שולחן ערוך חושן משפט ריח א
שולחן ערוך חושן משפט · ריח · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך (והוא הדין אם אמר בית כור לבד) (טור ב"י ר"י והרא"ש) והיה בתוך השדות גאיות קטנים עמוקים עשרה טפחים אע"פ שאין בה מים או סלעים גבוהין עשרה טפחים (ורחבן ד') (טור בשם רשב"ם) (ואין בהם רובע הקב) (טור) אין נכללים בתוך הבית כור שאין אדם רוצה ליתן מעותיו במקום אחד ונראים כשנים או שלשה מקומות ולוקח אלו הגאיות והסלעים בכלל הבית כור בלא דמים:
- הגה: ויש אומרים דנשארו למוכר ומ"מ הלוקח צריך ליקח שאר השדה בלבד שיוכל לעבור המחרישה ביניהם (טור בשם רשב"ם והרא"ש ונ"י ר"פ בית כור):
מפרשים
בית כור: הוא שדה שרגילין לזרוע עליה ל' סאין:
וה"ה אם אמר בית כור לבד: ולאפוקי ממ"ד דדוקא בית כור עפר דגילה דעתו דקנהו לזריעה משא"כ בית כור סתם דא"ל לבנות עלה בית או למשטח עליה פירות קנהו קמ"ל וע' בטור שכ' דעות בזה:
אע"פ שאין בהם מים: פי' ואז ראוי לזרוע בתוכו ומינה דה"ה בסלעי' דאע"פ שיש עליהן עפר הרבה מלמעלה עד שראויין לזריעה ועד"ר:
ורחבן ד' טפחי': שאז הן חשובין מקום בפני עצמן ולענין שבת נחשבי' רה"י שם:
ואין בהם רובע הקב: נראה דהוסיף מור"ם וכתב דלא יהיה בהן רובע הקב משום דהמחבר מסיק וכתב דלוקחן הלוקח בלא דמי' והוא דעת הרמב"ם כתבו הטור בשמו וכתב עליו דכ"כ הרמ"ה ובתנאי שלא יהיה בא' מהן רובע הקב דאם יש בו רובע הקב לא מזבני ור"ל דלא מזדבני בכלל שאר בית כור שילקחם הלוקח בלא דמים אבל לדעת הרא"ש ורשב"ם דס"ל דישארו להמוכר והלוקח צריך לקבל השדה אע"פ שהגאיות והסלעי' בתוכו (והן הי"א שכתב מור"ם אחר זה בסמוך) אפי' יש בהן רובע הקב איירי והא ראיה שאחר זה בס"ג כ' הטור בשם הרמב"ן (והוא מהירושלמי) דהא דבאין גבוהין או עמוקין י' נופחים דנמדדין עמה היינו דלית רוחב אחד מהן יותר מי"ט או מד"א (לכל מר כדאית לי' בירושלמי דפליגי בזה והבאתי לשונו בפרישה) ע"ש ולא חילק וכ' שיעור ברישא היכא דעמוקין או גבוהין עשרה דאין נמדדין עמה והלוקח צריך לקבל שדה מופסקת מהן משמע דברישא אף שהסלעים או הגאיות הן רחבים יותר מד' אמות ואפילו מרובע אין מבטלין המקח (מיהו המחבר ומור"ם השמיטו ולא כתבו בסמוך הא דבעינן שלא יהיה ברוחב א' מהן יותר מי"ט או ד' אמות ולא ידעתי למה ונראה שהוא מטעם דס"ל לרשב"ם הנ"ל בריש הסימן לא ס"ל כהרמב"ן בזה וכמ"ש בד"מ ע"ש וכ"כ בדרישה דר"ס זה בשם הב"י אבל בהגהתי לדרכי משה כתבתי שם דלא ידעתי במאי פליגי ואי משום דרשב"ם כ' דהא דבגבוה עשרה אין נמדד עמה איירי ברוחב ד' וממילא סיפא דקתני דבאין גבוה י' דנמדד מיירי אפי' ברחבן ד' הא גם רמב"ן כתב דהא דנמדד עמו מיירי ברחב ד' טפחים ועד י"ט או ד' אמות רק שלא יהיה רחב יותר) ולכאורה נראה דמ"ה כ' מור"ם בדברי המחבר שהוא כדברי הרמב"ם דאין בהם רובע משום דהרמב"ם כ' בדין סלע יחידי דאם יש בו רובע לא מזדבן עם השדה וכמ"ש המחבר בסמוך ס"ה אבל גם בזה קשה מנ"ל דהא י"ל דלא כ' הרמב"ם כן אלא שלא יהא נמדד בכלל השדה אבל כאן דאיירי דנמדד לו במישור בית כור נוכל לו' דכולי עלמא מודים דאף אם רחב רובע אינו מבטל המקח:
והלוקח צריך ליקחכו': ואינו יכול לו' איני רוצה שדה מופסקת. בסלעים ובלבד שלא יפסיקו בכל אורך השדה שאז לא היה יכול לעבור מחרישה ביניהן אשר"י וטור:
(א) כור: הוא שדה שרגילין לזרוע עליו ל' סאין. סמ"ע.
(ב) ליקח: וא"י לו' איני רוצה שדה מופסקת בסלעים ובלבד שלא יפסיקו בכל אורך השדה דאז א"י להעביר המחרישה ביניהן. הרא"ש והטור. שם.