שולחן ערוך חושן משפט רסד ז
<< · שולחן ערוך חושן משפט · רסד · ז · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
וכן מי שברח מבית האסורים והיתה מעבורת לפניו וא"ל העבירני ואני נותן לך דינר והעבירו אין לו אלא שכרו הראוי לו ואם היה צייד וא"ל בטל מצודתך והעבירני נותן לו כל מה שהתנה עמו וכן כל כיוצא בזה:
- הגה: י"א הא דאין לו אלא שכרו היינו בדבר שאין רגילות ליתן עליו הרבה אבל בדבר שדרך ליתן הרבה כגון השבעת שדים או רפואה חייב ניתן לו כל מה שהתנה עמו (תוס' והרא"ש פרק מצות חליצה) ובשדכנות אין לו אלא שכרו אע"פ שהתנה עמו לתת לו הרבה (הרא"ש כלל ק"ה סי' א' ומרדכי פ' הגוזל בתרא בשם מוהר"ם):
מפרשים
כל מה שהתנ' עמו: עפ"ר ודרישה שם הוכחתי מדברי הרא"ש והטור והרמב"ם דכל מאי דפסק עמו ממש קאמר אפילו אין נראה לעינים שהיה לו ריוח כ"כ אם היה צודה דגים מ"מ כיון דעכ"פ היה לו לצוד דגים ואפשר שהיה עולה במצודתי כ"כ דגים כשיעור פסיקתו שכר זה מ"ה צריך ליתן לו כל שכרו ע"ש ודו"ק:
(הג"ה) וכ' מהרי"ק שורש קל"ג בדין ראובן שהבטיח לשמעון להשתדל בעדו בעסק מה בחנם וכמעט שנגמר הדבר חזר בו ורוצה שכר והוצרך שמעון לתת לו שכר ואח"כ בא מעות ראובן ליד שמעון ואמר לקחת את שלי שלא כדין כי אנוס הייתי במה שפייסתיך ופסק דהדין עם ראובן עכ"ל ד"מ ס"ס של"א וכ"כ בהגמ"ר דקידושין לענין אם טען שמחמת יראה הבטיח ליתן לו ד"מ ס"ס של"ה:
(י) וכן מי שברח. עיין בתשוב' ר"ש כהן ס"ב סי' פ':
(יא) י"א כו'. ע' בתשוב' ן' לב ס"א כלל י"ז סימן צ"ט ובתשו' רמ"א סי' פ"ו דף קע"ו ובתשו' מבי"ט ח"א סי' נ"ו ובשאלות השניות סי' ס"א ובספר א"א דק' אע"ג:
(יב) השבע' שדים כו'. ע"ל בי"ד סי' של"ו ס"ג:
(יג) ובשדכנות. ע"ל סי' קפ"ה ס"י בהג"ה:
(יד) אלא שכרו. וכן הדין בסרסור ודלא כמ"ש בתשו' דברי ריבות סי' שצ"ו ובתשובת ן' לב כתב ג"כ דדוקא שדכן ולא סרסור ע"ש דליתא וק"ל:
(טו) לתת לו הרבה מהרש"ל פ"ק דב"ק סי' ל"ח פסק דנותן לו כל מה שהתנה וע"ש ונ"ל דלא פליגי ומהרש"ל איירי במקום דאין לשדכנות קצבה וכן נראה מדבריו שם ע"ש:
(טז) י"א: עיין בתשובת רש"ך ס"ב סי' פ' ובתשובת ן' לב ס"א כלל י"ז סי' צ"ט ובתשובת רמ"א סי' פ"ו ובתשובת מבי"ט ח"א סי' נ"ו ובשאלות השניות סי' ס"א ובס' א"א דף ק"א ע"ג.
(יז) ובשדכנות: וכן הדין בסרסור ודלא כמ"ש בתשובת דברי ריבות סי' שכ"ו ובתשובת ן' לב כתב ג"כ דדוקא שדכן ולא סרסור ע"ש דליתא וק"ל וע"ל סי' קפ"ה ס"י בהגה. ש"ך.
(יח) הרבה: ומהרש"ל פ"ק דב"ק סי' ל"ח פסק דנותן לו כל מה שהתנה ונ"ל דלא פליגי ומהרש"ל איירי במקום דאין לשדכנות קצבה וכ"נ מדבריו שם ע"ש. שם (ועיין בתשובת הגאון ח"צ ז"ל סי' נ"ז).
(א) העבירו אין לו אלא שכרו הראוי כתב הריטב"א פ"ק דקידושין דף ח' וז"ל ומכאן ללוקח סימנין הרבה בדמים יקרים מפני חולי הדוחק דלא מחייב אלא בדמיהן וכן כל כיוצא בזה עכ"ל:
(ב) ואם היה צייד. ז"ל הסמ"ע וע"פ ודרישה שם הוכחתי מדברי הרא"ש והטור והרמב"ם דכל מה דפסק עמו ממש קאמר ואפי' אינו נראה לעינים שהיה לו ריוח כל כך אם היה צודה דגים מ"מ כיון דעכ"פ היה לו לצוד דגים ואפשר שהיה עולה במצודתו כך דגים כשיעור פסיקתו שכר זה מש"ה צריך ליתן לו כל שכרו עכ"ל וע"ש. ונראה מדבריו שאם נראה לעינים בבירור שא"א בשום פנים להעלות כ"כ דגים כמו שיעור פסיקתו א"צ ליתן אלא כשיעור שהיה יכול לצוד. אבל לעד"נ מלשון הרא"ש. דכל כה"ג נמי צריך ליתן כל מה שפסק ע"ש פ' א"מ ז"ל אבל אינו מחויב להניח מלאכתו ולהשיב אבידה ולפרוק ולפחות משכרו אבל אם יש שם ב"ד או הבעלים והם אומרים לו הנח מלאכתך והשב או פרוק ויתנו לך כל שכרך חייב ליתן לו כל שכרו אף אם פסקו לו יותר מן הראוי לו מידי דהוי אטול דינר והעבירני דנותן לו שכרו משום דאמרינן פרק הגוזל מ"ש רישא ומ"ש סיפא אמר רמי בר חמא הכא בצייד השולה דגים מן הים דא"ל אפסדני כוורא בזוזי וכיון שיש לו קצת הפסד יטול כל מה שפסק לו עכ"ל ומדכת' אם יש לו קצת הפסד יטול כל מה שפסק א"כ מבואר דא"צ שיהיה עולה במצודתו כשעור מה שפסק לו. וכן כתב אא"ז בס' מעד"מ על הרא"ש שם וז"ל וכיון שיש לו קצת הפסד וכו' כדאשכחן כה"ג בפרק כיצד הרגל כמ"ש לעיל עכ"ל והיינו שאמרו שם גבי זה נהנה וזה לא חסר דפטור דאם חסר קצת כמו בשחרוריתא דאשייתא מגלגלין עליו את הכל וה"נ בטול דינר והעבירני מיקרי זה נהנה דהא צריך למעבור' אלא דאם לא היה חסר כלום ה"ל זה נהנה וזה לא חסר אבל אם יש לו הפסד קצת מגלגלין עליו כל מה שפסק דמה לי משתמש בביתו או משתמש בגופו ואם כי מדברי האחרונים לא נראה הכי אבל מדברי הרא"ש ומעד"מ מבואר להדיא דאפי' בהפסד קצת צריך ליתן כל מה שפסק:
(ג) ובשדכנות אין לו אלא שכרו. ולפמ"ש בסק"ב דאפילו היכא דיש לו הפסד קצת נמי מגלגלין עליו הכל א"כ בשדכנו' כיון דרוב פעמים שמפסיד השדכן בביטול ימים ושעות עכ"פ פרוטה שהיה יכול להרויח מגלגלין עליו הכל ומחויב לשלם לו כל מה שפסק אם לא שעשה השדכן פעולתו בדיבור בלי שום ביטול זמן באופן שלא היה לו שום הפסד וגם בלא"ה דעת מוהרש"ל בפ"ק דב"ק דבשדכנות משלם כל מה שפסק ועמ"ש בסק"ד:
(ד) אבל אם נתן לו. ואם נשבע או בת"כ ליתן לו נראה שצריך ליתן לו כל שכרו כיון שנשבע דעיקר הטעם דאינו אלא משטה אני בך ושבועה מסלק השטאה אפי' מת צריכין היורשין לשלם ואע"ג דנודר או נשבע ומת אין היורשין צריכין לקיים נדרו כמבואר ברמ"א סי' רנ"ב היינו משום דשבועה ונדר אין עושין קנין ואם הוא בחיים מחויב לקיים נדרו והיורשין פטורים אבל בשכירות שנקנה בדיבור אלא דהיכא דאין לו אלא שכרו היינו משום השטאה וכיון דשבועה מסלק השטא' א"כ ממילא חוב עליו לקיים כפי מה שפסק כיון דשכירות נקנה בדיבור וכמ"ש בסי' פ"א סק"ד וס"ק כ"ה ע"ש. וכן אם הבטיח שכרו לעני נמי מחויב ליתן כל מה שפסק וכמבואר בתשובת מיי' לס' משפטים סי' ס"ד וז"ל תשובת רבי על ראובן שנדר לשמעון חתנו ב' ליטרא כדי שיהיה לומר עם בנו נינו של ראובן זה ועתה רוצה ראובן לחזור בו כיון שלא היה קנין בדבר ואינו חפץ ליתן לו אשיב בקצרה למרבה המשרה אם שמעון ירד מנכסיו כל כך עד שלא היו לו מאתים זוז והיה צריך ליטול צדקה אז כל מה שנדר לו חמיו בדיבור בעלמא חייב ליתן לו כדאיתא בירושלמי פ' הזהב אמר ליתן מנה לחבירו וביקש לחזור בו חוזר הדא דתימא בעשיר אבל בעני נעשה נדר ומשום דמצווה שמעון ללמוד עם בנו לא גרע בהכי דאלו אמר לו בדיבור בעלמא בלא תנאי מנה אני נותן לך נעשה נדר ואם ראובן הוא מודה בדברים חייב ליתן לו מה שנדר השתא דכפר ישבע היסת שלא נדר לו ויפטור עכ"ל וא"כ ה"נ בעני נעשה נדר ומשום דלא גרע מאלו אמר לו בדיבור בעלמא וצריך ליתן לו כל מה שפסק ועמ"ש בסי' פ"א סק"ג: