שולחן ערוך חושן משפט רצב א


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

אין הנפקד רשאי לשלוח יד בפקדון ואם שלח בו יד אפילו אינו מכוין לגוזלו אלא להשתמש בו קם ליה ברשותיה וחייב באונסים אף על פי שעדיין לא נשתמש בו דשליחות יד אינה צריכה חסרון רק שיגביהנה כדי להשתמש בה בתשמיש שמחסרו אז חייב כאילו חסרו אבל אם הגביהו לעשות בו תשמיש שאינו מחסרו אינו חייב משעת הגבהה אלא משעת תשמיש ולא משום שליחות יד שהרי אינו שולח בו יד כיון שאינו מחסרו אלא מפני שהוא שואל שלא מדעת דהוי כגזלן:

הגה: ואם החזירה למקום שנטלה משם חזר להיות דינו כשומר הואיל ולא הוי עליו מתחלה רק שואל בעלמא (מרדכי פרק הגוזל בתרא) ובמעות בכהאי גוונא חייב באונסין (טור סי"א וע' לקמן ס"ו):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

ואם שלח בה יד כו':    דכתיב או מת או נשבר או נשבה שבועת ה' תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו במלאכת רעהו ולקח בעליו (השבועה) ולא ישלם הא אם לא נשבע ע"ז אלא מודה ששלח בה יד חייב אפי' על מיתה ושבירה דנעשה לה מעצמה שהן אונסין גמורין אע"פ שכבר החזירן למקומן והטעם דמשעה ששלח בה יד כדי לחסרה עמדה ברשותו ומתחייב לשלמה כמו שהיתה באותה שעה ששלח בה יד וכדין גזלן כמו שכתב המחבר בסמוך ס"ה:

דשליחות יד אינה צריכה חסרון:    פירוש אע"פ שעדיין לא נעשה החסרון רק שיגביהנה כו':

אלא משעת תשמיש כו' עד שהוא שואל שלא מדעת:    דקדק וכתב שלא מדעת דאלו שואל מדעת נתחייב באונסין משעה שמשכה מבית בעלה אף על פי שעדיין לא נשתמש בה ולא הגביה להשתמש בה והטעם כתבו התוס' דבשאלה מדעת כיון דמדעתו להשתמש בו למחר או ליומא אוחרא שאלה ומשכה מבית בעלים הוי ליה כאלו כבר שימש בה מה שאין כן זה שהופקד בידו כדי שיהא מונח אצלו בלא שימוש כל שלא שימש בה ה"ל ברשות בעליה כיון שאינו עומד לשימוש ועפ"ר:

ואם החזירה למקום שנטלה כו':    היינו דוקא כשלא נטלה לשמש בה תשמיש שמחסרה וזהו שסיים מור"ם ז"ל וכתב בטעמו ז"ל הואיל ולא הוי עליו מתחלה רק שואל בעלמא ואם נטלה לתשמיש שמחסרה אז אין דין שואל עליה אלא דין שולח יד דהוא כגזלן וכל גזלן אינו מהימן למחשב חזרתו למקומו ברשותו אם לא שהחזירן מדעת בעלים מיהו צריך עיון דשם במרדכי משמע דלא איירי אלא בדבר שאין הבעלים מקפידין על תשמישן בלא רשות ובכה"ג לא מקרי גזלן וכאן לא איירי בכה"ג מדקראו גזלן ועיין בגליון חכמת שלמה פ' המפקיד (דף כו ע"א) כתבתי ישוב לזה:

חזר להיות דינו כשומר:    הוא מטעם שכתבתי דדעת השומר חשיב דעת בעלים:

ובמעות בכה"ג כו':    הטעם דשאני מעות דמוכנים תמיד לקנות בהן סחורה כן כתב הרא"ש וכמ"ש עוד מזה בסמוך ס"ז:

ש"ך - שפתי כהן

(א) ואם החזירה כו'. דין זה הוא תמוה דבש"ס פרק המפקיד (דף מ"א) איתא להדיא באוקימתא דרב ששת שטלטלה להביא עליה גוזלות והלכך אפילו החזירה למקומה חייב באונסי' כיון דשואל ש"מ דגזלן הוי וצריך דעת בעלי' לר' עקיבא ור' יוחנן מוקי התם מתניתין כר' עקיבא וכ"פ הרי"ף והרא"ש שם להדיא וכ"פ הרמב"ם והטור והמחבר לקמן ס"ו וגם מה שהוציא הר"ב כן מהמרדכי נלפע"ד שאינו וזה לשון המרדכי אדם הנפקד אם שאל חפץ א' מפקדון שבידו ולאחר זמן החזירו למקום שהיה מונח מתחלה אין עליו דין שואל אלא שומר בעלמא ודעת שומר כדעת בעלים ואפילו ר' עקיבא דאמר כלתה שמירתו הני מילי גונב דמעתה לא מהימן ליה אבל שואל מהימן ליה ולא כלתה שמירתו עד כאן לשונו ומביאו בב"י וד"מ והבין הר"ב דר"ל ששאל החפץ שלא מדעת הבעלים וזה אינו דאם כן לר' עקיבא ודאי דינו כגונב וכדאיתא בפרק המפקיד שם ועוד דלא שייך לישנא דשאל חפץ דהל"ל שנטל חפץ אלא במשמע ששאל מדעת הבעלים וכדי שלא תאמר שדין שואל עליו וצריך להחזירו לבעלי' דוקא וכדלקמן סי' שמ"א לכך כ' שאין עליו אלא דין שומר דכיון דשואל ממנו מדעתו לא כלתה ליה שמירתו גם הסמ"ע ס"ק ד' והב"ח כתבו דאין המרדכי מיירי ששאל שלא מדעת אלא מיירי בדברי' שדרך להשאיל ואין חברו מקפיד עליו ואף לפי זה דברי הר"ב תמוהין דהא הר"ב משמע דלא מיירי בהכי מדקראו גזלן וכן כתב בסמ"ע ס"ק ד' לדעת הר"ב וגם לחנם דחקו הב"ח והסמ"ע בדברי המרדכי דנראה ברור שהמרדכי מיירי ששאל מדעת וכמ"ש וגם דינם בדבר שדרך להשאיל אינו מוכרח דמכל מקום ה"ל שואל שלא מדעת וגם אינו יכול ליהנות ממנו כשירצה ואפשר לדמותו למעות לקמן בסמ"ע ס"ק י"ד שוב ראיתי בשלטי גיבורים פרק המפקיד כתב ג"כ על דברי המרדכי הנ"ל וז"ל תיקשי הכא על המרדכי היכא קפסיק ותני דשומר ששאל החפץ שבידו בפקדון דחשיב בההיא שעתא שואל ולא גוזל והא קי"ל דשואל ש"מ גזלן הוי אלא ע"כ צריך לומר דאין זה חשוב שואל שלא מדעת כיון דאיהו גופא במקום בעלים קאי קחשב שואל לדעת הכא נמי תפס דברי ר"ע לדעת הרי"ף כו' עכ"ל ודבריו תמוהים דבהדיא קאמר התם רב ששת בש"ס דשומר ששאל שלא מדעת גזלן הוי ואפילו החזירה למקום שיחדה חייב באונסי' דצריך דעת בעלים ע"ש ומייתי לה הרי"ף והרא"ש התם ואפשר דבא לומר דהמרדכי ס"ל דר"י פליג עליה דרב ששת בהא אבל באמת זה אינו דמוכח התם בש"ס להדיא דגם ר"י מודה לרב ששת לדינא דהא קאמר התם דלהכי לא מוקי ר"י מתני' כרב ששת משום דהניחה במקומה משמע והובא ג"כ ברי"ף ורא"ש וגם לדעת הרב אי אפשר לומר כן שהרי סתם לקמן ס"ו כדברי המחבר והפוסקים ונראה שזאת כוונת העיר שושן שדחק עצמו לקמן ס"ו ופי' דמיירי כשהיה דעתו לחסרה משום דלא ליסתור הך דינא דלקמן להך דינא דהכא אבל לא כוון יפה דודאי לקמן מיירי אפילו לא היה דעתו לחסרה וכדאיתא בש"ס ופוסקים להדיא ויפה כוון בסמ"ע ס"ק י"א שהשיג עליו אך תימה למה כתב כאן בס"ד בפשיטות בדברי הר"ב ולא השיג עליו ואף שכתב וז"ל ומיהו צריך עיון דשם במרדכי משמע משמע דלא איירי אלא בדבר שאין הבעלי' מקפידין על תשמישן בלי רשות וכאן לא מיירי בכה"ג מדקראו גזלן וע' בגי' ח"ש פ' המפקיד כתבתי ישוב לזה עכ"ל מ"מ טפי ה"ל לאקשויי מהש"ס וכל הפוסקי' וגם הישוב שכתב בגי' ח"ש לא זכינו לראותו וגם אפשר שלא כתב אלא ישוב שלא יחלוק המרדכי על דברי הרב אבל לא הרגיש במה שהקשינו שדברי הרב הם נגד הש"ס וכל הפוסקי' והא ראיה דבס"ק י"ז חזר וכתב בפשיטות כדברי הר"ב הלכך כל זמן שאין לנו יישוב ברור אין בנו כח לפסוק כדברי הר"ב בזה שהוא נגד הש"ס וכל הפוסקי' ודוק:

(ב) החזירה כו'. עיין לקמן סוף סימן שנ"ה ובסמ"ע שם ועיין בספר א"א דף ק"ג ע"א:


ט"ז

באר היטב

(א) כגזלן:    אבל שואל מדעת נתחייב באונסין משעה שמשכה מבית בעלה אע"פ שעדיין לא נשתמש בה ולא הגביהה להשתמש בה והטעם כתבו התו' דבשאלה מדעת כיון דדעתו להשתמש בה למחר או ליומא אוחרא כששאלה ומשכה מבית בעליה ה"ל כאילו כבר שימש בה משא"כ זה שהופקד בידו כדי שיהא מונח אצלו בלא שימוש כל שלא שמש בה ה"ל ברשות בעליה כיון שאינו עומד לשימוש סמ"ע.

(ב) החזירה:    עיין בש"ך שכת' דדין זה תמוה הוא דבש"ס פרק המפקיד איתא להדיא דאפי' החזירה למקומה חייב באונסים כו' ע"ש שהאריך להשיג וסיים ז"ל הלכך כל זמן שאין לנו יישוב ברור אין בנו כח לפסוק כדברי הג"ה זו שהוא נגד הש"ס וכל הפוסקים וע"ש ועמ"ש הסמ"ע בזה.

(ג) ובמעות:    הטעם כת' הרא"ש דמעות מוכנים תמיד לקנות בהן סחורה. סמ"ע:

(ד) הטה:    עי' בתשו' מהר"א ששון סי' ק"ב.



קצות החושן

פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על חושן משפט לחץ כאן



▲ חזור לראש