שולחן ערוך חושן משפט רנג ט
<< · שולחן ערוך חושן משפט · רנג · ט · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שכיב מרע שאמר תנו ק"ק זוז לפלוני וש' לפלוני ות' לפלוני, אין אומרים הקודם בשטר זכה (וכגון שלא שתק בנתיים דהיינו נמלך) (פי' רשב"ם). לפיכך אם לא הניח אלא תת"ק, חולקים הנמצא לפי מה שכתב להם, ואם יצא עליו שטר חוב גובה מכולם, מכל אחד ואחד כפי מה שכתב להם. כיצד היה החוב ת"ן, בעל הק"ק נותן מאה, ובעל הש' ק"ן, ובעל הת' נותן ק"ק. אבל אם אמר תנו ק"ק זוז לפלוני ואחריו ש' לפלוני ואחריו ת' לפלוני, כל הקודם בשטר, זכה.
- הגה: וכן אם נתן לכולם בשוה, כגון שנתן לכל אחד ר' זוז, כל הראשון ראשון קודם אע"פ שלא אמר אחריו, דאם לא כן הוה ליה למימר שיתנו להן ביחד ת"ר זוז (טור בשם ר"י והמ"מ פ"י בשם יש מי שכתב והב"י בשם הרא"ש). ויש חולקין בזה (המ"מ שם שכן הסכימו המפרשים) ועיין לעיל סי' קי"א סעיף ח'.
לפיכך אם יצא עליו שטר חוב, גובה מהאחרון; אין לו, גובה משלפניו; אין לו, גובה משלפני פניו. והוא הדין בבריא שזיכה להם ע"י אחר, נמי דינא הכי) (טור).
מפרשים
דהיינו נמלך: בסי' ר"ן כתב הטור והמחבר בסי"א דין נמלך לענין דנקרא מתנה במקצ' וצריכה קנין ואם עמד אינו חוזר וכאן לא איירי מזה אלא מענין אם כל המתנות היו בעיני הנותן בשוה או יקחי ראשון ראשון חלקו בשלימות וקאמר דאם הפסיק אז אמרינן דבשעה שנתן להראשון לא הי' דעתו ליתן להאחרים שאחריו ומ"ה זה הראשון נוטל חלקו בשלימות והאחרים יקחו הנשאר כיון שבשעה שנתן להראשון הי' בידו כדי מתנתו והותר ור"ל אי שתק והפסיק וגם קנה מינה כדין הנ"ל בסי' ר"ן ולא חש לחזור ולכתוב כאן. ולא כע"ש שכ' כאן ז"ל דאי שתק הוה נמלך וחזר מן ראשון ולא קנה אלא אחרון עכ"ל וז"א דלא שייך חזרה כ"א כשנתן לכל א' כל אשר הי' לו או שאמר שיתנו לפלוני שרה פלוני במצוה מחמת מיתה ואח"כ אמר שיתנוהו לאחר וכמ"ש בסי' ר"ן בסעיף י"ב וי"ג ע"ש ומזה לא איירי כאן (מיהו מסתימות לשון מור"ם דכתב דהיינו נמלך משמע דסמך אמ"ש לעיל בסי' ר"ן סי"א וקמ"ל כאן דל"ת דהוי לראשון מתנה במקצת בלא קנין וא"כ לא זכה ביה הראשון) ודו"ק:
לפיכך אם לא הניח אלא תת"ק: יש מוחקין תיבת אלא וא"ש יותר וה"ק חשבון זה שצוה להשלש' ר' ש' ת' עולה תת"ק ואם לא הניח תת"ק חולקים הנמצאים כפי מה שהוא לט' חלקים ויטול בעל הר' ב' חלקים ובעל הש' ג' חלקים ובעל הת' ד' חלקים וכפי הצוואה וכ"כ הטור כאן וגם המחבר כתב כך בסי' קי"א ס"ח ע"ש. אבל ברמב"ם פ"י דזכיייה שהעתיק המחבר כאן דבריו כתוב בו ג"כ תיבת אלא ולפ"ז צ"ל דמשום סיפא דאם יצא עליהון ב"ח כ"כ ג"כ הרישא אע"ג דפשוט הוא ועד"ז כתבו ג"כ הטור בסי' ק"ד בסי"א דבר הפשוט משום סיפא ע"ש מיהו גם המחבר ס"ל כמ"ש הטור דאם לא נמצא תת"ק דחולקין לפי מה שכ' להם ובפרישה כתבתי דל"ד הא למ"ש הטור והמחבר לעיל סי' ק"ד דאם יש על ראובן ג' ב"ח לא' חייב ר' ולא' ש' ולאח' ת' וזמן שטרותיהן שוה או שבאין לגבות ממטלטלי' דאין להן דין קדימה דגובין כולן בשוה דשאני התם דנכסי הלוה משועבדים כולם לבעל הר' כמו שמשועבדין לבעל הת' משא"כ במתנה דכפי אהבתו לזה יותר מלזה נתן להן מ"ה גובה כל אחד לפי ערך המתנה גם כתבתי בפרישה דמ"ה כ' שנתן ר' ש' ת' ולא כ' איפכא ת' ש' ר' משום רבותא דסיפא דבאומר אחריו לפלוני דאחרון אחרון נפסד אפי' בנותן להאחרון יותר מלהראשון וכ"כ רשב"ם:
וה"ה בבריא שזיכה כו': ז"ל הטור וה"ה בבריא שזיכה להן ע"י אחר הוה דינא הכי אבל אם הקנה למקבלי מתנות בעצמו הרי ניכר למי הקנה תחילה ואותו זכה תחילה עכ"ל. ומדכ' בעצמו ל' הקנה ובע"י אחר זיכה משמע דמיירי בעל ידי אחר אפי' בלא הקנאת דק"ס אלא שנתן המתנה לידו שיזכה להן והיינו דוקא כשנתן ביד האחר כיס מעות ביחד ואמר שיתן לפלוני ממנו ר' ולפלוני ש' ולפלוני ת' אבל אם נתן ביד הזוכה מתנתו דכל א' זה אחר זה ג"כ היה ניכר מי קנה תחלה וע"ל סי' קי"א ס"ז:
(יג) ש"מ כו' ע' בתשו' ר"א ן' חיים סי' ל"א ובמבי"ט ח"ב סי' קס"ב:
(יד) תנו כו' ע' בתשו' ן' לב ס"ב סי' ל"ו:
(כ) תנו: עיין בתשו' ראנ"ח סי' ל"א ובמבי"ט ח"ב סי' קס"ב ובתשו' ן' לב ס"ב סי' ל"ו.
(כא) נמלך: פי' דאם הפסיק אז אמרינן דבשעה שנתן להראשון לא היה דעתו ליתן להאחרים שאחריו ומש"ה זה הראשון נוטל חלקו בשלימות והאחרים יקחו הנשאר כיון שבשעה שנתן להראשון היה בידו כדי מתנתו והותר ור"ל אי שתק והפסיק וגם קנו מיניה כדין הנזכר בסי' ר"נ סי"א ולא חש לחזור ולכתוב כאן ולא כע"ש שכתב דאי שתק הוי נמלך וחזר מן הראשון ולא קנה אלא אחרון כו' ע"ש. סמ"ע.
(ד) אם יצא עליו שט"ח גובה מהאחרון בפ' י"נ דף קל"ח ת"ר שכיב מרע שאמר תנו מאתי' זוז לפ' ושלש מאות זוז לפ' וארבע מאות לפ' אין אומרים כל הקוד' בשטר זכה לפיכך יצא עליו שט"ח גובה מכולם וכ' רשב"ם ז"ל אם יצא עליו שט"ח קודם שקיבלו המעות א"נ כגון דהוי מאתים זוז ושלש מאות זוז שדות ששוה כך וכך דמים הלכך אפילו אחר שגבה גובה בע"ח מהם דמקבלי מתנות שכ"מ כיורש שויה רבנן ומקרקעי דיתמי משתעבדי לבע"ח עכ"ל. ואיכא למידק במ"ש הרשב"א אם יצא עליו שט"ח קודם שקיבלו המעות דהא כיון דמיירי במטלטלין א"כ כי לא קבלו מעות מאי הוי כיון דדברי שכ"מ ככתובין ומסורין ה"ל כמו מלוה ופקדון בידו לא משתעבדי לבע"ח דקי"ל כר' עקיבא דאמר בפ' הכותב דף פ"ד דינתן ליורשים משום שכולן צריכין שבועה והיורשין אין צריכין שבועה וה"נ במתנת שכ"מ דהוי כיורש דינתן ליורש ולא לבע"ח ואפשר דאתיא כר' טרפון דס"ל דבע"ח גובה ממלוה ופקדון שביד אחרים. ויותר נראה דאפי' לר"ע נמי כיון דטעמא דר"ע דאמר ינתן ליורשין שכולן צריכין שבועה אין זה עיקר הטעם וכמ"ש תוס' והרא"ש שם בשם הירו' הגע עצמך שפטרן משבועה זו תורה וזו אינו תורה ופי' תוס' והרא"ש דלאו בשבועה תליא מלתא אלא בדין גוביינא שכולם מחוסרין גוביינא וראויין לשבועה כל היכא שלא פטרן והיורשין אין מחוסרין גוביינא דכל היכ' דאיתי' לממונא ברשותי' קאי וע"ש ובמתנת שכ"מ אע"ג דכתובין ומסורין אפ"ה מיקרי מחוסר גוביינא וכמ"ש בתה"ד סי' ש"ן במי שצוה ליתן לבת בנו עשרים זהובים ומתה ובעל האשה תובע בעשרים ליטרא וכת' שם דלא הוי מידי מששא בתביעת הבעל משום דכה"ג לא בא ממון זה ליד אשתו מעולם ומחוסר גוביינא חשיב ראוי ואין הבעל יורש את אשתו בראוי וגרע טפי ממלוה בשטר דאית לה לאתתא בנכסי מלוג שלה דלא ירית בעל משום דחשיב ראוי עכ"ל וכיון דמתנת שכ"מ כל שלא הגיע ליד המקבל חשיב מחוסר גוביינא וראוי א"כ המקבל לא עדיף זכותי' מן המלוה דאי משום דבע"ח מחוסר גוביינא הא מתנת שכ"מ נמי מחוסר גוביינא. ודוקא היורש הוא דחשיב מוחזק נגד בע"ח אפי' במלוה שביד אחרים כיון דהבע"ח מחוסר גוביינא מן היורש אבל מקבל מתנת שכ"מ דהוא כיורש הוא עצמו מחוסר גוביינ' ומודה ר' עקיבא כגון זה לר' טרפון דינתן לבע"ח ואכתי צ"ע ועמ"ש בס"ק:
(ה) אין לו גובה משלפניו. כת' הר"ן ר"פ הנזקין ז"ל וא"ת והיכי קרי למתנת שכ"מ משעבדי דאי הכי מלוה ע"פ גו זימני' ומזון האשה והבנות לא יגבה מהן וליתי' מדאמרי' פ' י"נ השתא ירושה דאורייתא אלמנה נזונת מנכסיו מתנת שכ"מ לא כ"ש וי"ל דהכ' במתנת שכ"מ במקנת ובקנין דמתנת ברי' הוא אבל במתנת ש"מ בכולה קמא בינונית ובתר' זיבורית ובינונית דקמ' גבי וכן דעת הרי"ף והרמב"ן ז"ל וע"ש וכ"כ בעה"ת הובא בב"י סי' קי"א ע"ש ולפ"ז קשה בדברי הטור שכתב דין שכ"מ ואח"כ כת' וה"ה נמי בברי' שזיכ' להם ע"י אחר דינא הכי ע"ש וכן כת' הרמ"א וה"ה בבריא כו' ומשמע דרישא לא מיירי במתנת ברי' א"כ הדרא קושיות הר"ן לדוכתי' וכן מסתימת לשון הש"ע משמע דאיירי במתנת שכ"מ ממש. ולכן נראה דס"ל לטור וש"ע דאפי' במתנת שכ"מ בכולה נמי קמא בינונית ובתרא זיבורית גובה מהאחרון דלא כדעת הרמב"ן והר"ן אלא כדעת הרשב"א שכ' וז"ל דכי אמרי' בפ' הנזקין דמשועבדין דמתנה אפי' דשכ"מ כמשועבדים דלקוחות לא אמרי אלא במקום דליכא פסיד' למלוה אלא בין בינונית לזיבורית דמ"מ גובה הוא חובו אבל במקום שיפסיד בע"ח חובו לגמרי ודאי טריף ממתנת שכ"מ במקום פסיד' גמורה כמזון האשה והבנות ומלוה ע"פ דכירושה שוי' רבנן למתנת שכ"מ וה"ה לכתובת בנין דכרין עכ"ל ע"ש בדברי הרב המגיד שכתבו בשם הרשב"א ובעיקר הקושיא שנתקשו בו הרמב"ן והרשב"ם והר"ן עמ"ש ישוב נכון בסק"א והוא דאפי' בירושה אלו משכחת כה"ג יורש קמא ויורש בתרא וקמא בינונית ובתר' זיבורית דגובה מאחרון וראיה מדברי טור וש"ע ס"ס ער"ה במחזיק בנכסי הגר דגובה מאחרון ע"ש אע"ג דמחזיק בנכסי הגר אין לו אלא דין יורש וע"ש: