שולחן ערוך חושן משפט קצ טז

יש מי שאומר דעייל ונפיק אזוזי היינו שהלך אליו לבקש מעותיו שני פעמים לא שנא מצאו ובקש ממנו לא שנא לא מצאו רק שגילה דעתו שהלך לבקשו ודוקא דעייל ונפיק ביומא דאוקמוה לזבוני או ביום שקרוב לו אבל לא עייל ונפק ביומיה אפילו עייל ונפיק למחר לא מצי הדר ביה וכי עייל ונפיק ביומיה אפילו ששתק אז ולאחר כמה ימים חוזר הרשות בידו ואי עייל ונפיק ביומיה תרי זימני ולא יהיב ליה ומקמי דשלים יומיה אייתי ליה זוזי קנה ולא מצי הדר ביה דכל דפרע ביומיה כפורע מיד דמי:

הגה: וכן הא דאמרינן דקנה עד נגד מעותיו י"א דהיינו דוקא במקום שכסף קונה בלא שטר אבל במקום שצריך שטר אין השטר קונה לחצאין וכל שלא קנה כולו אפילו נגד מקצתו נמי לא קנה (ר"ן פ"ק דקידושין ונ"י פרק האומנין) מיהו אם התנה הכל כפי תנאו (המגיד פרק א' דמכירה):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

דאוקמוה לזביני או ביום שקרוב לו: האי אוקמי לזבוני א"א לפרשו ביום שנעש' המכר דא"כ איך יתפרש מ"ש או ביום שקרוב לו דא"א לפרשו דר"ל לאחר יום דאוקמי לזביני דהא כ' אחר זה דאפי' עייל ונפיק למחר לא מצי הדר ביה. גם א"א לפרשו דר"ל יום שקרוב לפני יום המכירה דאין שייך לומ' שיתבע ממנו מעות קודם שמכר לו ע"כ צ"ל דמ"ש ביומא דאוקמא לזבינא דר"ל דאוקמא ליתן לו דמי זביני כגון שזבין לו היום ע"מ שיתן לו דמי הזביני ביום ג' ד' למכירתו וקאמר דאם עייל ונפיק באותו יום שקבע לו לפרעונו או ביום שקרוב לו לפניו ואמר לו הכן לי מעותי כי אצטרך אותם למחר לזמן שקבעתי עמך. ובטור כ' כהאי לישנא ז"ל ודוקא דעייל ונפיק ביום דאוקמו' להו לזביני או ביום שקרוב לו לפרוע כו' וכתבתי בפרישה דהאי תיבת לפרוע קאי גם אמ"ש בתחלה דאוקמוה להו לזבינא וכאלו אמר ביום דאוקמוה לפרוע לו הזביני ע"ש ודו"ק:

וכן הא דאמרי' דקנה. נגד מעותיו כו': ל' וכן דכתב מור"ם צ"ע מה ענינו למ"ש המחבר לפני זה וי"ל בדוחק דה"ק דכמו דמ"ש דכי עייל ונפיק אזוזי כו' יש בו חילוקים כן יש חילוק נמי במ"ש דשכנגד מעותיו מיהו קני ואע"ג דלא כתב לעיל מזה מפורש בדברי המחבר דקנה נגד מעותיו לכאורה נראה דקאי אמ"ש בס"י המוכר שדהו לחבירו באלף כו' עד לא קנה הלוקח את כולה דמשמע דכנגד מעותיו מיהו קנה. מיהו לפי מ"ש וע"פ מ"ש שם בסמ"ע אין פירושו כן וגם ממה דסיים המחבר בסעיף י"ז וכ' במטלטלים ז"ל אבל במידי דבר חלוקה הוא אין המקח בטל אלא כנגד מה שחייב לו משמע דס"ל דבקרקע כה"ג כל המקח בטל וצ"ל דהר"ן בעל הג"ה זו כתב כן אמאי דאיתמר שם בגמרא ונותן לו קצת דמים וא"ל ערבוני יקון דקי"ל דקנה נגד מעותיו וכמ"ש הטור וגם מור"ם כתבו בסעיף שאחר זה.

אבל במקום שצריך שטר כו': פי' וכתב לו שטר אכל השדה ולא נתן לו מעות כדי כולה דאז אפי' המקצת לא קנה ע"י שטר זה שנכתב אכולה:

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(ט) יש מי שאומר דעייל כו' עיין בתשוב' ר"מ אלשיך סי' ט':

באר היטב

עריכה

(כג) דאוקמוה: כת' הסמ"ע דר"ל דאוקמי ליתן לו דמי זביני כגון שזבין ליה היום ע"מ שיתן הדמים אחר ג' או ד' ימים וקאמר דאי עייל ונפיק באותו יום שקבע לו לפרעון או ביום שקרוב לו לפניו וא"ל שיכין מעותיו כי יצטרך אותן למחר לזמן שקבע עכ"ל ועיין בתשו' ר"מ אלשיך סי' ט'.

(כד) וכן: כת' הסמ"ע דצ"ע מאי וכן דכתב הרמ"א מה ענינו למ"ש המחבר לפני זה וע"ש שיישב בדוחק (והט"ז כתב דנ"ל דט"ס הוא וצ"ל וכל הא דאמרינן כו' וקאי אמ"ש המחבר בס"י דלא קנה הלוקח את כולה וע"ש).

קצות החושן

עריכה

(ז) אין השטר קונה לחצאין. וע' פ' הכותב דף פ"ח גבי פוחתת כתובתה דנפרעת שלא בשבוע' ופריך עלה במאי גביא בהאי שטרא האי שטרא חספ' בעלמ' ומסיק באומרת אמנה היתה בינינו ע"ש ומשמע שם דה"ל שטרא מעליא דמגו להוצי' לא אמרי' אלא עד דאיכ' שטרא וכיון דהחוב שבשטר אינו אלא ת"ק דהא המותר אמנה והיכי הוי שטר לחצאין ועמ"ש בסי' פ"ב סק"ח ואפשר דהתם מיירי בשטר ראי' לפיכך מהני אפי' לחצאין ועי' תוס' פ"ב דגיטין דף כ' שכתבו דשטר מלוה אינו כמו שטר מקנה דאינו אלא לראי' לאפוקי קלא ע"ש וא"כ צריך לו' דהקנה לה הכתוב' בקנין והשטר אינו אלא לראי' אבל אם לא נתחייב לה אלא ע"י שטר כתובה זו וכ' בה אלף על המנה והחיוב אינו בכולו אלא במחציתו אין שטר לחצאין וצ"ע:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}