שולחן ערוך חושן משפט רה א

מי שאנסוהו עד שמכר ולקח דמי המקח אפילו תלוהו עד שמכרו ממכרו ממכר בין במטלטלים בין בקרקע שמפני אונסו גמר והקנה אע"פ שלא לקח הדמים בפני העדים:

הגה: ויש חולקין וסבירא להו דבעינן שראו העדים נתינת המעות אבל הודאתו לחוד לא מהני (טור וראב"ד פ"י דמכירה) וי"א דבעינן דוקא שנתן לו המעות אבל אם נתן לו שטר עליו אינו קונה (ב"י בשם הראב"ד לדעת הרי"ף) ויש חולקין (ב"י לדעת הרי"ף והרא"ש)

לפיכך אם מסר מודעא קודם שימכור ואמר לשני עדים דעו שזה שאני מוכר חפץ פלוני או שדה פלוני לפלוני מפני אונס הרי המכר בטל ואפילו החזיק כמה שנים מוציאים אותה מידו ומחזיר הדמים וצריכים העדים לידע שהוא מוכר מפני האונס ושהוא אנוס ודאי לא שיסמכו על פיו וכל מודעא שאין כתוב בה אנו העדים ידענו שפלוני זה אנוס היה אינה מודעא:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

מי שאנסוהו כו' אפי' תלוהו עד שמכרו כו': בפריש' כתבתי והוכחתי מל' הרי"ף והרמב"ם והמחבר שס"ל דאפי' לא ראינו וידענו מאונסא דהמוכר כלל וגם נראה דעת המוכר שאינו מכרו ברצון אמרי' כיון דמכרו וקיבל דמים גמרו והקנהו ומכרו מכר ושמל' הטור והרא"ש לא משמע הכי אלא כל שנראה מהמוכר שאינו מכרו ברצון אף שקיבל דמי המקח אין מכרו מכר אם לא שהמכירה היה באונס דאז אמרי' דאגב אונסא וזוזי גמר והקנה להלוקח ע"ש ועמ"ש עוד מזה בסמוך ס"ז:

ולקח דמי המקח: פי' אפי' לא אמר בהדיא מתוך האונס שנתרצה למכור לו מרצון נפשו מ"מ אמרינן כיון דלקח דמי המקח דאגב אונסו וזוזי שקיבל גמר והקנה לו כל שלא מסר מודעא תחלה. ובטור כ' דאפילו לא מנה המעות אלא לקחם והשליכם לכיסו דיש גילוי דעת דבע"כ קיבלם אפ"ה הוה זביני' זביני.

אפי' תלוהו כו' עד שמכרו כו': נקט אונס גדול וגם עובדא היה כן בגמרא ר"ל וכ"ש אונס הקטן ממנו דאינו יכול לבטל המקח ולומר אנוס הייתי:

אע"פ שלא לקח הדמים כו': פי' אלא יש עדים שהודה בפניהן שקיבל המעות ועכשיו טוען שמעולם לא נתן המעות אלא שהוצרך להודות לו מפני האונס אין שומעין לו דא"כ ה"ל למסור מודעא והחולקין ס"ל כיון דידעי' דאונסי' על המכירה מסתמא אנסוהו גם על ההודאה:

אבל אם נתן לו שטר כו': פי' זקף דמי המקח בהלואה עליו ונתן למוכר שטר חוב עליו ורוצה ליתן לו דמי המקח שבשטר אפ"ה אמרי' דבשעת מכירה לאגמר להקנותו לו כל שלא קיבל אז מעות מזומנים:

אם מסר מודעא: מודע' הוא ל' ידיעה שמודיע לעדים הענין איך היה וי"מ מודע' ל' יסורים כמ"ש ויודע בהם אנשי סכות ור"ל מוסר יסוריו לעדים ושמחמתן מוכרח למכור ובמתנ' ובמחילה ובגט אע"פ שא"צ להיות יסורין למודעתו וכדלקמן מ"מ כיון דבמכר ובפשר' היא ע"ש יסורין נשאר שם זה עליהם בכולן ועפ"ר:

וצריכין העדים לידע שהוא מוכר כו' ושהוא אנוס כו': הל' משמע דבעי' שיהא ידוע שגם המכירה לא היתה כ"א מחמת אונס שלא גמר והקנה לו ובפרישה כתבתי דלא בעינן כולי האי אלא סגי כשידוע שבא עליו באונס למכרו לו ושאותו אונס לא סר מהמוכר בשעת המכירה ואפשר דע' המחבר ג"כ כן וכ' תחילה שצריכין לידע שהוא מוכר מפני האונס וחזר ופירש דבריו דהיינו שיהא ידוע שהוא אנוס פי' עדיין אנוס כבתחילה מיהו אף על פי שלא ידעו שלא גמר והקנה גם כן סגי בהכי:

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(א) מי שאנסוהו כו'. עיין בתשובת ן' לב ס"א דף ק"נ ובתשובת מהרא"ן ששון סי' קי"ז ורכ"ד ובתשו' רשד"ם סי' מ"ד וס"ג סימן כ"ח וע' מדינים שבסי' זה בתשובת ר"ש כהן ס"ג סימן כ"ד וסימן ר"ז ובתשובת מהרי"ט סי' ל"א:

(ב) אם נתן לו שטר עליו כו'. ר"ל שטר מקח לחוד ולא נתן לו מעות כלל לא גמר ומקני וע"ז מסיק דיש חולקין ול"ד לסקריקון דלא יהיב זוזי כלל לעולם משא"כ גזלן דהכא רוצ' ליתן והוא רוצה לקבל אמרי' דגמר ומקני בשטר מקח לחוד אף שלא זקף עליו במלוה כלל בש"ח וכן מבואר בב"י ודלא כמ"ש בסמ"ע ס"ק ה' ודוק כן נ"ל:

(ג) ואפי' החזיק כמה שנים כו' ואם בנה בו הלוקח והשביח ע' בתשובת מהרא"ן ששון סי' קי"ז ורכ"ד וצ"ע:

(ד) וצריכים העדים כו'. בש"ס פ' שני דייני גזירות (דף ק"י ע"א) ומביאה ב"י לעיל ר"ס פ"ה מוכח לכאורה דמי שחייב לחבירו והמלוה מוכר לו שדה וקודם המכירה מוסר מודעא ואומר אני מוכר השדה מפני שזה רוצה להבריח נכסיו ולא ישלם לי ואוכל למשכן ממנו השדה הוי מסירת מודעא והמכר בטל מיהו י"ל דהתם לא מהני רק לענין שלא הפסיד חובו ומ"מ המכר קיים וע"ש ודוק עיין בתשובת דברי ריבות סי' ש"א פסק תמוה בעכו"ם שנתן רבית שחייב לו יהודי דלא הוי מתנה באונס ע"ש ודבריו צ"ע עיין בתשובת ר"מ אלשיך סימן ע"א ובתשובת ר"י לבית לוי סימן כ"ד דף קכ"ט ובתשובת ן' לב ס"ב סי' מ"ז ובתשובת מ"ע ס"ס מ"ב ובתשובת רמ"א סי' כ"ב ונ"ב:

באר היטב

עריכה

(א) שאנסוהו: עיין בתשובת ן' לב ס"א דף ק"נ ובתשובת מהר"א ששון סי' קי"ז ורכ"ד ובתשובת רשד"ם סי' מ"ד ועיין מדינים שבסי' זה בתשובת רש"ך ס"ג סי' כ"ד וסי' ר"ז ובתשובת מהרי"ט סי' ל"א.

(ב) ולקח: פירוש אפילו לא אמר בהדיא מתוך האונס שנתרצה למכור לו מרצון נפשו מ"מ כיון דלקח דמי המקח אמרינן דאגב אונסיה וזוזי שקיבל גמר והקנה לו כל שלא מסר מודעא תחלה ובטור כ' דאפי' לא מנה המעות אלא לקחם והשליכם לכיסו דיש גילוי דעת דבע"כ קיבלם אפ"ה הוה זביניה זביני. סמ"ע.

(ג) העדים: פירוש אלא שיש עדים שהודה בפניהן שקיבל המעות ועכשיו טוען שמעולם לא קיבל המעו' אלא שהוצרך להודות לו מפני האונס אין שומעין לו דה"ל למסור מודעא והחולקין ס"ל כיון דידעינן באונסי' על המכירה מסתמא אנסיה גם על ההודאה: שם. (ד) שטר. ר"ל שטר מקח לחוד ולא נתן לו מעות כלל לא גמר ומקני וע"ז מסיק די"ח ול"ד לסקריקון דלא יהיב זוזי כלל לעולם משא"כ גזלן דהכא רוצה ליתן והוא רוצה לקבל אמרינן דגמר ומקני בשטר מקח לחוד אף שלא זקף עליו במלוה כלל בשט"ח וכך מבואר בב"י ודלא כמ"ש בסמ"ע כן נ"ל. ש"ך.

(ה) מודעא: (כל מודעא עיקרה ג' דברים שידעו העדים שמה ששואל ממנו הוא שלא כדין וששמעו מפיו שהי' מאיים עליו לאנסו ושיש כח בידו לעשות. המבי"ט ח"ג סי' קפ"א. היה תפוש ביד השלטון וכדי להציל עצמו הוצרך למכור נכסיו ומסר מודעא על המכירה אין כאן מודעא דלא נתקנה אלא לגזלן ולאנס אבל לא לזה שגמלו טובה והזמין לו מעות לפדות את עצמו כך השיב הרי"ף בפסקי ריקאנטי סי' תע"ב. מי שבקשו ממנו בעת נשואין שלא יוציא את אשתו ממקומה ומן הדין לא היו יכולים לכופו ונתרצה ומסר מודעא שלא הודה אלא בשביל שלא יפסיד ההוצאה אין כאן מודעא כיון שלא היה כאן אונס. תשו' הרי"ף שם סי' תצ"ד. ביאור פרטי דיני המודעא במכר ובפשרה ומחילה ומתנה עיין באורך בס' דרכי נועם למהר"ם הלוי ז"ל חח"מ בתשובה סי' ט"ז. מוהר"א ששון סי' פ"ו הסכים לדברי מהריב"ל ח"ג סי' נ"ח דאונס ממון הוי אונס אלא דבאונס הגוף לא בעינן שיאמר היום ובאונס ממון צריך שיאמר היום ובלחם רב סי' קע"ז כתב דאונס ממון אפילו שיאמר בלבו היום לא הוי אונס לרובא דרבוותא ואע"ג דבכ"מ דאיכא פלוגתא המוחזק י"ל קים לי שאני הכא דאיכא שבועה דיש להחמיר וע"ש סי' ל"א. כל זה הובא בס' בני חייא להגהת הטור סי' זה וע"ש עוד תשובה אחת באריכות באחד שהיה חייב לעובד כוכבים שכירות מה ונתנו העובד כוכבים בבית הסוהר והוכרח ע"י כך למכור חזקתו להעובד כוכבים ומסר מודעא שמכר באונס אי הוי מכירה או לא וע"ש עוד הרבה פרטי דינים בעניני מודעא באורך.

(ו) כמה: ואם בנה בה הלוקח והשביחה עיין בתשובת מהר"א ששון סי' קי"ז ורכ"ד וצ"ע. ש"ך.

קצות החושן

עריכה

(א) לשני עדים דמי. כת' בנימוקי יוסף פ' חז"ה ז"ל מחאה בפני שנים ואין צריך לצוות להם שיכתבו שטר מחאה זו לעדות שמיח' בתוך שלש דכתיבה זו זכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו דכיון שמיחה בפניהם כמאן דאמר כתבו דמי וכאלו עשאן שלוחין וכתבו האחרונים ז"ל דצריך שיכתבו בלשון שליחות פלוני העדנו על עצמו לכתוב עליו שמיחה אבל כתבו שמענו מפ' שמיחה כה"ג לאו עדות היא ומפיהם ולא מפי כתבם אמר רחמנא ואע"ג דבעלמא בכל שטר בעינן צוואת מקנה דומיא דספר המקנה היינו בדבר שבינו לחבירו אבל במחא' ומודעא אין הדבר תלוי אלא בו עכ"ל והאחרונים רצו בזה לישב קושית תוס' שהקשו פ' חזקת הבתים (דף מ') דברי המתחיל מחאה בפני שנים דהיכי כתבו מחאה ומודעא שלא מדעת המתחייב דהוי ליה מפי כתבם וע"ש שכתבו דבמחאה מהני משום דבקל הפקיעו' חזקה וגבי מודעה הקילו כדי להציל הנאנס מיד אונסו ע"ש. ומש"ה כתבו האחרונים דכותבין בל' שליחות ותו לא הוי מפי כתבם וכמ"ש בעל המאור בטעמא דמהני שטר חוב ושטר קנין מדעת המתחייב ולא הוי מפי כתבם ומשום דה"נ מפי כתבם והוא נמי שטת רש"י והובא אצלינו בסי' כ"ט סק"ז וכיון דהמחא' ומודעא אין הדבר תלוי אנא בו מש"ה מהני מפי כתבו כל שכתבו בלשון שליחות דה"ל כאלו שמענו מפי המוחה במיח'. והרמ"א שכ' בסי' קמ"ו כדברי האחרונים לכתוב בלשון שליחות וכאן במודעא לא הביא דבריהם. ומדברי הנ"י מבואר דבמודעא ומחאה צריך לכתוב לשון שליחות. ונרא' שהרמ"א ראה דבריהם במחאה ולא במודעא וטעמא משום דהתינח הא דכתבו עדים שמסר מודעא שייך בו ל' שליחות וה"ל מפי כתבו וכאלו הוא עצמו כותב שאינו רוצה במקום המקח אבל הא דכתבו במודעא והכרנו באונסו בזה לשון שליחות נ"מ מידי דהוא עצמו אינו נאמן בכך ובע"כ צ"ל דבמודעא הקילו מטעמא שכתבו תוס' כדי להציל הנאנס א"כ כיון דהקילו להציל הנאנס א"כ תו לא בעי לשון שליחות ובזה ניחא הא דמהני כ' המודעא אפילו אחר הזבינא ואי משום שליחות לא הוי מהני כ' המודעא אלא דוקא קודם המכר וכמ"ש בסי' קמ"ו ס"ק ג' דל"מ מחאה בכתב אלא דוקא תוך שלש דכיון דאינו אלא משום שליחות ומשום דהוי דבר שאינו תלוי אלא בו וה"ל כאלו הוא עומד ומיחה אבל אחר שלש אין רשאין לכתוב שמיחה תוך שלש דכה"ג ה"ל מפי כתבם דלשון שליחות תו ל"מ דאינו נאמן אחר שלש וע"ש. וה"ה הכא במודעה לפי טעמא שכתבו האחרונים לכתוב בלשון שליחות לא הוי כ' המודעא אלא דוקא קודם המכר דאחר המכר ל"מ לשון שליחות כיון דהוא עצמו אינו נאמן אח"כ לו' שלא הי' מרוצ' בזביני ואלו מדברי הפוסקים נראה פשוט דמהני כתיבת המודעא אפי' אחר המכר. ובר"ן פ"ב דכתובות מפרש הא דאמרי מודעה ניתן ליכתוב שיכולין לכתוב אחר המכירה ע"ש וכן פשוט בדברי הפוסקים ובזה אינו נאמן הוא עצמו ודוקא קודם המכר הוא דשייך לשון שליחות דה"ל כאלו הוא כותב שאינו רוצה למכור אבל אחר המכר לא. וע"כ במודעא הטעם כדי להציל הנאנס ולא בעינן כלל לשון שליחות וזה ברור ודוק:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}