שולחן ערוך חושן משפט רסז ו


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

בראשונה כל מי שאבד לו אבידה ובא ונתן סימנים מחזירים אותה לו אא"כ הוחזק רמאי משרבו הרמאים התקינו ב"ד שיהיו אומרים לו הבא עדים שאין אתה רמאי וטול:

הגה: וי"א דבסימן מובהק מחזירין אפי' בזמן הזה וא"צ לעדים שאינו רמאי (טור בשם הרא"ש):

מפרשים

 

וי"א דבסי' מובהק מחזירין כו':    הי"א ל"פ אמ"ש בברייתא ובפוסקי' בהדיא דמשרבו הרמאי' התקינו שא"ל הבא עדים דלאו רמאי את וטול אלא דס"ל דאפילו לרמאי גמור מחזירים בסימן מובהק דארוך וגוץ או מדה ומשקל וסבירא להו דבראשונה היו מחזירין לסתם בני אדם אפילו בסי' חיור וסומק דאינו מובהק כלל וממילא גם עתה אם מביא ראייה שאינו רמאי או שהוא בחזקת צורבא מרבנן מחזירין לו בסימן ארוך וגוץ וכמ"ש בסעיף שא"ז וטעם פלוגתתן תלויה בביאור הגמרא כתבתיהו בדרישה ע"ש שהבאתי ראייה לזה ומ"ש תלמוד שהאי י"א שכתב מור"ם ז"ל לפלוגתא קאי ג"כ אמ"ש בס"ס שלפני זה והרמאי אעפ"י כו' עד שיביא עדים שהוא שלו וק"ל:
 

(ג) וי"א דבסי' מובהק כו' עיין בסמ"ע ס"ק ט' עד אלא דס"ל דאפי' לרמאי גמור מחזירין בסי' מובהק כו' וכל מה שכ' בס"ק זה אינו ואדרב' מוכח להדיא בהרא"ש דאף בראשונה לא היו מחזירין לסתם בני אדם בסי' דחיוור וסומק וארוך וגוץ אלא בסי' דמדה ומשקל כה"ג ולרמאי וכן האידנא אף בסימנים אלו אין מחזירין אלא בסי' מובהק שמועיל גם בעלמא דהיינו כגון נקב יש בצד אות פלוני דבכה"ג מחזירין לרמאי כ"ז מוכח בהרא"ש להדיא ע"ש בהרא"ש ובש"ס פרק א"מ (דף כ"ז וכ"ח) (ופרק שנים אוחזין דף י"ח) ודוק וכ"כ הב"ח לדע' הרא"ש ונראה שהסמ"ע נמשך אחר דברי הטו' והר"ב שאחר שהביאו דברי הרא"ש כתבו המדה והמשקל כו' סימנים מובהקים הן ומשמע מדבריהם לכאורה דהיינו להחזיר בהן אף לרמאי אבל כי דייקת שפיר תרא' שאין כוונתם אלא לומר שהסימנים מובהקים הם לענין אבדה להחזיר כשידוע שאינו רמאי לאפוקי חיוור וסומק וארוך וגוץ דאף שמביא עדים שאינו רמאי לא מהני כדמוכח באשר"י וה' המ' שם וא"א לומר דשום פוסק יסבור להחזיר לרמאי במדה ומשקל דהא קי"ל כרב נחמן בדיני דגלימא מכריז וכמ"ש כל הפוסקי' וכמו שנתבאר בס"ד ולרב נחמן צריך לאוקמי מתני' דאמר האבדה ולא נתן סימניה דהיינו שאמר סימנים שאינם מובהקים ולא נתן סי' מובהקים והרמאי אע"פ שאמר סי' מובהקי' אין מחזירין לו וכדאיתא בש"ס שם להדיא וכמו שנתבאר ס"ה וסי' מובהקי' לכל הפירושי' עכ"פ הוא מידה ומשקל וכה"ג דחיור וסומק וארוך וגוץ לא הוי סי' כלל ואין מחזירין בהן אפילו לידוע שאינו רמאי אם כן מוכח להדיא דלרמאי אין מחזירין בסי' דמדה ומשקל לכל הפוסקי' ודברי הסמ"ע צל"ע:
 

(ד) וי"א:    הי"א ל"פ אמ"ש בש"ס ופוסקים בהדי' דמשרבו הרמאים התקינו שיביא עדים דלאו רמאי הוא אלא דסביר' ליה דאפילו לרמאי גמור מחזירין בסי' מובהק דארוך וגוץ או מדה ומשקל וסביר' ליה דבראשונה היו מחזירין לסתם בני אדם אפי' בסי' חיוור וסומק דאינו מובהק כלל וממיל' גם עתה אם מביא ראיה שאינו רמאי או שהוא מוחזק לצורבא מרבנן מחזירין לו בסי' ארוך וגוץ וכמ"ש בסעיף שאח"ז ולפ"ז האי י"א שכת' הרמ"א קאי ג"כ אמ"ש בס"ס שלפני זה והרמאי אע"פ כו' עכ"ל הסמ"ע והש"ך השיג עליו ודחה כל דבריו בזה וכת' דמוכח להדי' בהרא"ש דאף בראשונה לא היו מחזירין לסתם ב"א בסי' דחיוור כו' אלא בסי' דמדה ומשקל וכה"ג. ולרמאי וכן האידנא אף בסימנים אלו אין מחזירין אלא בסי' מובהק שמועיל גם בעלמ' כגון נקב יש בצד אות פלונית כו' ע"ש.

פירושים נוספים


▲ חזור לראש