שולחן ערוך חושן משפט ר יא


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

הנוטל כלי מבית האומן על מנת לבקרו אם היו דמיו קצובים ונאנס בידו חייב שהואיל ודמיו קצובים מעת שהגביה נעשה ברשותו ואין המוכר יכול לחזור בו והוא שיגביהנו כדי לקנות את כולו ויהיה אותו חפץ הנמכר חביב על הלוקח אבל חפץ שהמוכר קץ בו והוא מבקש ורודף למכרו הרי הוא ברשות המוכר עד שיפסוק הדמים ויגביהנו הלוקח אחר שפסק ואם גילה דעתו שאינו חפץ בו ונגנב או נאבד קודם שיחזירנו יש אומרים שהוא כשומר שכר וי"א שהוא כשומר חנם:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

והוא שיגביהנו כדי לקנות כו':    פי' מגביה אותו לקנותו בסך דמי' כדי קצבתו אם ייטב בעיניו ומ"ה אין המוכר יכול לחזור בו והלוקח יכול לחזור בו ולומר להמוכר הגבהתיהו לקנותו כשייטב בעיני ולא טוב הוא בעיני ומ"מ חייב הוא באונסין כל זמן שלא גילה הלוקח דעתו קודם האונס שאינו חפץ בו כ"כ הרמב"ם אבל התוס' והרא"ש והטור ס"ל דאפילו לא הגביה הכלי כדי לקנותו אפ"ה הוא ברשותו להתחייב באונסין כל שלא גילה הלוקח דעתו שאינו חפץ והוא כלי הנמכר בקל ואין המוכר קץ בו דאמרינן מסתמא הי' דעתו לקנותו דאל"כ לא הי' נוטלו ממנו ומהתימא על מור"ם שהשמיט דעתם ולא כ' דיש חולקין על הרמב"ם בזה:

עד שיפסוק הדמים דגביהנו:    הגבהה ל"ד אלא ה"ה א' משאר קנינים וכ"כ בטור ז"ל עד שיפסק דמיו ויקנהו הלוקח באחד מדרכי הקנאות:

י"א שהוא כש"ש:    דדימה זה לדין הנוטל כלי מבית האומן לשגרם לבית חמיו ולשלם לאומן אם יקבלם ממנו שנתבאר בטור ובדברי המחבר לעיל סי' קפ"ו דאף בעת החזרה שלא קבלו ממנו נעשה עליו ש"ש בההוא הנאה דהתפאר בו בבית חמיו ה"נ הנא' הי' לו בזה שהברירה בידו לקחתם או להחזיר' לו ואף שיהי' לו שם הנאה טפי במה שנתפאר בבית חמיו הלא כפי אותו הנאה התנה עם האומן לשלם כשיחזור ליתנם לו וכמ"ש שם וי"א דאפ"ה לא ה"ל כאן אלא ש"ח משום דשאני התם דהי' לו הנאה טפי ועפ"ד וצ"ע למה השמיט המחבר וגם מור"ם לא הגיה ולהביא מ"ש הטור בשם הרמב"ם והרא"ש דחייב אפי' באונסין:


ט"ז

באר היטב

(כג) לקנות:    פי' שמגביה אותו לקנותו בסך דמים כדי קצבתו אם ייטב בעיניו ומש"ה המוכר א"י לחזור בו והלוקח יכול לחזור בו ולומר למוכר הגבהתיו לקנותו כשייטב בעיני ולא טוב הוא ומ"מ חייב באונסין כל זמן שלא גילה דעתו קודם האונס שאינו חפץ בו כ"כ הרמב"ם אבל התוס' והרא"ש והטור ס"ל דאפילו לא הגביהו כדי לקנותו אפ"ה חייב באונסין כל שלא גילה דעתו שאינו חפץ והוא כלי הנמכר בקל ואין המוכר קץ בו כו' ותימא על הרמ"א שלא הביא דעתם כלל. סמ"ע.

(כד) ויגביהנו:    לאו דוקא דה"ה א' משאר קנינים וכ"כ הטור ז"ל עד שיפסוק דמיו ויקנהו הלוקח בא' מדרכי הקנאות. שם.

(כה) שכר:    צ"ע למה השמיטו המחבר והרמ"א מ"ש הטור בשם הרשב"ם והרא"ש דחייב אפילו באונסין. שם.



קצות החושן

פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על חושן משפט לחץ כאן



▲ חזור לראש