שולחן ערוך חושן משפט רצד א


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

תבעו הפקדון וכפר בו מיד נעשה עליו גזלן וחייב באונסים ופסול לעדות ולשבועה בד"א שיש עדים שבשעה שכפר בו היה ברשותו אבל אם אין עדים לא שמא נאבד ממנו ואמר אכפור בו ואדחנו עד שאמצאנו ואחזירנו לו:

מפרשים

 

סמ"ע - מאירת עיניים

תבעו הפקדון וכפר כו':    נראה דאפילו לא הפקידו בעדים מ"מ כשתבעו זה פקדונו והוא כופר ואומר להד"ם ובאו עדים שראוהו בידו בשע' שאמר להד"ם נעשה עליו גזלן וחייב באונסים ואף אם יטעון ויאמר כוונתי במה שאמרתי להד"ם שלהד"ם הוא שבא לידי בתור' פקדון אלא בתורת מכר דא"כ ה"ל לפרש דבריו ולא לומר סתם להד"ם וע"ל ר"ס רצ"ו בדברי המחבר שגם שבועות שומרין הוא חייב אפילו הפקידו בלא עדים ושם טעם אחרינא הוא וכמ"ש שם:

מיד נעשה עליו גזלן כו':    כ' מיד פי' אפילו קודם שנשבע על כפירתו וכמ"ש הטור והמחבר בס"ס זה ובר"ס ע"ה בכופר בהלואה מבואר דאינו נעשה עליו גזלן (ואין נ"מ בזה דהרי עכ"פ חייב באונסים) ושם כתבתי והבאתי ל' רש"י דמיירי אפילו באו עדים שהיה מעות ההלואה בידו בשעה שכפר אפילו הכי כיון שהלואה להוצאה נתנו אמרי' שמ"ה כפר שהיה צריך למעות באותה שעה ודעתו לשלם לו לאחר זמן משא"כ בפקדון דלא ניתן להוצאה ולא להשתמש בעינה:
 

ש"ך - שפתי כהן

(א) מיד נעשה עליו גזלן עיין בסמ"ע עד ואין נ"מ בזה דהרי נעשה עכ"פ חייב באונסי' כו' מ"מ נ"מ לענין שנעשה חשוד כדלעיל סי' צ"ב ס"ד:
 

באר היטב

(א) מיד:    פי' אפילו קודם שנשבע על כפירתו וכמ"ש הט"ו בסוף סימן זה ובריש סימן ע"ה בכופר בהלואה מבואר דאינו נעשה עליו גזלן ואין נ"מ בזה דהרי עכ"פ חייב באונסין עכ"ל הסמ"ע ומ"מ נ"מ לענין שנעשה חשוד כדלעיל סי' צ"ב ס"ד. ש"ך.
 

קצות החושן

(א) תבעו הפקדון וכפר בו כ' בתשו' הרא"ש דוראן סי' כ' ז"ל וכ"ש שהיה תובעו לחלוק והוא דוחהו מיום ליום על כן חייב הוא בגניבתו ואבידתו ואני אומר שהסחורה ההיא היתה מונחת ביד מנדיל בתורת עושק מאחר שהיה אליעזר רוצה לחלוק והוא הי' מעכבו וכו' וקי"ל שהמעכב ממון חבירו בידו ה"ל עושק ומתחייב באונסין עכ"ל ותימהני במ"ש דקי"ל שהמעכב ממון חבירו כו' חייב באונסין כי לא מציינו בשום מקום דבר זה שוב מצאתי כדבריו בשו"ת רשב"ץ ח"ב סי' רס"ז ע"ש בשמעון שעיכב תחת ידו זהב לעשות טבעת וראובן הי' כות' לשמעון תן לי הזהב ובין כך ובין כך נכנסה בולשית בעיר אם זה הזהב באחריות שמעון האומן וע"ש שהשיב ז"ל ובנדון זה אם הנותן הזהב הי' דוחקו לעשות לו הטבעת והאומן הי' דוחקו לפי שהי' טרוד בשאר מלאכות כשאר האומנין עדיין הוה ש"ש ופטור אבל אם נותן הזהב הי' אומר לו כיון שעכבת מלאכתי עד עתה החזר לי הזהב אין דינו כדין האומן אלא כדין נפקד המעכב פקדונו בידו שלא ברצון המפקיד ואינו שומר עליו ונתחייב באחריותו שהרי בפשיעת עכובו נאנס עכ"ל. אמנם מסתימת הפוסקים לא משמע הכי ולא מחייב אלא כשכופר בפקדון דהוה לי' גזלן אבל מעכב פקדונו של חבירו אפילו שלא ברצון המפקיד אינו גזלן ולא דין עושק לו וכן משמע מדברי הטור ושולחן ערוך סי' ע"ב סעיף מ"ג והוא מתשו' הרא"ש באומר תן לי משכוני ואמר לו לך עתה ובא למחר אם נגנב קודם הזמן שקבעלו חייב המלוה וע"ש דאינו חייב אלא בגניבה ואבידה מדין מלוה על המשכון כש"ש אבל פטור מאונסין אע"ג דכבר פרע לו הלוה ואינו אלא פקדון גביה ומעכב פקדונו ומשמע אע"ג דמעכבו שלא ברצון הלוה ודוחהו בלך היום ושוב למחר דאינו חייב באונסין אלא הכופר בפקדון או שולח יד אבל במעכב פקדון נרא' דלא מחייב באונסין:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש