שולחן ערוך חושן משפט שלג ב

במה דברים אמורים שאין להם עליו אלא תרעומות בשלא הלכו דוקא בשלא היו יכולים להשכיר עצמם אמש כששכרם ב"ה זה אבל אם היו נשכרים אמש ועכשיו אינם נשכרים כלל ה"ז כדבר האבוד להם ונותן להם שכרם כפועל בטל ואם נשכרים בפחות משלם הפחת ואם הלכו, ודוקא שהלכו עצמם אבל לא שלוחם (המגיד פ"ט בשמם) , אע"פ שלא היו מוצאים להשכיר עצמם אמש נותן להם שכרם כפועל בטל והוא שעכשיו אינם נשכרים כלל אבל אם מוצאים מי ששכירם בשכירותו אין להם אלא תרעומת (וי"א דאפילו לא מצא רק מלאכה כבדה מזו רק שרוצים להוסיף בשכרן צריכין להשכיר עצמן במקום אחר (מרדכי פרק האומנין) ויש חולקין (ב"י בשם תלמידי רשב"א)

ואם אינם מוצאים להיות נשכרים אלא בפחות משלם לה הפחת וכל אלו הדינים כשלא ביקר בעה"ב מלאכתו מבערב שהוא בפשיעתו אבל אם לא היתה פשיעת בעל הבית בדבר כלל ה"ז אנוס ונפטר כמו שנתבאר:

הגה: ועיין ל' סי' של"ד סעיף ב' מלמד שהשכיר עצמו לשני שנים והתחיל שנה ראשונה מקרי התחלה גם לשנה שניה וה"ה כל פועל (הגה"מ פרק האומנין):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

ה"ז כדבר האבוד להן: פי' וחייב מדינא דגרמי:

ואם נשכרין בפחות כו': פי' עתה נשכרין בפחות ממה שהיו נשכרין אמש וכן הוא בטור:

משלם להן הפחת: ר"ל מה שנשכרין היום פחות מאמש משלם לו לפי ערך כפועל בטל ע"פ שכירות של אמש:

ואם הלכו אע"פ כו': כ"כ ג"כ הטור בשם הרא"ש והוסיף וכתב בשמו ז"ל וכן לא הלכו ועכבם עד שאין מוצאין להשתכר צריך ליתן להם שכרם כפועל בטל כיון שגרם להן הפסד אלא אורחא דמילתא נקט דמסתמא כשלא הלכו מוצאין להשתכר ומשהלכו אין מוצאין כו' עכ"ל:

והוא שעכשיו אינם נשכרין כלל כו': נמצא דאין חילוק בין הלכו ללא הלכו אלא כשזולת שכירתו לא היה מוצאין מי שישכירן או שהיו שוכרים אחרים בפחות וכנ"ל וכ"כ בטור:

אלא בפחות משלם להן כו': פי' הן ישכירו נפשם לאחרים למלא כתן ומה שיפחתו להן אחרים צריך בע"ה זה שחזר בהן למלאות שכירתן כשיעור ששכר אותן וכן מפורש בטור ע"ש:

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(ט) ואם נשכרים בפחות כו' משמע דאם מוצאין להשתכר א"צ הבע"ה לשלם להם כפועל בטל אלא משלם להם הפחת וכן משמע ממ"ש אח"כ אבל אם מוצאין מי שישכור כו' וכן משמע בטור שכת' נותן להן שכרן כפועל בטל כו' ואם אמר לו לך והשכר עצמך במה שתוכל ואני אשלים על שכרך השיעור שפסקתי עמך צריך לעשותו עכ"ל משמע דר"ל דהפועל מחויב לעשות המלאכה וא"י לומר אשב בטל ותשלים לי כפועל בטל אלא הברירה ביד הבע"ה והב"ח סעיף ב' כתב שהבריר' ביד הפועלי' שאם לא ירצו להשכיר עצמם מחויב הבע"ה לשלם להם כפועל בטל ואם אינם רוצים להפסיד דבר ישכירו עצמם והוא ישלים להם כו' ולפעד"נ כמ"ש:

(י) משל' הפחת מה שנשכרים היום פחות מאמש לפי ערך כפועל בטל ע"פ שכירות של אמש עכ"ל סמ"ע ולא הבנתי דבריו דמה ענין כפועל בטל לכאן דהא כיון שנשכרים בפחות ועושים מלאכה צריך להשלים להם כל הפחת ואולי ס"ל דמ"ש המחבר ואם נשכרים בפחות כו' ר"ל שאם היה מי ששכרן היו נשכרים בפחות ובאמת אינן נשכרים אבל באמת זה אינו גם לישנא דמשלם הפחת לא משמע הכי אלא כדפירש':

(יא) ודוקא שהלכו הם עצמם שאז נתקיים ביניהם השכירו' ששכירו' פועלים נגמר בהתחל' המעשה (אבל) הלך שם שליח אין להם אלא תרעומות עכ"ל הרב המגיד:

(יב) נותן להם שכרם. וה"ה אם שאר פועלים נשכרים בג' והוא שכרן בד' כיון שהלכו ה"ל כאלו התחילו ואינו יכול לחזור בו ואינו יכול לומר השכירו עצמיכם כשאר פועלים אלא צריך ליתן להם כפ"ב לפי התנאי הגדול שפסק עמהם או ישכירו עצמם כשאר פועלים והוא ישלים להם כתנאי שפסק עמהם כ"כ הרא"ש וטור ור"י:

(יג) וי"ח ולעפ"ד אפשר דאין מי שחולק דז"ל הת"ר אם אינו מוצא להשתכר אלא במלאכה כבידה מזו אם רצה לא יתעסק ונותן שכרו כפועל בטל עכ"ל וי"ל דאין מוסיפין שכר על המלאכה כבידה ול"ל דמ"מ יעשה המלאכ' כבידה ונחזי אנן ע"פ השומא מה שראוי להוסיף וכך יתן לו די"ל דמיירי שע"פ השומא היה מגיע לו יותר ממה שמגיע לו עתה כפועל בטל ולכך הבע"ה אינו רוצה להוסיף לו הלכך אם ירצה הפועל יתעסק במלאכה הכבדה כפי מה שנותנין והבע"ה פטור ממנו ואם ירצה לא יתעסק כלל ונותן לו שכרו כפועל בטל ודוק:

באר היטב

עריכה

(ו) האבוד: פי' וחייב מדינא דגרמי. סמ"ע.

(ז) הפחת: משמע דאם מוצאין להשתכר א"צ הבע"ה לשלם להם כפועל בטל אלא הפחת לבד וכן משמע בטור שכת' ואם אמר לו לך והשכר כו' ואשלים על שכרך השיעור שפסקתי עמך צריך לעשותו ע"כ משמע דר"ל דהפועל א"י לו' אשב בטל ותשלם לי כפועל בטל אלא הברירה ביד בע"ה והב"ח ס"ב כת' שהברירה ביד הפועלים שאם לא ירצו להשכיר עצמן מחויב בע"ה לשלם להם כפועל בטל ואם אינם רוצים להפסיד דבר ישכירו עצמן והוא ישלים להם כו' ולפענ"ד כמ"ש. ש"ך.

(ח) עצמם: שאז נתקיים ביניהם השכירות ששכירות פועלים נגמר בהתחלת המעשה. הלך שם שליח אין להם אלא תרעומת עכ"ל הה"מ. שם.

(ט) נותן: וה"ה אם שאר פועלים נשכרין בג' והוא שכרן בד' כיון שהלכו ה"ל כאילו התחילו וא"י לחזור בו וצריך ליתן להם כפועל בטל לפי התנאי הגדול שפסק עמהן או ישכירו עצמן כשאר פועלים והוא ישלים להם כתנאי שפסק עמהם כ"כ הרא"ש והטור ור"י. שם.

(י) חולקין: ולפע"ד אפשר דאין מי שחולק דז"ל התלמידי רשב"א אם אינו מוצא להשתכר אלא במלאכה כבדה מזו אם רצה לא יתעסק ונותן שכרו כפועל בטל עכ"ל וי"ל דאין מוסיפין שכר על המלאכה כבידה וליכא למימר דמ"מ יעשה אותה ונחזי אנן ע"פ השומא מה שראוי להוסיף וכך יתן לו די"ל דמיירי שע"פ השומא היה מגיע לו יותר ממה שמגיע לו עתה כפועל בטל ולכך אינו רוצה בע"ה להוסיף לו הלכך אם ירצה הפועל יתעסק במלאכה הכבידה כפי מה שנותנין ובע"ה פטור ממנו ואם ירצה לא יתעסק כלל ונותן לו שכרו כפועל בטל. שם.

קצות החושן

עריכה

(ב) אבל אם היו נשכרין אמש. ר"פ האומנין תניא השוכר את האומנין והטעו את בעה"ב או בעה"ב הטעה אותן אין להם זע"ז אלא תרעומת בד"א שלא הלכו אבל הלכו חמרין ולא מצאו תבואה פועלים ומצאו שדה לחה נותן להם שכרן וז"ל תוס' וקשה לר"י רהא קי"ל כר"מ דדאין דינא דגרמי א"כ אמאי לא יתן להם כפועל בטל כיון שעל ידן יתבטלו אותו היום וי"ל דמיירי כשחוזר בו עוד ימצאו להשתכר ומ"מ יש עליו תרעומת שעתה לא ימצאו אלא ע"י טורח ע"ש וקשיא זו נתקשו בו כל הראשונים עוד תירצו דמיירי דגם מתחלה לא היה מקום אצל מי להשתכר ע' בנ"י ובני הבחור המופלא כמר יוסף דוב בער ש"ן הקשה מה בכך שנתבטלו על ידו ממלאכה דהא קי"ל המבטל כיסו של חבירו פטור וכן נועל חנותו של חבירו פטור ואם כן אפי' מצאו אמש להשתכר והיום לא מצאו נמי אין בו משום מזיק כיון דאינו אלא כנועל דלת חנותו של חבירו והשבתי לו דשאני נזקי ממון מנזקי גופו והוא דבאדם דאזיק שור ליכא אלא נזק אבל אדם דאזיק אדם חייב בד' דברים ואחד מהן הוא שבת ואפי' שבת שלא במקום נזק נמי חייב וכגון דאהדקיה באנדרוניא נמי חייב כמבואר בפ' החובל ומש"ה במבטל כיסו של חבירו או נועל חנות חבירו דליכ' דין שבת בנזקי ממון מש"ה פטור עלה אבל באדם דאזיק אדם דחייב בשבת כמו בנזק וא"כ לר' מאיר דדאין דינא דגרמי הוי גורם לשבת וחייב עלה:

ולפ"ז דוקא בפועלים הוא דחייב משום דד"ג היכא דמצאו אמש והיום לא מצאו מקום להשתכר אבל שכר בהמותיו ולא התחיל במלאכה אפי' מצאו אמש להשתכר והיום לא מצאו אין זה אלא כמבטל כיסו של חבירו ואין בו נזק. כלל ופטור וניחא בזה הא דמפליג בבריית' בין הלכו ללא הלכו וטפי הוה ליה לפלוגי וליתניה בדידיה בלא הלכו בין מצאו מקום להשתכר או לא ובתוס' כתבו דאורח' דמלת' נקט ע"ש ולפמ"ש ניחא משום דתני נמי חמרין וגבי חמרין פטור על שביתת בהמתן וכמ"ש ודו"ק:

אמנם לפמ"ש בסי' ש"ח סק"ב בשם הרמ"ה הובא בטור שם גבי קב לכתף כו' שם דאינו חייב אלא בנזק אבל לא בארבעה דברים ע"ש וכתבנו טעמא דמלת' משום דהתם אינו מזיק ממש אלא מחמת דינא דגרמי הוא דחייב ואינו חייב משום דד"ג אלא בנזק אבל לא בארבעה דברים ע"ש א"כ ה"נ אפי' לא מצאו מקום להשתכר אינו חייב במה שנתבטלו על ידו כיון דאינו אלא משום שבת ואינו חייב בדיני דגרמי אלא בנזק ולא בארבעה דברים ושבת חד מנהון דאינו חייב וא"כ אפי' נתבטלו הפועלים עצמן ממלאכתן נמי פטור ואינו חייב משום שבת אלא אהדקיה באנדרוני' דהוא בידים אבל גרמי דשבת פטור ודו"ק:

) (שוב מצאתי בתשובת מוהר"ם בר' ברוך דפוס פראג סי' תתכ"א שכתב וז"ל דין הא דדיני דגרמי היינו במקום שמפסיד חבירו ע"י גרמתו אבל מקום שהיה יכול להרויח וגורם לו בגרמתו שאינו מרויח פטור כדתנן השוכר את האומנין והטעו זא"ז אין עליהם אלא תרעומת לעיל בסי' תש"ץ ירושלמי המבטל כיסו של חבירו פטור עכ"ל ומבואר דס"ל למוהר"ם דגבי פועל אפי' מצאו אמש מקום להשתכר והיום לא מצאו פטור ומשום דאינו היזק אלא מניעת ריוח. ואף ע"ג דראיה דמייתי מוהר"ם מירושלמי ממבטל כיסו של חבירו יש לחלק בין נזקי ממון לנזקי גופו דיש בו משום שבת כמ"ש דכבר כתבנו דלענין דינא דגרמי אידי ואידי שוין דאינו חייב משום שבת בדיני דגרמי. ולדינא צ"ע כיון דדעת מוהר"ם דפטור בפועלים אפי' הפסידו על ידו את מלאכתן ומסתבר טעמיה דמוהר"ם לפמ"ש וגם השוכר הוא מוחזק בממון וידוע דנפיש חיליה דמוהר"ם להוצי' ממון (מ"י) נגדו. ונראה דמה"ט וגם בש"ע לא אתי עלה משום דינא דגרמי וכמ"ש תוס' אלא משמע דה"ל דבר האבוד וכמ"ש בש"ע דה"ז כדבר האבוד להם ע"ש אלא דנראה מדעת מוהר"ם דפטור בע"ה אפי' הפסידו הפועלים ולא הוי דבר האבוד דאי הוה ס"ל למוהר"ם דאין בע"ה יכול לחזור אלא כשמנאו פועלים גם היום מקום להשתכר א"כ לא הוי ראיה מיניה להא דמניעת ריוח וגם בזה נראה כדברי מוהר"ם ומשום דדבר האבוד לא מצינו אלא היכ' דכבר התחילו במלאכה דזה קנין שקונין בו השכירות פועלים ורצו לחזור בזה אמרינן שוכר עליהן או מטען אבל היכ' דלא התחילו במלאכה דאין בו משום קנין כלל אלא דברים בעלמ' א"כ אפי' הוי דבר האבוד אינו אלא משום דינא דגרמי שהפסידו על ידו וכה"ג דאינו אלא מניעת ריוח אפי' בנזק אדם פטור ומשום דלא מחייב בדיני דגרמי אלא בנזק ולא בארבעה דברים וכמ"ש הרמ"ה הובא בטור סי' ש"ה וא"כ כיון דדעת מוהר"ם דפטור נראה דמספיק' לא מפקינן ממונא ודוק ועמ"ש בסק"ג:

(ג) הרי זה כדבר האבוד וז"ל הנ"י בד"א שאין להם ממון בשלא הלכו והא דנקט הלכו אי כשהיו פועלים מוצאין להשכיר עצמן מבערב עסקינן בלא הלכו נמי כל שעכבן והפסידן שכירות אותו היום חייב בע"ה דהא דבר האבוד הוא להם דכי היכא דפועלים מחייבי ליה לבע"ה בדבר האבד כדתנן במתני' ה"נ בע"ה מחייב להו לפועלים אלא הכא מיירי כגון שלא היו מוצאין להשכיר את עצמן מתחלה מש"ה דוקא כשהלכו שהיא בהתחלת מלאכה שכשם ששאר דברים נקנה בקנין כך שכירות פועלים נקנה בהתחלת מלאכה עכ"ל. ונראה הא דאתי עלה משום דבר האבוד ולא אתי עלה משום דינא דגרמי וכמ"ש תוס' הבאתי דבריהם סק"ב משום דהוי כמו מבטל כיסו של חבירו כמ"ש שם סק"ב ע"ש ומה"ט נמי בש"ע אתי עלם משום דבר האבוד אך קשה דהא כת' הנימוקי גבי פועלים בדבר האבוד וז"ל אבל בדבר האבוד אם ימתין אע"פ שלא התחילו מלאכה אע"פ שלא באת חבילה לידו שאין כאן אלא דברים חייבין לשלם עד כדי שכרן אפילו לפי היוקר שנתייקרו פועלים בשכרן וע"ש שכ' ואם באת חבילה לידו שוכר עליהם עד ארבעים ונ' זוז כו' ומיהו אם לא שכר עליהם אלא הפסיד בהמתנה אינם משלמין שלא קיבלו עליהם לשלם אלא שאם רצה בעל הבית שוכר עליהן או מטען עכ"ל וכיון דדבר האבוד ל"מ אלא לשכור עליהן או מטען אבל לשלומי לא א"כ בעל הבית שחוזר בפועלים היכא שחייב לשלומי משום דבר האבוד וכבר הקשה דבר זה בחדושי מוהר"ם שי"ף ע"ש:

אמנם נראה דטעמ' דפועלים שחזרו בבע"ה ליתיה בתשלומין היינו משום דפועלים לא קיבלו עליהם אלא לגמור המלאכה ונשתעבדו לגמור מלאכתן עד כדי שכרן ומש"ה בדבר האבוד אפי' לא התחילו במלאכה כיון דקיבלו עליהם לעשות מלאכתן נשתעבדו עד כדי שכרן והיינו כששוכר עליהן אבל אם אינו שוכר עליהן לא בעי שלומי כיון דלא קיבלו עליהן תשלומין אבל בע"ה החוזר בפועלים עיקר חיובו דבעל הבית הוא לשלומי לפועלים וכיון דתנאו דבע"ה הוא לשלומי מש"ה בדבר האבוד צריך לקיים תנאו ובעי לשלומי וכי היכא דפועלים בדבר האבוד מחויבין לקיים התנאי שהוא לגמור המלאכה ומש"ה שוכר עליהן וא"כ בע"ה בפועלים שהוא להיפך דעיקר תנאו לשלומי א"כ בדבר האבוד בעי שלומי ומיהו כבר כתבנו בסק"ב דמוהר"ם ס"ל דאפי' הפסידו הפועלים פטור ומשום דבר האבוד לא מחייב וכמ"ש שם דאינו מוכרח לו' דיש חיוב בדבר האבוד אלא כשהתחילו במלאכה ומ"ש בנ"י כדתנן במתני' י"ל דמתני' נמי מיירי כשהתחילו במלאכה ואפי' נימא דבדבר האבוד אפי' לא התחילו במלאכה נמי היינו משום דפועלים בבע"ה היכא שהוא דבר האבוד הרי גרמו לו היזק ממש משא"כ בע"ה בפועלים אינו אלא מניעות ריוח וכמ"ש מוהר"ם בר' ברוך ובסמ"ע כת' טעמ' דדבר האבוד שכת' בש"ע היינו משום דד"ג. ולענ"ד נראה דהוא מדברי הב"י ולא אתי עלה הנ"י אלא משום דבר האבוד ומשמע דהוא טעמ' אחריני וכמ"ש אלא דטעמ' דמור"ם נראה כמ"ש משום דפועלים בבע"ה הוי היזק ממש ובע"ה בפועלים אינו אלא כמו מבטל כיסו של חבירו דפטור והך דחלילין למת דתנן במתני' דהוי דבר האבוד ואפילו נימא דמיירי שלא התחילו במלאכה צ"ל הא דשוכר עליהן או מטען היינו משום כבוד המת אבל מדין מזיק ל"ש שם אבל בע"ה בפועלים דאינו אלא מניעת ריוח דלא הוי היזק כמו פועלים בבע"ה כמו פשתן להעלות ממשרה הוי היזק ממש ולכן מסתבר לענ"ד דברי מוהר"ם אלא דבמרדכי כת' פ' האומנין בשם רבי מאיר דאין חילוק בין התחילו במלאכה כו' ומשמע כדעת תוס' וצ"ע:

(ד) משלם להם הפחת. כת' הסמ"ע ר"ל מה שנשכרין היום פחות מאמש משלם לו לפי ערך כפועל בטל ע"פ שכירות של אמש עכ"ל ובש"ך תמה דמה ענין כפועל בטל לזה דהא כיון שנשכרין לעשות מלאכה כו' ע"ש ונראה דמיירי שלא הוזלה המלאכה אלא שלא מצאו מלאכה כבידה זו שנשכרין לה אמש (לא מצאו) אלא קלה מזו ומש"ה נשכרין לה בפחות ובזה משלם כפ"ב ע"פ שכירות של אמש דהיינו מכבידה לקלה וקל להבין:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}