא הא דאמרינן בש"ס לא שנו אלא בלסטים עכו"ם אבל ישראל במסתמא הוי יאוש. אלא ודאי ס"ל כדפי' ולכך לא הוצרך להביא פלוגתא דר"ש ורבנן דאי לאשמועינן דסתם גנבה בישראל הוי יאוש הוא מבואר בש"ס הנ"ל ואי לאשמועינן דסתם גזלה לא הוי יאוש כבר כתב זה בפ' האיש מקדש דלית דחש לדר"ש דאמר סתם גזלה הוי יאוש בעלים. וע"ק על הטור אמאי דאמרי' בר"פ לולב הגזול ל"מ קאמר ל"מ שאול דלאו דידיה היא אבל גזול אימא סתם גזילה יאוש בעלים הוא וכדידיה דמי יקמ"ל ומייתי לה הרא"ש בפ' הגוזל בתרא שם ומייתי מינה ראיה דק"ל כעולא דר"ש ורבנן בשתמא הוא דפליגי ולא כרבא דאמר בידוע פליגי אלמא דסתם גזילה אפי' בישראל לא הוי יאוש בעלים. ועוד ראייה מדאמרי' פ' האיש מקדש (דף נ"ב ע"א) ההיא איתתא דהוי קא משיא כרעא במשיכלא דמיא אתא ההוא גברא חטיף זוזי מחבריה ושדא לה אמר לה מיקדשת לי אתא לקמיא דרבא אמר לית דחש להא דר"ש דאמר סתם גזילה יאוש בעלים הוי:

ומייתי לה הרי"ף והרא"ש התם. ואע"פ שהב"ח הרגיש בזה וכתב דהך דפ' האיש מקדש לא מיירי אלא לענין קידושין דאורייתא. מ"מ לא נהירא כלל דהרי כל הפוסקים כתבו סתמא דאינה מקודשת כלל משמע אפילו מדרבנן וכן משמע לישנא דלית דחש לדר"ש דאפי' מדרבנן אינה מקודשת. ועוד דאין טעם לדבר כלל לומר דמדרבנן סתמא הוי יאוש דבשלמא לעיל בסי' שנ"ג שפיר אמרי' דאף על גב דמדאורייתא יאוש כדי לא קני מדרבנן קני דהפקר ב"ד הפקר אבל לענין סתמא כיון דאמרי' דסתם בני אדם דעת' שאין מתייאשים מן הגזיל' היאך יאמרו חכמים דסתמ' הוי יאוש וכי ישנו חכמי' דעת בני אדם וגם לא מצינו בשום פוסק סבר' דמדרבנן סתמ' הוי יאוש. ועוד דמ"מ ק' כל שאר הקושיות שהקשתי לעיל על הטור אלא העיקר כדפי' וגם הטור גופיה כתב בסי' ל"ז סי"א גבי עדות ושמעי' לנגזל דאייאש קודם שנמכר כו' משמע להדי' דוק' שמעי' דאייאש הא בסתמ' לא הוי יאוש אע"ג דמיירי בגזלן ישראל וכ"כ בסי' שס"א ס"ד אבל סתמ' קי"ל סתם גזיל' לא הוי יאוש בעלים כו' ומשמע התם להדי' דמיירי בגזלן ישראל. וגם בתשו' רבינו מאיר במרדכי פ' הגוזל בתרא משמע להדי' דבגנב עכו"ם מסתמא לא הוי יאוש ומפרש לסטים היינו גנב וכמ"ש אך מ"ש שם דהתוספת' מיירי באנס ישראל לכאורה צ"ע דמה בכך הא גזלן אפי' ישראל בסתמ' לא הוי יאוש וצ"ל דה"ק מיירי באנס ישראל ואתיא התוספת' כר"ש אבל אי הוה מיירי באנס עכו"ם הוה אתי' דלא כמאן דמשמ' ליה דאפי' ר"ש מוד' דבעכו"ם לא הוי בסתמ' יאוש כי היכא דלרבנן בגנב ישראל דהוי סתמ' יאוש וגנב עכו"ם לא הוי בסתמ' יאוש ה"ה גזלן לר"ש דגזלן לר"ש הוי כמו גנב לרבנן ודוק. וכל מה שכתבתי נ"ל ברור ולא הוצרכתי להאריך רק מפני שהטור כאן אגב ריהטיה לא דק ונמשך אחרי הרב מהרמא"י והסמ"ע לא הרגיש כלל בדבר ואדרבה כתב לעיל סי' שס"א ס"ק ד' כדברי הטור וגם הב"ח לא כוון יפה. וגם בשלטי גבורים פרק הגוזל בתר' דף מ"ד ע"א כתב וז"ל מיימ' פרק ו' מה"ג וסמ"ג עשין ע"ג והרא"ש וטור ח"מ סי' שס"ח כתבו דגנב בין יהיה הגנב ישראל בין יהיה הגנב עכו"ם בכל ענין הוי בסתם יאוש בעלים וגזלן ולסטים אם הם ישראלי' הוי נמי בסתם יאוש בעלים אבל גזלן ולסטי' עכו"ם לא הוי בסתם יאוש בעלים כו' והטור כתב בשם י"מ כו' עכ"ל וכ"כ הש"ג פרק אלו מציאות ד' ע"א ע"ב וז"ל מיהו הא דאמרי' דסתם גזלה לא הוי יאוש איכ' פלוגת' אי הוי אפי' בגזלן ישראל או דוק' בלסטים עכו"ם דרוב הפוסקים הסכימו דלסטים ישראל הוי כגנב דסתמ' הוי יאוש בעלים וגנב נמי פליגי אי דוק' בגנבי ישראל הוי בסתמ' יאוש בעלים או אפי' בגנב עכו"ם כדלעיל עכ"ל וגם בב"ח כ' כן בשם הרמב"ם והרא"ש:

ולפע"ד כולם שגו וטעו דודאי דעת הרמב"ם והסמ"ג והרא"ש כדעת הי"מ שהביא הטור ואי אפשר לחלוק על הי"מ ודבריהם נכונים וברורי'. שוב ראיתי במהרש"ל פרק הגוזל בתרא סי' כ"ז כתב להדי' כדברי ע"ש שהאריך בדברי' נכוני' רק מ"ש שם להוכיח דפלוגת' דר"ש ורבנן איירי בישראל דאל"כ מאי פריך תלמודא לרבה ממתני' דנטלו את חמורו נימא דמתני' איירי בישראל דהא רב אשי דקאמר ל"ש אלא לסטים עכו"ם כו' דוק' אסיפ' ולא ארישא עכ"ל נלפע"ד דאינה הוכחה די"ל דלענין ידוע שנתייאש אין לחלק בין עכו"ם לישראל ועוד די"ל דבלא"ה משני שפיר אבל מה שכתבתי למעלה היא הוכחה גמורה ודוק ועיין בתשו' ר' משה אלשיך סי' קי"ב:

באר היטב

עריכה

(א) יודעים: כתב הסמ"ע הא דלא חילקו הטור והמחבר בין דייני עובדי כוכבים ודייני ישראל שהרי לפי הטעם שכתבו הכל תלוי בדיינים צ"ל משום דמסתמא כל לסטים או גנב ישראל שתבע הנגזל להגזלן בדין ישראל משא"כ בלסטים עובדי כוכבים הנגזל אף שהוא ישראל צריך לתבעו בפני דייני עובדי כוכבים וע"ש מ"ש עוד לחלק בין האי דהכא לההיא דבסימן שס"ט ס"ה בנטלו מוכסין כסותו כו' ע"ש באריכות ועיין בתשובת רשד"ם סימן קנ"ז.

(ב) בעובד כוכבים: עיין בש"ך שהאריך הרבה להשיג על הרמ"א בזה והביא כמה ראיות לדבריו מש"ס ופוסקים ע"ש באורך.

קצות החושן

עריכה

(א) וסתם גניבה הוי יאוש. בפ' הגוזל (דף קי"ד) ע"ש וביש"ש פרק הגוזל בתרא סימן כ"ז כת' להוכיח דפלוגתא דר"ש ורבנן איירי בישראל דאל"כ מאי פריך תלמודא לרבה ממתני' דנטלו חמורו נימא דמתני' מיירי בישראל כו'. ובש"ך דחה ראיה זו וכת' כיון דסובר רבה בידוע נמי מחלוקת וכו' ע"ש. ודברי מוהרש"ל נראין דאפילו לרבה דאמר בידוע נמי מחלוקת לאו משוה דס"ל דיאוש לא מהני אלא משום דאע"ג דשמעינן מייאש אמרי רבנן דבלבו אינו מתייאש בכל שעתא דעתיה למינקט בדינא וכמו שפרש"י שם וא"כ גם לרבה אית לן לחלק בין דבר שעומד ליאוש ומה הוא הדבר שעומד ליאוש וא"כ דברי מוהרש"ל עולין שפיר דהוי מצינו לומר דמתני' דנטלו חמורו מיירי בישראל אע"ג דפלוגתא דר"ש ורבנן בגזלן ישראל מיירי ודו"ק:

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}