שולחן ערוך חושן משפט רכו ג
<< · שולחן ערוך חושן משפט · רכו · ג · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
המוכר שדה לחבירו שלא באחריות חייב באחריות דנפשיה ודוקא בזכות שיש לו בשעת מכירה אבל אם בא לו זכות לאחר מכאן חוזר עליו:
מפרשים
חייב באחריות דנפשי': כגון זה שכ' בסעיף שקודם זה שהוא המוכר והוא המוציא וכל כיוצא בזה וזכות הנ"ל היה לו בשעת מכירה דבשעה שמכר ראובן השדה לשמעון שלא באחריות היה זכות ראובן בזה שאם יבא ב"ח שכבר לוה לו ויטרוף משמעון שלא יחזור עליו בזכות כזה אמרינן דאע"פ שמכרו לו שלא באחריות מ"מ אחריות כזה קיבל אנפשו שלא יהיה הוא עצמו המוכר והמוציא אבל אם היה ☜חייב שמעון לאבי ראובן שהוא יעקב ואחר שמכר ראובן לשמעון השדה מת יעקב וירש ראובן החוב מאביו בזה יכול ראובן לטורפו מיד שמעון דזהו זכות הבא לו לאחר מכאן ואע"ג דהוא המוכר והוא המוציא דהוה ליה כאלו הלוהו ראובן אחר המכירה ונשתעבדו לו שדותיו דשמעון דפשיטא הוא דגובה מידו:
(ב) המוכר שדה כו' עיין בנ"י פ"ק דמציעא דג' מיני אחריות הן:
(ג) מכאן: כגון שהיה שמעון חייב ליעקב אבי ראובן ואחר שמכר ראובן השדה לשמעון מת יעקב וירש ראובן החוב מאביו בזה יכול ראובן לטורפו משמעון דזהו זכות הבא לו אח"כ ואע"ג דהוא המוכר והוא המוציא דה"ל כאילו הלוהו ראובן אחר המכירה ונשתעבדו לו שדות שמעון דפשיטא הוא דגובה מידו. סמ"ע.
(ב) באחריות דנפשי'. פ' אלמנה נזונית דף צ"ז בעי מיניה מרב ששת מוכרת למזונות מהו שתחזור ותטרוף לכתובה קמבעיא לי' בדרב יוסף דאמר רב יוסף ארמלתא דזבין אחריות איתמי ובי דינא דזבין אחריות איתמי מאי כיון דאחריות טרפא או דלמא מצי אמרי לה נהי דאחריות דעלמא לא קבלית עלך אחריות דנפשי' מי לא קבלי' אמר ליה תניתוה מוכרת והולכת עד כדי כתובתה וסמך לה שתגבה כתובתה מן השאר ש"מ שיירא אין לא שיירא לא וע"ש בר"ן. ואיכא למידק מאי קא מבעיא לן לפמ"ש בש"ע סי' ק"ד סעיף ט' אם ב"ד מוכרין קרקע להגבות למוקדם אין בע"ח מאוחר יכול לטרוף והוא מדברי הרשב"א בתשובה מירושלמי פרק אלמנה ניזונית כו' אלמא כל שלקח מב"ד או מאלמנה כדי למפרע כתובתה או מלוה שזמנו מוקדם הרי הוא כאלו שעבודו של מלוה דאשונה עדיין קיימת הובא בב"י סי' ק"ד ע"ש וזו שמוכרת למזונות נמי ה"ל כאלו עדיין שעבודה של מזונות קיים וא"כ היכי מצי הדרא וטורפה לכתובתה כיון דלוקח נמי יש לו שעבוד מזונות ומה שגבה גבה אפי' בזמנים שוין כיון דהי' הגביה ע"פ ב"ד והרשב"א דנקט במלוה מוקדם ודאי ה"ה מכרו לבע"ח שזמנו שוה כיון דלוקח ב"ח בכח שעבוד של מלוה ששוה זמנו לזה ודאי מה שגבה גבה כיון דע"פ ב"ד גבה ועמ"ש בסי' ק"ד ס"ק י' וע"ש בתשובת הרשב"א שכ' שאין חילוק והפרש בין הגבו לשמעון עצמו גוף הקרקע בשומא בין ששמו ומכרו לאחרים ע"ש בב"י וכיון דהלוקח בא בשעבוד מזונות היכי הדרא וטרפה מיניה לכתובה והנה לשטת הפוסקים למלוה ע"פ מוקדם ומלוה בשטר מאוחר אין למלוה ע"פ במקום מלוה בשטר ניחא דמזונות חשיב מלוה ע"פ דאין מוציאין למזון האשה ובנות מנכסים משועבדים ומש"ה הדרא וטרפה לכתובה שהיא מלוה בשטר. אבל לשטת הפוסקים דמלוה ע"פ מוקדם קודם וכן פסק בש"ע סי' ק"ד סעיף י"ג וכיון דאין למלוה בשטר דין משועבדים קשיא אמנם לפי שמזונות דרבנן שאר חוב קדים וכמ"ש בש"ע סי' צ"ז ועמ"ש שם ס"ק י"ב וכתובה דאורייתא לשטת תוס' והרא"ש פ"ק דכתובות מש"ה הדרא וטרפה לכתובה משום דאפי' יש ללוקח כח שעבוד מזונות כתובה קדים. ובזה ניחא הא דבעי לה במוכרת למזונות מהו שתחזור ותטרוף לכתובה ולא בעי לה במוכרת למקצת כתובה מהו שתחזור ותטרוף למותר כתובה. ובשטה מקובצת שם כתב בשם הרא"ש דה"ה דהוי מצי למיבעי במוכרת למקצת כתובה כו'. ולפמ"ש ניחא כיון דלוקח יש לו כח ושעבוד כתובה ג"כ מה שגבה גבה כיון שזמנן שוין. אמנם לפמ"ש הב"י בסי' צ"ז בטעמא דאין לאשה מזונות עד שיפרע לבע"ח משום דלמזונות דלהבא חשיב המלוה מוקדם ע"ש א"כ הכא דהכא לאחד אמרי' מה שגבה גבה אפי' במאוחר וכמ"ש תוס' ר"פ מי שהיה נשוי דהא דאמרו בערכין בע"ח מאוחר מה שגבה גבה וכתבו משום דהכל להקדש ע"ש וה"נ כיון דמוכרת למזונות ה"ל כאלו גבתה וע' תוס' פ' אלמנה ניזונית דף צ"ח ד"ה אלמנה שמוכרת שוה מנה ז"ל דכיון שנתכוונה להוציא מרשות יתומים ה"ל כאלו קנתה ממש בכתובתה ע"ש וכיון דגבתה תו לא מצי טרפה מלוקח בעד כתובתה דמה שגבה אפי' בע"ח מאוחר מה שגבה גבה היכא דהכל לאדם אחד ועמ"ש בסי' פ"ג סק"א אלא דלפמ"ש בסמ"ע משום דמזונות דרבנן ניחא ומשום דכתובה דאורייתא מש"ה טורפה ממזונות לכתובה ובתוס' שם ד"ה מאי סמך לה ש"מ שיירא אין לא שיירא לא ז"ל וא"ת תיקשי מהכא לרמי בר חמא דהוי בעי למימר לעיל גבי ראובן שמכר שדה לשמעון דאפי' אחריות דנפשי' לא קביל עלי' והא בהך ברייתא אמרי' דאחריות דנפשיה מיהא קביל וע"ש. ולפמ"ש י"ל דרמי בר חמא ס"ל דכתובה נמי דרבנן ומה"ט לא מצי הדרא וטרפה משום דשניהן שוין והלוקח יש לו שעבוד מזונות וכמ"ש ודוק: