פתיחת התפריט הראשי

שולחן ערוך חושן משפט קצה ז


מקרא לצבע סימון האותיות: סמ"ע ש"ך ט"ז באר היטב קצות החושן באר הגולה

שולחן ערוך

בשאר דרכי הקנייה אין שום אחד מהם יכול לחזור בו לאחר כדי דיבור:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

בשאר דרכי הקנייה אין כו':    הטעם הוא דשאר קנינים הם בגוף המקח והיינו חזקה משיכה מסירה והגבהה וכן בכסף נותנין הכסף כל דמי המכר ונסתלק ממנו המוכר והמקנה (ולפ"ז אם קנהו בפרוטה שעושין בו המקח בקצת מקומו' וכמ"ש בר"ס ק"צ הוה דינו דיכולין לחזור בו כל זמן שעסוקין באותו ענין וצ"ע) וכן בשכר אם שדה טובה מכר הא קי"ל דאין קונה בשטר לחודה אלא שצריך שיתן גם הכסף ואז סילק נפשו ממנו לגמרי ואם מפני רעתה מכרה אז אנן סהדי דדעת המוכר הוא לסלק נפשו ונותן לו לגמרי וכמש"ר בסי' קצ"א וכן במעמד שלשתן דנסתלק הנותן מיד לגמרי משא"כ בק"ס שאין הכלי שנותן לו הוא כמו שיווי המקח וע"ל בר"ס קכ"ו וע' בע"ש שכ' טעם אחר מלבו ולא שם לבו למ"ש הטור והוא עצמו בר"ס קכ"ו:

ש"ך - שפתי כהן

(ט) בשאר דרכי הקנייה כו'. ע' בסמ"ע סקי"ז עד ועיין בע"ש שכ' טעם אחר מלבו כו' ושלא כדת השיג עליו כי יפה כוון הע"ש והטעם שכתב הוא מדברי הרא"ש הביאו הב"י והן הן הדברים שכ' הטור והע"ש בר"ס קכ"ו דדוקא בדבר שאין הקנין נעשה בגוף הדבר יכול לחזור בו כ"ז שעסוקים באותו ענין לפי שדרך בני אדם לעשות כן פתאום אבל בדבר שנקנה בגוף הדבר כבר נתישבה דעתן דאל"כ לא הי' מניח לעשות הקנין בגוף הדבר וכן משמע ל' הגהות מיי' בשם ה"ר יונה שהביא ב"י ובלא זה אין טעם לחלק בין קנין סודר לשאר קנינים ודו"ק:



באר היטב

(טו) דרכי:    הטעם דקניני חזקה משיכה מסירה והגבהה נעשו בגוף המקח וכן בכסף או בשטר או במעמד שלשתן סילק המוכר והמקנה נפשו ממנו לגמרי משא"כ בק"ס שאין הכלי שניתן לו כמו שיווי המקח ועיין בע"ש שכת' טעם אחר מלבו ולא שם לבו למ"ש הטור והוא עצמו בסי' קכ"ו עכ"ל הסמ"ע וכתב הש"ך דשלא כדת השיג על הע"ש כי יפה כוון והטעם שכתב הוא מדברי הרא"ש וע"ש.



קצות החושן

(ו) בשאר דרכי הקנין. כתב הסמ"ע דחזק' ומשיכ' והגבהה הוא בגוף המקח וכן בכסף נותנין כל דמי המקח ונסתלק ממנו המוכר והמקנ' ואם קנה בפרוט' יכול לחזור כל זמן שעסוקים באותו ענין וכן במעמ"ש נסתלק הנותן מיד לגמרי משא"כ בק"ס שאין הכלי שנותן הוא כמו שיווי המקח ודלא כע"ש שכתב טעם אחר מלבו ועיין שם. ונראין דברי ע"ש דלפי מ"ש הסמ"ע טעמא דק"ס משום שאינו כמו שיווי המקח א"כ במתנה כבר נסתלק הנותן ועיקר דינא דחזרה הוא במתנה בש"ס בפ' י"נ דפריך למאן דאמר עסוקין באותו ענין מהא דשלש' שנכנסו לבקר כו' ע"ש והתם מתנה הוי ואפ"ה אית' בחזר' כל זמן שעסוקין באותו ענין ולכן נראה כדברי ע"ש דגבי דבר שאינו נעשה בגוף המקח פתאום עשאו ומש"ה יכול לחזור כל זמן שעסוקין באותו ענין אבל משיכה והגבהה דנעש' בגוף המקח הוא עושה בישוב הדעת:


(ז) אחר כדי דיבור כתב בט"ז אה"ע סימן ל"ח וז"ל וממ"ש הטור על הרמב"ם דמלתא דפשיטא הוא אם נתן בידה בלי תנאי שהיא מקודשת בלא תנאי משמע מזה הנותן מתנה לחבירו ואמר הנני נותן לך מתנה זו ונותנו לו ואח"כ אומר איזה תנאי במתנה לא מהני אפילו אם הוא תכ"ד אין בתנאי זה כלום כיון שקודם לזה זכה בסתם וכו' ונראה לי ראיה לדברי הטור מהא דאמרינן פ"ק דמציעא (דף י') המגביה מציאה לחבירו ואמר אני זכיתי בה תחלה דאמרינן שם תחלה בסיפא למה לי פי' רש"י דאפי' לא אמר תחלה בפי' מסתמא תחלה קאמר דמי מצי למימר אני זוכה בו עכשיו והלא אינו בידו עכ"ל ואי סלקא דעתך דתכ"ד מהני אפי' אחר נתינה לא היה מקשה כלום דודאי היינו אומרים שרוצה לזכות בו אחר הנתינה דהיינו תכ"ד ולכך מוכרח התנא לומר זכיתי בה תחלה אלא ודאי דגם זה פשיטא דלא מהני אפילו תכ"ד כיון שכבר מסורה בידו וה"נ כך הוא וזה ראיה שאין עליו תשובה עכ"ל. ונפלאתי איך נעלם ממנו דעת כל הנך פוסקים בטור ושלחן ערוך כאן דתכ"ד מהני חזר' וכן מבואר ברא"ש פ' י"נ וז"ל דוקא בקנין סודר הוא שנתנו חכמים זמן לחזר' אבל בשאר קנינים הגבהה ומשיכ' כו' אין בהם חזר' אחר כ"ד ע"ש משמע הא תכ"ד יש חזר' אפי' בהגבהה וב"י כת' בשם הגהות מיימוני פ"ה ממכיר' דיש לבעל דין לחלוק ולו' דמשיכ' במטלטלין וחזק' בקרקע אפי' תכ"ד אינו יכול לחזור כו' ולענין הלכ' דברי בעל דין החולק בטלים לגבי כל הנך רבוותא שכחבתי בסמוך דבשאר קנינים יכול לחזור תכ"ד עכ"ל. והראי' שכתב הט"ז יש להשיב דודאי בנותן משלו או מוכר משלו יכול לחזור תכ"ד אבל המגבי' מציא' לחבירו ונתנה לו הרי זכה אידך מהפקר כיון שלא כיון לזכות לעצמו וא"כ בתר שניתנ' לזה מהפקר וזכה בה כי חזר בו המגבי' מאי הוי כיון דלא הי' שלו מעולם ומאין לו לזכות ולזה פריך תחל' למה לי אבל נותן ומוכר משלו יכול לחזור בו תכ"ד וזה פשוט וברור:





▲ חזור לראש