שולחן ערוך חושן משפט ריב ז
<< · שולחן ערוך חושן משפט · ריב · ז · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
דין ההקדש ודין העניים ודין הנדרים אינו כדין הדיוט בקנייתו שאילו אמר אדם כל מה שתלד בהמתי יהיה הקדש לבדק הבית או יהיה אסור עלי או אתננו לצדקה אע"פ שאינו מתקדש לפי שאינו בעולם ה"ז חייב לקיים דברו שנאמר ככל היוצא מפיו יעשה והואיל והדבר כן אם צוה אדם כשהוא שכ"מ ואמר כל מה שיוציא אילן זה לעניים או כל שכר בית זה לעניים זכו בהם העניים:
- הגה: וי"א דלא קנו ההקדש ולא הצדקה כלום דאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם וממילא דבריו בטלים אבל אם אמר כשתלד בהמתי או יוציא אילן זה פירות וכיוצא בזה אתננו להקדש או לעניים חייב לקיים דבריו מטעם נדר (טור בשם הרא"ש) ודוקא אם הנודר קיים אבל אם כבר מת אינו כלום שהרי אינו כאן שיקיים נדרו (מרדכי פ' מי שמת) וסברא האחרונה היא עיקר וכן ראוי להורות ועיין לקמן סי' רנ"ב סעיף ב' ואם נשבע לקיים המקח עי' לעיל סי' ר"ט סעיף ד':
מפרשים
או אתננו לצדקה: בטור כתוב בשם הרמב"ם או תתננו לצדקה ובזה דוקא פליגי עליה וכדמסיק מור"ם אבל באתננו כ"ע מודו דמחוייב לקיים מכח נדר ועד"ר מ"ש מזה:
אם צוה אדם כשהוא שכ"מ כו': הב"י כתב דהיינו כשבניו היו באותו מעמד כשצוה ושתקו דאז אמרי' דקבלו עלייהו דאל"כ כיון דהנודר מת והבנים לא נדרו אין מחויבין לקיים ובפרישה כתבתי דנ"ל דטעם הרמב"ם הוא דכל שאומר כן הוה ליה כאלו הקנה הבית לעניים עד שקבלו השכירות וכן האילן לפירות ואין בניו יורשים אותו הדבר עד שיקיימו תחלה לנדר:
כשתלד בהמתי או יוציא אילן כו': באלו גם הרא"ש ס"ל דאצ"ל ויבואו לידי אתננו דהא מיד כשתלד בהמתו או יוציא אילנו פירות ה"ל כאלו בא לידו ודוקא בחוב שיש לו ביד פ' הוצרך הרא"ש לומר לכשיבא מידו לידי ע"ש ועפ"ר:
שהרי אין כאן כו': ר"ל כיון שלא קיבל עליך אלא עד שיבא לעולם שאז יתננו והוא מת קודם שבא לעולם נמצא דאף לאחר שבא לעולם אין הנדר והחיוב חל על מי ליתננו מכח קבלה הראשונה וטעם הרמב"ם כבר כתבתי בסמוך:
(ו) דין ההקדש כו' עיין בתשו' מהרא"ן ששון סימן קצ"ב ובמבי"ט ח"ב סי' קס"ט ורע"ד ובתשו' ר"ש כהן השייכים לס"ב סימן קס"ט ובתשו' מהרי"ט סי' כ"ב וסימן ל"ט:
(ז) או אתננו לצדקה. בטור כתב בשם הרמב"ם או תתננו לצדקה ובזה דוקא פליגי עליה וכדמסיק מור"ם אבל באתננו כ"ע מודו דמחיוב לקיים מכח נדר עכ"ל סמ"ע וכ"כ בתשובת ריב"ל סי' נ"ט ח"א עיין בתשובת ר"א ן' חיים סימן ל' וק"ג וק"ח ובתשו' ן' לב ס"ג סי' מ"ג:
(ח) וי"א דלא קנו ההקדש וכ"פ מהרש"ל פ"ד דבב"ק סי' ב':
(ט) כשתלד בהמתי ע"ל סי' ר"ט דאם אומר שיקנה כשיהיה בעולם דיש חולקים דלא קנה ודוק:
(י) או יוציא אילן כו' או חוב שיש לי על אחר לכשאפרע ממנו אתננו להקדש כ"כ הרא"ש ועיין בתשובת רא"ן ששון סימן קנ"ב באורך בזה עיין בתשובות רמ"א סי' מ"ח שאלה ג':
(יד) אינו: עיין בתשו' מהר"א ששון סי' קצ"ב ובמבי"ט ח"ב סי' קס"ט וסי' רע"ד ובתשובת רש"ך השייכים לס"ב סי' קס"ט ובתשובת מהרי"ט סי' כ"ב וסי' ל"ט.
(טו) אתננו: בטור כת' בשם הרמב"ם או תתננו לצדקה ובזה דוקא פליגי עליה וכדמסיק הרמ"א אבל באתננו כ"ע מודו דמחויב לקיים מכח נדר כ"כ הסמ"ע וכ"כ בתשו' ריב"ל ח"א סי' נ"ט עיין בתשו' ראנ"ח סי' ל' וסי' ק"ג וק"ח ובתשו' ן' לב ס"ג סי' מ"ג. ש"ך.
(טז) זכו: נ"ל הטעם דכל שאומר כן ה"ל כאילו הקנה הבית לעניים עד שיקבלו השכירות וכן האילן לפירות ואין בניו יורשים אותו הדבר עד שיקיימו הנדר תחלה. סמ"ע.
(יז) וי"א: וכ"פ מהרש"ל פ"ד דב"ק סי' ב' (גם הט"ז כת' דבפ' ד' וה' בההוא דתקע לחבירו משמע שם בש"ס ובתוספות כדעת הי"א שהוא דעת הרא"ש ע"ש).
(יח) יוציא: או חוב שיש לי על אחר לכשאפרע ממנו אתננו להקדש כ"כ הרא"ש ועיין בתשו' מהר"א ששון סי' קנ"ב באורך בזה ובתשו' רמ"א סי' מ"ח שאלה ג'. ש"ך.
(יט) כאן: פירוש כיון שלא קבל עליו אלא עד שיבא לעולם אז יתננו והוא כבר מת קודם שבא לעולם. סמ"ע.
(ג) אם ציוה אדם כשהוא שכ"מ והקשו עליו דהא כשמת בטל נדרו וכ' עלה הרב המגיד ז"ל שאף במתנת שכ"מ אע"פ שאין הנודר קיים מצוה לקיים דברי המת כמו שהוא מחויב אם היה קיים ועיקר עכ"ל והיינו דאע"ג דהיכא דלא הושלש מתחלה לכך לא אמרי' מלדה"מ אבל הכא שהיה מחויב בדבר אם הי' קיים עדיפא ולא גרע מהשליש מתחל' לכך ועמ"ש בסי' רנ"ב סק"ב:
(ד) ואמר כל מה שיוציא אילן זה לעניים ודעת הרא"ש דאם אמר לכשאקננו יהא הקדש אינו כלום אלא דוקא באומר לכשאקחנו אקדישנו אז הוא דצריך לקיים נדרו ולהקדישו ולדעת הרמב"ם אפי' בדשלבל"ע דאינו קדוש צריך לקיים דבריו משום נדר מש"ה אפי' אומר יהיה הקדש או לעניים נמי צריך לקיים דבריו וע' ש"ך ס"ק י"ב:
ונראה ראיי' לדברי הרמב"ם מהא דאיתא במס' פיאה מי שליקט את הפיאה ואמר הרי זו לפ' עני ר' אליעזר אומר זכה בו וחכמים אומרים יתננה לעני הנמצא ראשון ומפרש לה פ"ק דמציעא מעני לעני מחלוקת וסבר ר' אליעזר מגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי' וחכמים סברי דלא אמרי' מגו ע"ש וכיון דמיירי מעני לעני וסברי חכמים דלא אמרי' מגו ולא זכה העני שליקט בשבילו א"כ אמאי יתננה לעני שנמצא ראשון יזכה בה הוא עצמו כיון דעני הוא אלא דלפמ"ש הרמב"ם דצריך לקיים דבריו משום נדר אע"ג שעדיין לא קנה אותו א"כ כיון שאמר הרי זו לפ' עני צריך לקיים דבריו משום נדר דמשום נדרו יכול לתנו לעני אחר ולר' אליעזר דס"ל אמרי' מגו וזכה אותו עני שליקט בשבילו וצריך ליתנו לאותו פ' עני אבל לחכמים דלא זכה פ' עני אלא משום נדרו וסגי לה ליתנו לעני אחר ובשו"ת רדב"ז סי' קל"ד ושו"ת ריט"ץ סי' רס"ד נסתפקו בנודר לפ' עני אם יכול לשנותו לעני אחר ע"ש ונראה כיון דיכול לשנותו למצוה אחרת וכמ"ש תוס' פ"ק דערכין (דף ו' ד"ה) עד שלא בא ליד גבאי כו' בשם הר"ר ברוך דאם נדר צדקה לעניים יכול לעשות מצוה אחרת ע"ש וא"כ נראה דה"ה בנודר לפלוני עני כיון דלא אמרי' אמיר' לגבוה כצדקה לעניי' ואינו אלא משום נדר דכתיב בפיך זו צדקה וסגי לי' ליתנו לעני אחר מיהו מדברי הגהת מיימוני נרא' דאינו יכול ליתנו לאחר ע"ש פ"א מזכי' ז"ל פסק מורי רבינו זצ"ל על איש ואשתו שהתנו ביניהם בקנין וכתבו בשטר לתת כך וכך לקרוביהם ומת א' שאין השני יכול לשנות לתת מחצה לקרובי המת כיון שלא הזכירו שום אדם אלא סתם לקרובים זכו קרוביו במחצה וקרוביהם במחצה ונעשה נדר ואי אפשר לשנות ואמירתו לגבוה כמסירה להדיוט ואלו היה רוצה לשנות ולתת לעשירים לאו כל כמיני' מעני לעני נמי לא עכ"ל ואפשר דס"ל להגה"מ דאמיר' לגבוה אמרי' נמי באמירה לעני דהוי קנין ממש כמו באמיר' להקדש והדברים עתיקין וע' ב"י בי"ד סי' רנ"ח וא"כ ודאי א"י לשנות מעני לעני אבל לפי דעת רוב הפוסקים דאמירה לעני אינו קנין אלא משום נדר יכול הוא לשנותו לעני אחר. ולדעת הרא"ש דס"ל דאין צריך לקיים דברו משום נדר היכא דאמר יהיה הקדש נראה לישב בהא דתנן יתננה לעני הנמצא ראשון ולפמ"ש הרא"ש בנדרים (דף ל"ב) בשם הר"ר אליעזר ממיץ דהיכא שהי' לפניו ככר של הפקר ולא היה אחר סמוך לה אלא הוא דיכול להקדישו כיון שבידו לזכות בה לא הוי דשלבל"ע ע"ש וא"כ ה"נ אם ירצה לזכות בה הוא עצמו הרי חייל נדרו מה שנדר ואמר הרי זו לפ' עני דלא הוי דשלבל"ע כיון שהי' בידו לזכות אבל אם אינו מכוין לזכות עצמו ולא בא לידו כלל לא חיל נדרו כלל דאפי' לר' מאיר דאמר אדם מקנה דשלבל"ע היינו כשבא לידו בסוף כמ"ש תוס' פ' הספינה (דף ע"ט) ע"ש ומש"ה כשיתננה לעני ראשון ואינו זוכה בה לעצמו לא חייל נדרו אבל כשיזכה הוא עצמו חייל נדרו למפרע ודבר שלא בא לעולם לא הוי כיון שבידו לזכות: