שולחן ערוך חושן משפט רצד ד


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

מי שהפקידו אצלו גלימא וטוען שנאנסה והביא עדים שנאנס לו גלימא אע"פ שלא ידעו אם היתה גלימת המפקיד פטור כיון שאילו היתה גלימא בידו ומפקיד אומר לא זו היא ונפקד אומר זו היא נאמן בשבועת היסת ואם המפקיד אומר שמא והנפקד אומר ברי אפי' היסת ליכא והכא כיון דמפקיד לא ידע האי גלימא דאיתניס אי דידיה היא או לא נפקד מהימן:

מפרשים

 

ש"ך - שפתי כהן

(ו) והביא עדים שנאנס כו'. נ"ל דהיינו דוקא שהעדים אומרים גלימא כזו ממש ששואל המפקיד ראינו שנאנסה אבל לא ידענו שהיה של מפקיד וכן מדוקדק יותר מל' הרמ"ה בטור שכתב ומביא עדים שנאנס בידו החפץ ששאל המפקיד כו' אבל אם אומרין ידענו שנאנס לו גלימא אבל לא ידענו אם היה ממש כזו ששואל המפקיד צריך לישבע ובזה ניחא דל"ק מה שהקשה הב"ח על הרמ"ה מפ' המפקיד גבי שיש עדים שנשרפה כו' דלא מצי לאוקמא בהכי דא"כ הרי הם מעידים שהיה שוה כמו ששואל המפקיד וא"כ שבועה זו דכמה היה שוה למה ובלא"ה לק"מ ע"ש ודו"ק:
 

באר היטב

(ו) פטור:    נ"ל דהיינו דוקא כשהעדים אומרים גלימא כזו ממש ששואל המפקיד ראינו שנאנסה אבל לא ידעו שהיה של מפקיד וכן מדוקדק יותר מלשון הרמ"ה שבטור שכת' ומביא עדים כו' ע"ש אבל אם אומרים ידענו שנאנס לו גלימא אבל לא ידענו אם הי' ממש כזה ששואל המפקיד צריך לישבע ובזה ניחא דל"ק מה שהקשה הב"ח על הרמ"ה מפרק המפקיד גבי שיש עדים שנשרפה כו' ובלא"ה לק"מ ע"ש ודוק. ש"ך.
 

קצות החושן

(ה) והבי' עדים שנאנס לו גלימ'. והוא בטור בשם הרמ"ה והקשה הב"ח מסוגי' דר"פ המפקיד (דף ל"ה) דפריך שם ואי אית' לדר' הונא כיון דמשתבע מלוה שאינו ברשותו היכי מצי מפיק לה ומשני רבא כשיש עדים שנשרפה אי הכי מהיכ' מייתי לה ונימ' דמיירי שראו עדים שנשרף לו בגד אחר ולא הכירו ובש"ך כת' ליישב משום דבעינן דוק' שראו עדים שנשרפה בגד כזו והתם ליכ' למימר הכי דא"כ יודעין כמה השוה ע"ש ודבריו צ"ע. ולי נראה דודאי שבועת השומרין הכתו' בתורה ליתיה בענין זה שראו עדים שנאנס לו גלימא וכיון דהאונס ידוע ואין הספק אלא בבגד אם היא זו או לא דזה לא הוי מתורת שבועת השומרין וכמ"ש הרמ"ה אבל שבועה דר' הונא דהוא מתקנת חכמים דשמא עיניו נתן בה א"כ כל שלא ראו עדים אם נשרף בגד זו אכתי לא יצא מחשש דשמא עיניו נתן בה דהא שבועה זו אינה מלת' דשבועת שומרין דהא כל שמודה שפשע ורוצה לשלם ליכא תורת שבועת השומרין ואינה אלא שבועת המשנה דשמא עיניו נתן בה ואפי' באונס ידוע כיון שאינו ידוע אם זו היא הפקדון לא נפיק מחששא דשמא עיניו נתן בה אבל היכא שאינו רוצה לשלם ורוצה ליפטר עצמו מתשלומין בטענת אונס דכה"ג לא תיקנו חכמים דלא חיישי שמא עיניו נתן בה אלא היכ' שרוצה לשלם ומורה שפשע ואינו אלא בשבועת התורה ומש"ה כל שהאונס ידוע דתו ליכא שבועת השומרין דגזירת הכתו' אינו אלא במקום שלא ידעינן האונס וכמ"ש הרמ"ה ושבועת המשנה נמי לית ביה כיון דאינו רוצה לשלם לא חשו שמא עיניו נתן בה ומש"ה מיפטר לגמרי וזה נ"ל ברור ועמ"ש בסי' רצ"ב סק"ב:

(ו) כיון שאילו היתה גלימא בידו והמפקיד אומר לא זו היא. ז"ל הב"ח וכת' הרמ"ה וכו' איכ' לתמוה היאך פוטרו משבועת השומרין במגו דא"כ עקרת לשבועת השומרין מן התורה היכא דאיתא מגו וזו לא שמענו ותו דלקמן ריש סי' רצ"ו כ' רבינו על שם הרמב"ם דלא אמרינן מגו לאפטורי משבועה והר' המגיד דכת' דכך היא דעת הרמ"ה ואף להרא"ש דאמרו מגו לאפטורי משבועה מ"מ בטענת אונסין ומעיז לא אמרינן מגו וא"כ הכא ודאי דמעיז לומר נאנסה של פקדון כיון דאיכ' עדים דמסייע ליה שראו שנאנס מידו גלימא ודאי דלא אמרינן מגו אף לדעת הרא"ש עכ"ל. ותימה על תימה דמה ענין מגו לכאן ולא עלה ע"ד הרמ"ה לדון בזה דין מגו ולא נעלם הכוונה של הרמ"ה מעין כל דאומר כיון שאלו היתה גלימ' בידו והי' אומר המפקיד לא זו היא והנפקד אומר זו היא דאין בזה דין שבועת השומרין ה"נ השתא שידוע בעדים שנאנס לו גלימ' כזו אלא שאינו ידוע אם היא של המפקיד ואם כן הספק אלא אם היא זו דכה"ג ליכא שבועת השומרין אם הספק אם היא זו או לא ומדברי הב"ח נרא' שהבין כוונת הרמ"ה שכת' כיון שאילו היתה גלימ' בידו רוצה לומר מגו ולא זו הכוונה וזה פשוט ואולי אגב שיטפיה כתבו הב"ח:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש