שולחן ערוך חושן משפט קסג ו

אדם שהוא בטל ואין לו שום משא ומתן בעיר,

אם בני העיר פייסו בשבילו כגון כשבא גובה המס לגבות חק הקצוב והוא מטילו על בני העיר לפי אומד דעתו עד כדי קצבתו ואמרו לו בני העיר אדם זה בטל הוא ואינו ראוי לפרוע מס ומחמת זה פטרו וגובה מהם חלקו שנתמעט -- צריך לשלם להם חלקו שהטיל עליהם.
אבל אם מעצמו פטרו -- אע"פ שהטיל חלקו על שאר בני העיר -- פטור.

הגה: הא דאדם בטל חייב במס היינו כשדר בעיר, אבל מי שבא דרך מקרה בעיר אינו חייב כלום מאחר שאינו מרויח בה (ת"ה הנ"ל). וכל זה שפטרוהו קודם שקבעו המס אבל אם קבעו המס על בני העיר ואח"כ פטרו אדם בטל -- חייב ליתן חלקו (ב"י בשם נ"י שם). מי שמחל לו השר חלקו במסים -- אם בא ע"י בקשתו -- צריך ליתן להקהל חלקו, ואם פטרו מעצמו -- הרי הוא שלו לבד (אשר"י פרק הגוזל בתרא ות"ה סי' שמ"א). וי"א שקודם שנתפשרו עם השר אין כח ביד השר לפטור א' מהן או להקל על אחד ולהכביד על אחרים או להפרידן זה מזה, אבל אם כבר נתפשרו עם השר ומחל אח"כ לאחד חלקו אפי' ע"י בקשתו -- הוא שלו וא"צ ליתן להקהל (הרשב"א סי' תתמ"א ומהרי"ו סי' ל"ח ומרדכי פ' הגוזל בתרא שתי הדעות). ומי שפטרו המלך או השר ממסים וארנוניות -- מ"מ משאר צרכי העיר לא פטרו וחייב ליתן לכל צרכי העיר (תשו' רשב"א סי' תרמ"ד). יחיד שנותן חק למלך אפ"ה צריך ליתן עם הקהל (ריב"ש סי' קל"ב). הקהל שותפין זה עם זה במסים הקצובים אבל בעלילות -- אין שותפין, ואם המושל מעליל על קצתן -- אין האחרים חייבים ליתן. אפי' העליל תחילה על כולן וברחו קצתן או נפטרו בחכמתן -- פטורים (תשו' מיימוני דקנין סי' א' ותשובת רשב"א אלף צ"ט). וע' לעיל סי' קכ"ח. ואם בא עלילה על עיר אחת כל הקהילות אשר יש לחוש שגם עליהם יעבור חייבין ליתן לזה (מהרי"ק שורש ד'). ובמס שאינו קצוב יכול המלך או המושל להפריד או לחבר הנותנין כפי מה שירצה (ת"ה סי' שמ"א) ואין רשות לאיזה יחיד או קהל לגרום עם המלך לחבר לאיזה קהל או להפרידן אם הדבר מזיק לאחרים. ואם עשו יש להם דין מסור. אך רשאין לומר אנחנו מועטים או כדומה לזה והמלך יעשה מה שירצה (שם ושם). ובני המדינה שהיו שותפין בנתינת מסים ואח"כ נתן המלך קצת המדינה לבנו, אם המס בא ליד בן המלך נתפרדו זה מזה ואם המס בא עדיין ליד המלך השותפות קיים כמו בראשונה (מרדכי פרק הנ"ל). מי שתפסו השר והוצרך לתת לו ממון הרבה וע"י כך פטרו ממסים -- פטור לתת עם הקהל. אבל אם עובד לשר וע"י כך פטרו -- חייב וכמו שנתבאר (מהר"מ מריזבורק). יש אומרים שאם הוצרכו להוציא הוצאות שיעזור להם השר עם שטרי חובותיהן אותן שאינם נושאין ונותנין בשטרות אין חייבין ליתן לזה (הרא"ש כלל ו' סי' ט'). וע' לעיל סוף סעיף ג' סימן זה. קהל שפטרו א' ממסים פטור וכל דברי הקהל אינן צריכין קנין. מיהו יכולין למימר שלא פטרוהו רק לשנה (הרא"ש כלל ו'). וע' לקמן סוף סימן רנ"א מדיני תקנות קהל.

ובני העיר נמצא בתקנות קדומות שלא להוציא טלית או ספר מבית הכנסת בלי רשות בעלים.

ומי שאינו נושא בעול עם הציבור יכול להכריח אחרים אבל לא יהיה גבאי (כל בו סי' קי"ו):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

אם בא ע"י בקשתו כו'. פי' אע"פ שהשר לא יגבה מהקהל כשיעור מה שיגיע עליו וה"ט משום דשותף מסתמא אינו חולק משותפין שלו וכל הקהל שותפין במסים ודומה לזה כ' הטור והמחבר לקמן ר"ס קע"ח לענין שותף שנפטר מהמוכס ולקמן סי' קפ"א ס"ב שותף שהציל מהגייס כו' ע"ש:

ומ"ש צריך ליתן להקהל חלקו. פי' כל מה שהגיע עליו ליתן אם לא פטרו השר צריך ליתן להקהל והן מוציאין אותו במס או בשאר טובות הכלל וממילא יהנה גם הוא ממנו וזהו כוונת המרדכי שכ' צריך לחלק עם הקהל פי' יהנה ממנו עם הקהל והי"א ס"ל דמאחר דכבר הושם המס על הקהל והשר ינכה להן חלקו של זה מ"ה הוא שלו משא"כ אם פטרו קודם שנתפשר עם הקהל די"ל דיטיל על הקהל כשיעור שפטרו ובאדם בטל הנ"ל הוא איפכא דאם פטרו אחר שנתפשרו חייב משום שלא ינכה להקהל כפי מה שפטרו שהרי אומר דלאו עליו היה דעתו כיון שהוא אדם בטל ומן הדין הוא חייב משא"כ קודם שהושם עליהם המס ופטרו מעצמו דס"ד הוא ופטור:

יחיד שנותן חק כו' ובתשו' הרא"ש כלל ו' סי' י' כ' ז"ל או שהוצרך ליתן לשר מפני אומנתו והקהל הוציא ליתן מסים אם הקהל נתנו להשר כדי שיהיה להם למגן ולמחסה גם זה צריך ליתן חלקו ע"ש וד"מ הביאו שם וז"ל מהר"מ מריזבורק עשיר שהשר רוצה שיתן לבדו והקהל אינם רוצים להרשותו ישים מס שלו בצרור וילך להשר ויאמר אין דיני ליפרד שלא לתת מס עם חביריו לא אוכל לתת לך דבר ולתת עמהם ואם השר אומר אני רוצה שיפטרו אותך הרי הוא פטור ובלבד שיקבל חרם שלא פתח לו לשר תחלה לא הוא ולא שלוחו:

קהל שפטרו א' כו' וכתב ב"י מחסי"ב בשם הריטב"א ☜ שאם הסכימו הצבור על אדם א' שיפטרו אותו ממס זמן קצוב כדי שיבא לדור אצלם או משאר הנאה אחרת שעשה להם אם מת בנתיים חייבים יורשים לפרוע מס מאותן נכסים שירשו כו' ע"ש וכ"כ מהר"ם מריזבר"ק דאם נתנו הקהל לא' רשות ליתן מס בפני עצמו ומת אין יורשיו יכולים להפרד דלדידיה הרשוהו ולא ליורשיו עכ"ל ד"מ שם:

מיהו יכולין למימר שלא פטרוהו רק לשנה כו' וכ"כ מור"ם ג"כ לעיל סי' ס' בהג"ה ס"ג בהמקבל לזון לחבירו סתם או יתן לו ק' זהו' לשנה דנפטר בשנה א' ושניהם הן מתשוב' הרא"ש כלל ו' דין י"ז ושם בסי"ס כתבתי והוכחתי דאם גובים הרבה גביות מסים בשנה דאפי' שנה אחת לא מפטר מכל הגביות דכיון דהיחיד היה חייב ובא לפטור נפשו מכח שפטרוהו בסתם יד הקהל על העליונה ויכולים לומר לא פטרנוך כ"א מגבייה אחת (והא דכ' שם בסי"ס דצריך לזונו מיהו שנה אחת התם ה"ט דגילה דעתו דעכ"פ שנה רוצה לזונו מדאמר או אתן מאה זהובים לשנה) כעין מ"ש מור"ם לקמן בר"ס רי"ב באומר ידור פלוני בביתי ולא קצב לו זמן הדירה דאפי' רק שעה אחת במשמע וכתבתי שם בסי"ס דמ"ש מור"ם כאן דנפטר שנה אחת מיירי במס דאין גובין אלא פעם אחת בשנה וכגון מס דקרקפתא דגברא דנותן כל יחיד למלכא פעם אחת בשנה ומינה איירי שם ג"כ בתשובה ע"ש וכדומה לזה ע"ש בסי' ס' שהארכתי בהוכחה ואם כן ק"ק על מור"ם שלא היה לו לסתום אלא לפרש וע"ש בסי' רי"ב מ"ש עוד מזה:

הקהל כו' ☜ כ' הרא"ש בתשובה כלל ו' סי' י' תקנה שכתוב בה שכל מי שיש לו ק' זהובי' יתן מס ה"ה אם יש לו שדה שוה כסף צריך ליתן ☜ וכ' עוד שם סי"ז אם ישתקנה שכל מי שיגבה מחובותיו ק' זהובים יתן מס ה"ה אם מוכר מחובותיו לאחר מיקרי גבייה וכתב עוד שם בסי' כ"ח על גובי המס שבאו להחרים לראובן שלא נתן מס שלו ובא שמעון ונתן משכון בעדו ואח"כ רצה שמעון שיחזרו לו משכונו ויחרימו לראובן אין הציבור צריכים לעשות כן עכ"ל ד"מ ס"ס זה:

ומי שאינו נושא בעול עם הציבור יכול להכריח כו' כצ"ל וכ"כ שם בכלבו וכן הביאו הד"מ ס"א ונראה דר"ל דיכול להכריח אחרים שיתנו מס ועולי' או לצדקה אבל הוא לא יהיה גבאי לגבות אותן מעות להוציא נפשו מהחשד מאחר שאין לו:

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(טו) אדם שהוא בטל עיין בתשובת ר"ש כהן ס"ב סי' קמ"ה וס"ג סי' קמ"ג וקמ"ז ובמהרשד"ם סי' שמ"ד ושע"א ועיין בשלטי גבורי' סוף בבא מציעא באריכות מדיני מסים:

(טז) אין כח ביד השר כו' דהיינו שהשר יעשה כן ע"פ בקשת א' מהן אבל אם השר עושה כן מעצמו פטור כן הוא במרדכי שם בשם מהר"מ ומביאו ב"י לקמן סי' קע"ח וע"ש:

(יז) ומחל אח"כ לאחד חלקו כו' ואינו מכביד בשביל זה יותר על הקהל כן מוכח שם עיין בס' א"א דף צ' ע"א ובתשו' מהרא"ן ששון סי' ע"ו דף צ"ח ע"ש וסי' פ"ד ופ"ה:

(יח) או להפרידן כו' המלך או שר שמטיל איזה דבר על עשיר א' או ב' ויש ליהודי א' כח בהיכל המלך והשר להשתדל לפוטרם אם הדבר ברור ודאי שאם יפטרם לאלו יטיל על אחרים אי רשאי להצילם לאלו או לא פסק בתשו' מהריב"ל ח"ב סי' מ' דאם כבר הטיל המלך על אנשים ידועים ופרט אותם ונלכדו ברשתו אזי אין יהודי רשאי להשתדל לפוטרן בשום ענין שיזיק לאחרים בודאי אבל אם יצא גזרה להטיל על ב' אנשים בסתם יכול יהודי להשתדל על איזה אנשים שרוצה שלא יהיו בכלל הגזירה אף שבודאי יכנסו אחרים והביא ראיה ברור' ממפיבש' בפרק הערל שהתפלל דוד עליו שלא יקלטנו הארון (אבל בעכו"ם) אמרי' דמשוא פנים יש בדבר עיין בש"ס ולענין ממון אצל העכו"ם הוי כמו נפשות כתוא מכמר והאריך ע"ש ודוק כי נכון הוא עיין בתשובת ר"א ן' חיים סי' מ"ט ובתשובת מהרשד"ם סי' ש"ד ובתשו' מהרא"ן ששון סי' מ"ח דף ע' ע"ג ובתשו' ן' לב דף ע"א וע"ב ובספר א' ריש כלל י"ב:

באר היטב

עריכה

(כט) בטל: עיין בתשובת רש"ך ס"ב סי' קמ"ה וס"ג סי' קמ"ג וקמ"ז ובמהרשד"ם סי' שד"מ וסי' שע"א ועיין בשלטי גבורים סוף ב"מ באריכות מדיני מסים. ש"ך.

(ל) בקשתו: פירוש אע"פ שהשר לא יגבה מהקהל כשיעור מה שיגיע עליו וה"ט משום דשותף מסתמא אינו חולק משותפין שלו וכל הקהל שותפים במסים ודומה לזה כת' הט"ו ריש סימן קע"ח לענין שותף שנפטר מהמוכס ובסי' קפ"א ס"ב שותף שהציל מהגייס כו' ע"ש עכ"ל הסמ"ע (עיין בט"ז ובהגהת הגאון ח"צ ז"ל גם בתשובותיו סי' קמ"ד שהאריך מאד בדינים אלו ועיין בתשו' שב יעקב חח"מ סי' ט' וסי' י' ע"ש).

(לא) השר: היינו אם השר יעשה כן ע"פ בקשת אחד מהן אבל אם השר עושה כן מעצמו פטור כן הוא במרדכי שם בשם מהר"מ ומביאו ב"י לקמן סי' קע"ח וע"ש. ש"ך.

(לב) חלקו: ואינו מכביד בשביל זה יותר על הקהל כן מוכח שם עיין בס' א"א דף צ' ע"א ובתשו' מהר"א ששון סי' ע"ו דף צ"ח ע"ג וסי' פ"ד ופ"ה. שם.

(לג) חק: בתשו' הרא"ש כת' ז"ל או שהוצרך ליתן לשר מפני אומנתו והקהל הוציא ליתן מסים אם הקהל נתנו להשר כדי שיהי' להם למגן ולמחסה גם זה צריך ליתן חלקו ע"ש וד"מ הביאו וז"ל מהר"מ מריזבור"ק עשיר שהשר רוצה שיתן לבדו והקהל אינם רוצים להרשותו ישים מס שלו בצרור וילך להשר ויאמר אין דיני ליפרד שלא לתת מס עם חבירי ולא אוכל לתת לך דבר ולתת עמהם ואם השר אומר אני רוצה שיפטרו אותך הרי הוא פטור ובלבד שיקבל חרם שלא פתח לו לשר תחלה לא הוא ולא שלוחו. סמ"ע.

(לד) להפרידן: המלך או שר שמטיל איזה דבר על עשיר א' או ב' ויש ליהודי א' כח בהיכל המלך והשר להשתדל לפוטרם אם הדבר ברור ודאי שאם יפטרם לאלו יטיל על אחרים אי רשאי להציל לאלו או לא פסק בתשו' מהריב"ל ח"ב סי' מ' דאם כבר הטיל השר על אנשים ידועים ופרט אותם ונלכדו ברשתו אזי אין יהודי רשאי להשתדל לפוטרן בשום ענין שיזיק לאחרים בודאי אבל אם יצא גזרה להטיל על ב' אנשים בסתם יכול יהודי להשתדל על איזה אנשים שרוצה שלא יהיו בכלל הגזרה אף שבודאי יכנסו אחרים והביא ראיה ברורה ממפיבושת בפ' הערל שהתפלל דוד עליו שלא יקלטנו הארון אבל בענין אחר אמרינן דמשוא פנים יש בדבר עיין בש"ס ולענין ממון אצל העובד כוכבים הוי כמו נפשות כתוא מכמר והאריך ע"ש ודוק כי נכון הוא עיין בתשו' ראנ"ח סי' מ"ט ובתשו' מהרשד"ם סי' ש"ד ובתשו' מהר"א ששון סי' מ"ח דף ע' ע"ג ובתשו' ן' לב דף ע"א וע"ב ובס"א שם ריש כלל י"ב. ש"ך.

(לה) שפטרו: כת' מהר"מ מריזבור"ק דאם נתנו הקהל לאחד רשות ליתן מס בפני עצמו ומת אין יורשיו יכולין להפרד דלדידיה הרשוהו ולא ליורשיו עכ"ל ד"מ. סמ"ע.

(לו) תקנות: כת' הרא"ש בתשו' כלל ו' סי' י' תקנה שכתוב בה שכל מי שיש לו ק' זהובים יתן מס הוא הדין אם יש לו שדה שוה כסף צריך ליתן וכת' עוד שם בסי' כ"ח על גובי המס שבאו להחרים לראובן שלא נתן מס שלו ובא שמעון ונתן משכון בעדו ואח"כ רצה שמעון שיחזירו לו משכונו ויחרימו לראובן אין הצבור צריכין לעשות כן עכ"ל ד"מ ס"ס זה. שם.

(לז) אחרים: ר"ל שיתנו מס ועולים או לצדקה אבל הוא לא יגבה אותו מעות להוציא נפשו מהחשד מאחר שאין לו. שם.

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}