שולחן ערוך חושן משפט רנו א

גר שיש לו בן שאין הורתו בקדושה הואיל ואינו יורשו כך אינו יכול ליתן לו נכסיו במתנת ש"מ לא כולן ולא מקצתן שלשון ירושה ומתנה לגבי יורש אחד הם ואם תאמר יקנה נמצא זה יורש את אביו לפיכך אם נתן לגר משאר הגרים מתנתו קיימת:

הגה: וי"א דלא יוכל ליתן לשום אדם במתנת ש"מ כי אם דרך הודאה (טור בשם הרא"ש וב"י בשם הרשב"א) וכן נראה עיקר י"א אע"ג דמתנת ש"מ של גר אינו כלום מ"מ אמרי' בו מצות לקיים דברי המת אם הוא בדרך שנתבאר סוף סי' רנ"ב (מרדכי פ"ק דגיטין ור"ן) ויש חולקין (טור בשם הרא"ש כלל ט"ו ומרדכי פרק מי שמת) ושתוקי יש לו דין גר לענין מתנת ש"מ והואיל ואיכא פלוגתא דרבוותא דיינינן דין המוציא מחבירו עליו הראיה ואם שנים מוחזקין חולקין (תרומת הדשן סי' שנ"ב):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

הואיל ואינו יורש וכו': פי' אפילו גם בנו דגר אינו יורשו דאפקרי' רחמנא לזרעו שהיה לו בעודו עכו"ם כמ"ש הטור והמחבר ר"ס רפ"ג:

כך אינו יכול ליתן לו נכסיו: הב"י כתב דעיקר הטעם לדברים הללו משום גזירה דיאמרו שמא ירושה נתנו לו וילמדו מזה לעשות כן גם במקום שלא נתן לו במתנה משא"כ בנתן לאחר ועמ"ש בדרישה ע"ז והרא"ש דחה דבריו וכן הרשב"א וס"ל דהטעם הוא דאמרו דאין במתנתו כלום משום דאין מתנ' לאחר מיתה אלא דבישראל דהוה מתנתו מתנה דעשאוהו כירושה ובגר דלא שייך למימר דהוי כירושה שהרי לא מצי להוריש לבניו כ"ש דמתנתו אינה מתנה ומה"ט אין חילוק בין נותנן למי שראוי ליורשו בין לאחרים והוא הטעם של י"א שכתב מור"ם אחר זה:

לגר משאר גרים כו': וכ"ש אם נתן לשאר ישראלים ולא נקט גר אלא לאפוקי אם נתן לעכו"ם דאין מתנתו מתנה וכמ"ש המחבר בסעיף ג':

כי אם דרך הודאה: פי' שמודה ואומר זהו של איש פלו' בין הוא ראוי ליורשו או לא וכמ"ש המחבר בעצמו אחר זה בס"ג ואע"פ שודאי אינו שלו מ"מ הולכין אחר הודאות פיו והוא שיהיה הודאה גמורה שאין לומר שלא להשביע אמר כן ועפ"ר:

אם הוא בדרך שנתבאר בסימן רנ"ב: ר"ל שם ס"ב וגם בטור שם כתבו דלא אמרינן מצוה לקיים דברי המת כי אם שנתנו עכשיו ליד שליש לשם זה:

ושתוקי יש לו דין גר: ע"ש בת"ה סי' שנ"ב דקאי התשובה אשתוקי שבשעת מותו אמר בעודו שכ"מ שביתו ינתן לאמו וכשמת בא ראובן והחזיק בו ולא היה שום אחד מוחזק בבית ופסק דדין גר יש לו ובגר יש פלוגתא להרי"ף כל שנתן במתנת שכ"מ למי שאינו ראוי ליורשו מתנתו מתנה ואף זה נמי דנתן לאמו אינו ראוי ליורשו מיקרי (כל שאינו יורש מצד אביו ע"ש שהביא ראיה לזה וגם אם אמרה נתעברתי מפלוני אינה נאמנת לענין שירש אותו אביו ע"ש שהביא ראיה) ולהרא"ש אפילו נתן הגר למי שאינו ראוי ליורשו אין מתנתו מתנה ובכל פלוגתא דרבוותא היכא דאין שום א' מוחזק חולקין ויחלוקו האם וראובן המחזיק הנ"ל יחד (לאפוקי בספק ממש דלא אמרי' חולקין ע"ש וגם לעיל ס"ס קל"ט כתבו מור"ם בהג"ה) מבואר מזה דמ"ש מור"ם ושתוקי יש לו דין גר כו' הואיל דאיכא פלוגתא לא אדסמוך ליה לפני זה אם מצוה לקיים דברי המת בגר קאי דשם בת"ה לא הזכיר מצוה לקיים דברי המת וגם לא היה הממון מושלש דבו דוקא שייך לומר מצוה לקיים דברי המת כמ"ש בסימן רנ"ב אלא אדלעיל קאי אפלוגתא אי שייך מתנת שכ"מ במי שאינו ראוי ליורשו ואף שהיה מצי מור"ם לכתוב דין זה דחולקין אכל גר בלא שתוקי כתבו אדין שתוקי כיון דבת"ה כתבו אדין שתוקי אמעשה שבא לפניו ונגמר מיניה אגב דגם בשתוקי אף שיש לו אם פליגי משום דלא מקרי האם ראוי ליורשו וכמ"ש ודו"ק. ומ"ש אם שניהן מוחזקין חולקין ה"ה אם אין שום אחד מהן מוחזק דחולקין וכנ"ל וכ"כ מור"ם לעיל בס"ס קל"ט אלא דחדא מינייהו נקט וברור הוא כל זה למי שעיין בת"ה ולא כע"ש דלא ע"ש ומ"ה פירש היש חולקין דחולקין אמצוה לקד"ה וגם משמעות דבריו שם דמ"ד דיש בו משום מצוה לקד"ה ס"ל הכי אפילו כשאין הממון מושלש ולפני זה כתב בעצמו אם הוא בדרך "שנתבאר בסי' רנ"ב והיינו דוקא בדהושלש הממון גם כתב בשם מור"ם הא דחולקין והל"ל בשם ת"ה:

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(א) שלשון ירושה כו' ובתוס' כתבו דאם היו לגר בנים שהורתן בקדוש' ונתן לגר אחר במתנת שכיב מרע קנה כיון דהנותן בירושה לא קפדינן אמקבל וע"ש:

(ב) כי אם דרך הודאה כו' וע' בסמ"ע שכ' והוא שיהיה הודאה גמורה שאין לומר שלא להשביע אמר כן עכ"ל והיינו כגון באיסור גיורא כמ"ש התוס' והגהת אשר"י ע"ש:

(ג) ואם שנים מוחזקים חולקים כו' לפי' הסמ"ע שם (דקאי אפלוגת' דלעיל אי שייך מתנת שכ"מ במי שאינו ראוי ליורשו) קשה דאין זה דרך מור"ם כיון דכבר כתב דנראה עיקר כסברת הרא"ש והיאך חזר וכתב והואיל כו' לכך נרא' דיפה כוון הע"ש בזה ומור"ם המציא נ"מ מדברי ת"ה לדין גר ושתוקי במצוה לקד"ה דיש בו דעות בלא שום הכרעה אי אמרי' בהו מלקד"ה כן נ"ל:

באר היטב

עריכה

(א) ירושה: ובתו' כתבו דאם היו לגר בנים שהורתן בקדושה ונתן לגר אחר במתנה שכ"מ קנה כיון דהנותן בירושה לא קפדינן אמקבל וע"ש. ש"ך.

(ב) הודאה: דהולכין אחר הודאת פיו ואע"פ שודאי אינו שלו והוא שיהי' הודאה גמורה שאין לו' שלא להשביע אמר כן. סמ"ע.

(ג) רנ"ב: שם אית' דלא אמרינן מצוה לקיים דברי המת כי אם שנתנו עכשיו ליד שליש לשם זה. שם.

(ד) פלוגתא: לא אדסמיך ליה אם מצוה לקד"ה בגר קאי אלא אדלעיל קאי אפלוגתא אי שייך מתנת שכ"מ במי שאינו ראוי ליורשו ומ"ש אם שניהן מוחזקין חולקין ה"ה אם אין שום אחד מהן מוחזק דחולקין וכ"כ הרמ"א בסוף סימן קל"ט אלא דחדא מינייהו נקט וברור הוא כל זה למי שמעיין בת"ה ודלא כע"ש כו' עכ"ל הסמ"ע וכתב הש"ך דלפירושו קשה דאין זה דרך הרמ"א כיון דכבר כת' דנראה עיקר כסברת הרא"ש היאך חזר וכת' והואיל כו' לכך נראה דיפה כוון הע"ש בזה והרמ"א המציא נ"מ מדברי ת"ה לדין גר ושתוקי במצווה לקד"ה דיש בו דעות בלא שום הכרעה אי אמרינן בהו מלקד"ה כן נ"ל עכ"ל.

קצות החושן

עריכה

(א) ושתוקי יש לו דין גר. ז"ל הת"ה סי' שנ"ב פלוני א' שתוקי ולא הי' לו זרע והי' לו בית ונטה למות וצוה במתנת שכ"מ לתת הבית לאמו וכשמת בא ראובן והחזיק בבית כדין המוחזק בנכסי הגר כחו של מי יפה של ראובן מחמת חזקה או של האם מחמת הצוואה. תשובה נראה דחולקין הבית שוה בשוה כמו שאבאר ונראה דהאי שתוקי דין גר ממש יש לו ולא מיבעיא היכא דבדקינן לאמו ולא ידעה ממאן נתעברה דודאי אינו נוחל ומנחיל דלא ידע אבוה מאן הוא אלא אפי' אמרה אמו מפ' נתעברתי מוכח פ"ק דכתובות אע"ג דנקט כר' גמליאל וכאבא שאול פ' בתרא דקידושין דקרי לשתוקי בדוקי והיכא דקאמר' לכשר נבעלתי נאמנת על הולד אפי' ברוב פסולין היינו משום דאשה מזנה בודקת ומזנה ולכך מהימנת על הולד אע"ג דלית ליה חזקה לכשרות אבל לענין ירושה להאמינה מפ' נתעברתי וירש אותו פ' או משפחתו דהתם לא שייך טעמא דאשה בודקת ומזנה ודאי לא מהימנא אא"כ מודה שממנו נתעברה דפריך התם אילימא דמשתקין אותו מנכסי אביו פשיטא מי ידעינן אבוה מנו כו' וקבעי לאוקמי לענין ירושה והיינו ע"כ שהאשה מעידה שמפלוני נתעברה ואפ"ה פריך פשיטא דמשתקין אותו כו' ואפי' תפס מפקינן מיניה כיון דלא מהימנא שיירש הוא את פ' ומשפחתו וא"א א"כ שיהי' נוחל ומנחיל והרי הוא כגר גמור ובגר פליגי רבוותא אי מהני צוואת שכ"מ דידי כו' לדעת רב אלפס וחביריו זכתה האם במתנת שכ"מ וזכיית ראובן לאו כלום דמיד כשמת השתוקי קם הבית בחזקת אמו ולא בא לכלל הפקר לעולם ולדעת אשר"י וראב"ד לא קנתה האם כלום במתנת שכ"מ ובמיתת השתוקי נעשה הבית הפקר וזכה בו ראובן ובפלוגתא דרבוותא כה"ג דלא תפיס חד מינייהו דינא הוא דחולקין וע"ש שהאריך. ולא ירדתי לסוף דעתו הרמה דנהי דאינה נאמנת לו' מפלוני נתעברתי לירש אותו ומשפחתו אבל עכ"פ בזה נאמנת לו' מישראל נתעברתי משום חזקה דבודקת ומזנה אלא דלומר מפ' ליכא חזק' דבודקת דשמא מישראל אחר אמנם כיון דודאי נאמנת לו' מישראל נתעברה מה בכך דאין יודעין מי הוא היורש שלו סוף סוף יורשין אית ליה ומי שבא מארץ רחוקה מוחזק בישראל ואין אנו יודעין אותו ומשפחתו ודאי איתיה במתנת שכ"מ כיון דיש לו יורשין ודוקא גר דליתיה בירושה כלל וצ"ע. ואין לו' דחזקת בודקת ומזנה לא מהני אלא לענין איסור ולהכשיר הולד אבל לא לענין ממון ומשום דלא עדיף מרובה דאין הולכין בממון אחר הרוב דהיינו דוקא במוחזק בהיתר אבל היכא שבא לידו שלא כדין אזלינן בתר רובא וכמ"ש תוס' ס"פ האשה שנתארמלה גבי תינוק מושלך להחזיר אבידתו ברוב ישראל וזה נמי שהוחזיק שלא כדין בא לידו כיון דזכה האם מחמת הצוואה כיון דחזקה מסייע לה שנתעברה מישראל ואין לך אדם בישראל שאין לו יורשין אע"ג דאנן לא ידעינן מאי נינהו וכמ"ש ומדברי תרומת הדשן מוכח דהוי מהני חזק' דבודקת ומזנה מהני גם לממון אלא משום דלומר מפ' ליכא חזקה וא"כ כיון דנאמנת עכ"פ לו' מישראל הרי הוא כישראל כשר שנתערב בין השבטים דלא ידעינן יורשין דידי' ואפ"ה ודאי אית בצוואת שכ"מ וכמ"ש וצ"ע. ועוד קשה לי במ"ש בתה"ד ובפלוגתא דרבוותא כיון דלא תפיס חד מינייהו דינא הוא דחולקין כו' דהא כיון דראובן כבר החזיק בבית אין לך תפיסה גדולה ואף ע"ג דהשתא אינו בתוכו חשיב מוחזק ותפוס בחזקתו הראשונה ואע"ג דבקרקע לא מהני תפיסה היינו נגד חזקת מרא קמא אבל היכא דליכא חזקת מרא קמא גם בקרקע מהני תפיסה כיון דלא שייך ביה קרקע בחזקת בעלים הראשונים שפיר מהני ביה תפיסה ואפשר דמה"ט כת' הרמ"א ואם שניהם מוחזקין ולא כת' כלשון הת"ה היכא דשניהן אין מוחזקין משום דאם כן הוי מהני חזקת המחזיק דע"כ החזיק כראוי בנכסי הגר. וממילא הוי נמי תפוס וכמ"ש ולזה כת' דאם שניהן מוחזקין דהיינו גם הראשון החזיק אח"כ אך הא דלעיל קשיא דלא הוי עלה דין גר כלל כיון דנאמנת לו' מישראל וכמ"ש:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}