שולחן ערוך חושן משפט קמג א

החזיק בקרקע פחות משלש שנים אינה חזקה אפי' החזיק בפני המערער ואם החזיק ג' שנים הוי חזקה אפילו החזיק שלא בפני המערער והוא במדינה אחרת אם שיירות מצויות ממקום שמחזיק בו למקום שהמערער בו אבל אם היתה מלחמה ושבוש דרכים בין מקום זה למקום זה לא הוי חזקה ואפילו יש עדים שבא המערער כאן לשוק ושהה כאן ל' יום והיו אלו ל' יום בסוף ג' שנים בענין שאם לא ימחה עתה לא יהיה לו עוד זמן למחות אפילו הכי יכול לומר כל אותם ל' יום שהייתי בכאן הייתי טרוד בעסקי ולא ידעתי שהיית מחזיק בביתי ומיירי שהיה לו בית אחר לדור בו ויש מי שאומר שדין זה אינו אלא בכפרים שהעם טרודין בשוקים שלהם:

הגה: וי"א דמזה יש ללמוד דהכל הולך אחר סוף הג' שנים שאם היה בתחלתן במקום שאין יכול למחות ובסוף במקום שיוכל למחות הוי חזקה ואם היה בתחילתן במקום שיוכל למחות והלך למקום שאין יכול למחות לא הוי חזקה דמה שלא מיחה בתחלה יש לומר שסמך למחות בסוף ולשוב אלא שלא נזדמן לו (נ"י פרק חזקת):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

אפילו החזיק בפני המערער. הטעם דעד ג' שנים אינש מזדהר בשטר לקיחה או מתנה שהי' בידו ותו לא מזדהר וכיון דאיכא ריעות' לפנינו דלית ליה שטר בידו תוך ג' שנים אמרינן דשקורי קמשקר ואפי' אם המערער הוא אינש דרגיל להקפיד מלהאכיל לאחרים משדהו אמרינן דלא קפיד עמו או לפירות הורידו או כפי שאר טענות של המערער:

והוא במדינה אחרת. הטעם דחברא חברא אית ליה:

בכפרים שהעם טרודים כו'. עפ"ר שם כתבתי לשון הכ"מ שתמה ע"ז מ"ש של כפרים משל עיירות וכתב אפשר דמיירי בירידים פרויא"ש בלע"ז דכשהם בכפרים מתאספים עם רב ביותר משום דרווח להו עלמא טובא עכ"ל ולי נראה דה"ט דבעיירות רגיל להיות יומא דשוקא בכל שבוע מ"ה אין העם טרודים בו כל כך:

דמזה יש ללמוד כו'. מדצריכין לטעם דטרוד הי' בשוקא משמע הא בלאו ה"ט הוי חזקה אע"ג דלא הי' עמו בכל ג' שנים עד סוף שנת ג' והטעם כיון דאין לו זמן למחות אלא זה ה"ל למחות מיד ומינה נמי איפכא דאם הי' עמו בתחלה ולא בסוף דיכול להתנצל ולומר אמרתי עדיין יש לי זמן ועפ"ר:

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(א) והלך למקום שאינו יכול למחו' ונ"ל דאם בתחלה ידע שזה יחזיק בשלו ולבסוף הוא ירצה לטעון דהוי טרידנא ולא ידעתי שהיית מחזיק בשלי לא מהני והוי חזקה וכך הוא כוונת ב"י ע"ש ודלא כמ"ש בב"ח ופשוט:

באר היטב

עריכה

(א) בפני: ואפילו אם המערער הוא אינש דרגיל להקפיד מלהאכיל לאחרים משדהו אמרי' דלא קפיד עמו או לפירות הורידו או כפי שאר טענה של המערער. סמ"ע.

(ב) טרודין: ה"ט דבעיירות רגיל להיות יומא דשוקא בכל שבוע מש"ה אין העם טרודים בו כל כך כ"כ סמ"ע (והב"ח כ' דבכפרים אין חדרים כראוי להיות ממונם בטוח. כנה"ג).

(ג) והלך: נ"ל דאם מתחלה ידע שזה יחזיק בשלו ולבסוף הוא רוצה לטעון דהוי טרידנא ולא ידעתי שהיית מחזיק בשלי לא מהני והוי חזקה וכך הוא כוונת ב"י ע"ש ודלא כמ"ש בב"ח ופשוט. ש"ך.

קצות החושן

עריכה

(א) הייתי טרוד בעסקי בפ' חזקת (דף ל') האי דא"ל לחבריה מאי בעית בהאי ביתא א"ל מינך זבינתיה ואכלית שני חזקה א"ל בשוקי בראי הואי א"ל והא אית לי סהדי דכל שתא הוי אתית תלתין יומין א"ל תלתין יומי בשוקאי הוי טרידנא ופי' רשב"ם לא ידעתי שאתה דר בביתי וכגון שיש לו בית אחר באותו העיר ויש מפרשים בשוקאי הוי טרידנא ולא היה לי פנאי למחות אע"פ שידעתי ואינו נראה בעיני עכ"ל וכ"כ בטור ז"ל ולא ידעתי שהיית בביתי כו' אבל אם טען שלא מיחה מחמת טירדא שלא היה לו פנאי למחות אינה טענה שבקל יוכל למחות בפני שנים עכ"ל:

ולפמ"ש תוס' והרא"ש בפרק חזקת דחזקה נשמעת אפי' במדינה אחרת שחוקר על נכסיו מי מחזיק בשלו אלא שאין המחאה נשמעת במדינה אחרת ע"ש א"כ קשה מה בכך שהיה בשוקי בראי הא כבר ידע החזקה גם שם וכי אתא לעירו למה לא מיחה כיון שבקל יכול למחות. וצ"ל דבשוק טרוד כל כך עד דשכח במה שהיה לו ידיעה מחזקתו אבל אם טען שידע בשוק מן החזקה אלא שהיה טרוד ולא היה לו פנאי למחו' בזה אמרי' בקל היה יכול למחות ועמ"ש בסק"ב:

(ב) דהכל הולך אחר סוף השלש כתב בנמוק"י ז"ל ומשמע מהכא דאינו צריך שיהיה המערער כל שלש במקום שיכול למחות אלא דוקא בסוף שלש ואפי' היה בתחלת שלש במקום הראוי למחות ולא מיחה והלך במקום שלא היה יכול למחות לא עלתה לזה חזקה דאמרי' דעתו היה למחות אלא שלא נזדמן לו עכ"ל וכעין זה כ' בנימוק"י פרק כיצד הרגל בשם הרמ"ה לענין תפלה דהוי אונס כל שסבור שעדיין יש לו זמן להתפלל ואח"כ שכח ע"ש. ואיכא למידק כיון דהולך אחר הסוף א"כ תיקשי למה הוצרך לומר בשוקי בראי הואי דהא אפי' היה אתו עמו במדינה בתחלת שלש כיון דסוף שלש לאו בר מחוי לא הוי חזקה כיון שהוא טרוד בשוק בסוף שלש וליכא למימר דהיכא דהיה עמו במדינה בתחלת שלש שידע מן החזקה א"כ גם ביום השוק היה יכול למחות בקל דא"כ אפי' הוי בשוקי בראי נמי נימא הכי כיון שהחזקה נשמעת אפילו בריחוק מקום שחוקר בנכסיו מי מחזיק וכמ"ש תוס' והרא"ש פרק חזקת וע"כ צ"ל כמ"ש בסק"א דמחמת טרדות השוק שכח מחזקתו של זה וא"כ אפילו היה במדינה נמי כיון דבסוף שלש טרוד ביום השוק שכח והוי ליה אונס בסוף שלש ולכן נראה דהנ"י כ' אליביה דיש מפרשים שפי' דביום השוק טרוד ואין לו פנאי למחות ע"ש רשב"ם א"כ ניחא דדוקא היכא שהיה אונס גמור בסוף שלש הוא דאין לו חזקה ומשום דאמרינן דעתו היה למחות אלא שנאנס וכמו שאמרו גבי תפלה כה"ג שנאנס לבסוף אבל לפירוש יש מפרשים דלא הוי אונס בסוף שלש אלא שאין לו פנאי למחות ואי בעי מצי מוחה א"כ היכא דהיה בתחלה במקום שראוי למחות ולא מיחה מפני שסמך למחות בסוף א"כ למה לא מיחה כיון דאי בעי מיחה. וזה נראה לענ"ד בכוונת הב"י שכ' על דברי הנ"י וז"ל ודין זה ליתיה אלא למפרשים לא היה לו פנאי למחות עכ"ל ודברי הב"י תמוהין וכבר כתבו בזה האחרונים עיין בדבריהם בב"י ובכנה"ג ולפמ"ש ניחא דלפי פי' הרשב"ם דביום השוק אומר לא ידעתי שזה החזיק וכיון דאפי' במדינה אחרת נשמעת החזקה א"כ צ"ל דשכח מחמת טרדת השוק וכמ"ש וזה הוי אונס גמור א"כ אפילו היה עמו במדינה נמי לא ליהוי חזקה כיון דבסוף שלש שכח ונאנס ונימא בתחלה דעתו למחות לבסוף אלא שנאנס ביום השוק ולמה הוצרך לומר בשוקי בראי הואי אלא ודאי דברי הנ"י אינו אלא ליש מפרשים וכמ"ש ודו"ק:

ובש"ך כ' ז"ל ונ"ל דאם בתחלה ידע שזה החזיק בשלו ולבסוף הוא רוצה לטעון טרידנא ולא ידעתי שהיית מחזיק בשלי ל"מ והוי חזקה וכן הוא כוונת ב"י ע"ש. ודבריו סתומין וגם בעיקר דבריו לפמ"ש מוכרח דיכול לטעון לא ידעתי שהיית מחזיק בשלי היכא שהיה טרוד מחמת יומא דשוק' ונאמן לו' שכחתי שהיית מחזיק בשלי דהא אפי' בשוקא בראי נשמעת החזקה וכמ"ש ודוק:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}