שולחן ערוך חושן משפט רנז ה


שולחן ערוך

מכר הבן בחיי האב ומת הבן ואח"כ מת האב כשימות האב קנה הלוקח שאין לאב אלא פירות וקנין פירות אינו כקנין הגוף:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

וקנין הפירות אינו כקנין הגוף:    פירוש שנאמר שלא תהיה בקנין של הלוקח כלום דהרי הקנה לו הבן דבר שלא היה בא לעולם קא משמע לן דז"א דהרי גוף השדה היה של הבן מיד בשעת נתינה אף שנשארו הפירות להנותן אות' קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ועיין פרישה כאן ובטור לעיל סי' רי"א:


ט"ז

באר היטב

(ט) הגוף:    פי' שנאמר שלא יהא בקנין הלוקח כלום דהרי הקנה לו הבן דשלב"ל קמ"ל דזה אינו דהרי גוף השדה הי' של הבן מיד בשעת נתינה ואף שנשארו הפירות להאב אותו קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ועיין בטור סי' רי"א. שם.



קצות החושן

(ג) וקנין פירות אינו כקנין הגוף. והוא בס"פ החולץ דאיפסק' הלכת' כריש לקיש בתלת וזהו חדא מינייהו ובתוס' ס"פ השולח הקשו בהא דאמרו שם בגמ' אי לאו דאמר ר' יוחנן קנין פירות כקנין הגוף לא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש דאמר רבי אסי א"ר יוחנן האחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל ואי ס"ד לאו כקנין הגוף לא משכחת דמייתי בכורים אלא חד בר חד וא"כ אנן היכי מצינו ידינו ורגלינו כיון דקי"ל כריש לקיש דלאו כקנין הגוף וקי"ל נמי האחין שחלקו לקוחות הן וע"ש שכתבו דדוקא בהאי לחודיה קי"ל כריש לקיש משום דאבא לגבי בריה מחיל אבל בעלמא קנין פירות קנין הגוף ע"ש אבל לשטת הפוסקים נראה דבכל דוכתי קנין פירות לאו כקנין הגוף:

ובחידושי הרמב"ן כתב בפ' בית כור וז"ל בשם הרב ז"ל ופריך דשאני בכורים דגלי בהו רחמנא קנין פירות מדכתיב ולביתך כו' ומיהו האי טעמא דאמרן דשאני בכורים לא דייק ובפ' ?י"כ אקשינן והא אפלגי חדא זימנא ולא מפרקינ' בכורים שאני ובמציעא מייתי ראיה מבכורים לשאלה בבעלים דאשה ובעלה אלא אי איכא לאפלוגי הכי הוא דאיכא לאפלוגי דבענין האחין יש ברירה משום דאבא לגבי בריה אחולי אחיל מה שאין אתה יכול לו' כן בבכורים של מוכר שדהו לפירות וזהו הטעם המפו' בגמ' עכ"ל ואין לזה ביאור כלל במ"ש דגבי אחין יש ברירה משום דאבא לגבי בריה כו' ונראה שכיון למ"ש תוס' דלא קי"ל כריש לקיש אלא במכר הבן ומשום דאבא לגבי בריה מחיל ומ"ש דבענין האחים יש ברירה נראה שט"ס הוא והכי קאמר אלא אי איכ' לאפלוגי הכי הוא דאיכ' לאפלוגי משום דאבא לגבי בריה אחולי אחיל. ולענ"ד נראה דאע"ג דק"ל כריש לקיש דקנין פירות לאו כקנין הגוף היינו דוקא היכא שאין לו אלא פירות ולית ליה בגוף כלום כמו האי דמכר הבן אבל קנין פירות דיובל הוי כקנין הגוף טפי ומשום דבשדה יובל רשאי לחפור בו בורות שיחין וברמב"ם פ' כ"ג מהל' מכירה ז"ל המוכר גוף הקרקע לזמן קצוב הרי זו מכירה ומשתמש הלוקח בגוף כו' ומה הפרש יש בין המוכר קרקע לזמן קצוב ובין המקנה אותו לפירותיו שהקונה לפירות אינו יכול לשנות צורת הקרקע ולא יהרוס ולא יבנה אבל הקונה לזמן קצוב הוא בונה והורס ועושה בכל זמנו הקצוב כמו שעושה הקונה קנין עולם לעולם עכ"ל והיינו נמי דינא דיובל דה"ל קונה לזמן קצוב וחופר ובונה והורס וכן נראה שם מדברי הראב"ד ז"ל עוד אפשר מוכר שדהו לששים שנה או לחמשים שנה שיעשה בו כל חפצו כל ימי המכר מפני שהוא כמוכר בזמן היובל עכ"ל. וא"כ ה"ל קנין הגוף ממש אלא הא דקרי ליה בש"ס קנין פירות היינו משום דכל שאינו קנוי קנין עולם ה"ל קנין פירות וכמ"ש הר"ן בנדרים דף כ"ט באומר לאשה היום את אשתי ולמחר אי את אשתי ז"ל דנהי דס"ל לאביי דאפילו קדושת הגוף פקעה בכדי באומר לאשה היום את אשתי כו' לא נפקא בלא גט והיינו טעמא משום דכל קנין שאינו עולמית קנין פירות בלחוד מיקרי כדמוכח בפ' השולח גבי מוכר שדהו לחבירו בזמן שהיובל נוהג כו' וקנין דמים באשה לא אשכחן א"א להיות אשתו לזמן ידוע בלבד שכל כיוצא בזה לאו קנין הגוף הוא עכ"ל וא"כ טעמא דריש לקיש אינו אלא משום דכיון שאינו קנוי קנין עולם אינו אלא קנין פירות אע"ג דקנוי לו הגוף עד היובל ואנן ס"ל דקנין פירות כהאי דהיינו מה שאינו קנוי קנין עולם הו"ל כקנין הגוף ובהאי קנין פירות דלית ליה לאב אלא קנין פירות ולית ליה בגוף כלום דהא נתנו לבן מהיום בזה הוא דלא הוי כקנין הגוף וזה הטעם נראה מפורש בגמ' ס"פ השולח שם בהא קאמר ריש לקיש דכי קא נחית אדעתא דפירי נחית אבל בהך אדעתא דגוף נחית והיינו כמ"ש דביובל הגוף שלו עד היובל להרוס ולחפור בגוף השדה כאדם העושה בשלו והא דמייתי בפ' השואל ראיה מבכורים לשאלה בבעלים דאשה ובעלה היינו משום דקנין פירות שיש לבעל בנכסי אשתו נמי יכול לבנות ולהרוס בגוף הקרקע דקנאה לגמרי כל ימי חייו וכמ"ש בסמ"ע סי' רי"ב ע"ש ודו"ק ועמ"ש בסי' קי"ז סק"ג ומ"ש בסי' קמ"ט סק"ב וע' רשב"ם דף קל"ו בהא דאמר ריש לקיש מביא ואינו קורא וז"ל דלהכי מביא משום דכתיב אשר תביא מארצך דארצך קרינא ביה והקשו בתוס' דאי קרינן ביה מארצך ומשום קנין פירות א"כ אמאי אינו קורא וליהוי נמי קורא על האדמה אשר נתת לי ע"ש:

ונראה ליישב פי' רשב"ם לפמ"ש הר"ר אביגדור כהן צדק והוא בתשובת הרא"ש כלל ל"ה ז"ל ואותה ששנינו אין אדם יוצא ידי חובתו בי"ט ראשון בלולבו של חבירו אע"ג דיהיב ליה בפירוש הנאת שימושו דהיינו נטילתו לצאת בו לא נפיק ביה עד דמקני' ליה קניית הגוף לשעה לכל הפחות התם היינו טעמא דכתיב לכם משלכם דקנין הגוף סגי ולא בהנאת שימוש לחוד וא"ת הלא מתנה ע"מ להחזיר קנין פירות בעלמא קרי לה בפ' י"נ ונפיק ביה י"ל דלהכי קרי ליה קנין פירות שאינו יכול לאוכלו אבל מיהא קנין הגוף לשעה מיקרי ובהכי סגי דולקחתם לכם משלכם משעת לקיחה קפיד רחמנא שיהיה משלו והא איכא והכי מסיק התם בהדיא דאפי' מאן דפליג במכיר' ואכילה למיפק כ"ע לא פליגי דנפיק עכ"ל ע"ש ולפ"ז ניחא דכיון דביובל קנין הגוף לשעה הוי וכמ"ש דרשאי לחפור עד היובל אלא לפי שאינו קנין עולם קרי ליה קנין פירות ואם כן מביא דכיון דכתיב אשר תביא מארצך וא"כ בשעת הבאה קפיד רחמנא שיהיה מארצך וסגי בזה שהיה בשעת הבאה שלו ממש כמו באתרוג דקרינן בקנין הגוף לשעה ולקחתם לכם משלכם ואינו קורא על האדמה אשר נתת לי כיון דאינו קנוי קנין עולם לא הוי אלא קנין פירות לא מצי אמר על האדמה אשר נתת לי כיון דהאדמה השתא אינו שלו אלא לשע' לא הוי אלא קנין פירות ודו"ק. ועמ"ש בסי' רמ"א דיוצאין באתרוג הקנוי קנין הגוף לשעה וכדברי הר"ר אביגדור כהן צדק וראיה ברורה לזה כיון דלריש לקיש מביא מה"ט שכתבנו דקרי' ביה מארצך ודו"ק:




▲ חזור לראש