שולחן ערוך חושן משפט שיח א
שולחן ערוך חושן משפט · שיח · א
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
השוכר רחים מחבירו שיטחן לו עשרים סאה בכל חדש בשכרו, והעשיר בעל הרחים והרי אינו צריך לטחון שם -- אם יש לשוכר חטים שצריך לטחון לעצמו או לאחרים -- כופין אותו ליתן דמי טחינת עשרים סאה, שזו מדת סדום היא. ואם אין לו, יכול לומר אין לי דמים והריני טוחן לך כמו ששכרתי ואם אין אתה צריך מכור לאחרים.
מפרשים
והעשיר בעל הרחים: ז"ל הטו' והעשיר "וקנה "רחיים בענין שא"צ שיטחון לו:
שזו מדת סדום היא: כלו' זה נהנה וזה אינו חסר דמה לו שיטחן להמשכי' או שיטחן לאחרי' הנמצאי' ובאים אצלו יקח מהן דמים ויתנם להמשכי' וכופין על מדת סדום:
ואם אין אתה צריך מכור לאחרים: ל' הגמ' פ' הנושא טחון וזבין טחון ואיתיב ופירש"י והרא"ש דר"ל כיון שאתה עשיר קנה חיטין וטחון וזבין את הקמח לאחרים ומה שאתה צריך לביתך טחון אצלי ואותיבו בביתך עכ"ל והמחבר העתיק ל' הרמב"ם והוא תפס ל' הגמ' בקיצו' מיהו צריך שתדע שר"י בעל תוספות ס"ל דאם א"א לו להמשכי' כן דהיינו למצא לקנות ולטחון ולמכו' לאחרים דנהי דאין המשכי' יכול לכוף להשוכ' ליתן לו דמי הטחינה שהשוכ' יאמר לו אין לי להפסיד מכיסי ואקיים התנאי לטחון לך מ"מ יכול המשכי' לחזו' משכירתו וליקח מידו הרחיים בתוך זמנו אבל הרא"ש והטו' ס"ל כיון דקי"ל דשכירות ליומא ממכר הוא אינו יכול לחזו' ליקח הרחיים מידו כ"ז השכירות ופלותא זו כ' הרא"ש והטו' בהדיא וכ' הרא"ש דהנתינת טעם דקאמ' בגמ' טחון וזבין הוא לרווחא דמילת' דבלה"נ אין יכול לחזו' משכירתו ע"ש וגם הב"י הביאו ומהתימ' שקיצר המחב' כאן ומור"ם ז"ל ולא כתבו מזה כלום ואדרבא מהנתינת טעם דכתבו וז"ל ואם אין אתה צריך מכור לאחרים משמע דבמקום דלא מצי למימ' ליה הכי צריך ליתן לו דמי הטחינה וזה ליתא לכ"ע וגם לחזור ליקח מידו הרחיים נראה דהלכה כהרא"ש והטו' דאינו יכול ליקח מידו עד סוף הזמן כי טעמם ברור וצ"ע: וליישב התמי' הנ"ל מהרמב"ם והמחב' נלפ"ד לו' דהרמב"ם כ' האי דינא לפי דרך העולם או שאפש' שגירסתו ופירושו בגמ' כן היה שלא מיירי שהשוכר העשיר וקנה רחיים אחרים אלא העשיר ותו לא נתן לטחון ברחים רק קונה לחמו מהמצוי מפלטר מהשוק וס"ל דאם אין לשוכ' חטים לטחון וליתן להמשכי' דמיו אזי י"ל להמשכי' קיים תנאך לטחון אצלי או מכור זכותך לאחרים והיינו העמד אחר במקומך ואטחון לו מ"ה קיצר הרמב"ם וכ' ז"ל ואם אין אתה צריך מכו' לאחרים ולא כ' קנה חיטים ואטחנם לך ומכו הקמח לאחרים אלא ר"ל מכור זכותך לאחרים וס"ל להרמב"ם דטעם זה מצוי לעולם וטענת נוכחת היא מ"ה אין שייך לו' שהמשכי' יחזור בו משכירתו הראשון וגם למה ליה לחזו' בו כיון דזה שכיח הוא שימצ' אחרי' להעמידן במקומו למה יפסיד לנפשו וס"ל ג"כ דהגמ' דקאמ' טחון וזבין טחון ואותיב ל"ד קאמר אלא חדא מנייהו נקט ובזה יתיישב הכל קיצור לשו' דהרמב"ם ועניינו ודו"ק:
(א) מדת סדום: כלומר זה נהנה וזה אינו חסר דמה לו שיטחן להמשכיר או שיטחן לאחרים הנמצאים ובאים אצלו יקח מהם דמים ויתנם להמשכיר. סמ"ע.
(ב) מכור: עיין בסמ"ע ביאור הדברים ופירושן ומה שיש חילוק בזה לדינא בין שטת הרמב"ם לשטת הרא"ש והטור ע"ש.