שולחן ערוך חושן משפט קכג ו
<< · שולחן ערוך חושן משפט · קכג · ו · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
היה לו חוב על עכו"ם ואמר לחבירו שהיה לו ג"כ חוב עליהם כשם שתעשה בשלך תעשה בשלי והלך ומחל להם חובו וחוב חבירו חייב לשלם לחבירו מה שהיה שוה חובו במעות מוכנים:
מפרשים
סמ"ע - מאירת עיניים
חייב לשלם לחבירו כו'. דאומדן דעת הוא שלא היה כוונתו שימחול לעכו"ם והא דצריך לשלם ☜ היינו דוקא כשמודה ראובן שמחל להעכו"ם בלי רשות שמעון מ"ה חייב לשלם לו מדיני דגרמי אבל אי אמר שברשות שמעון מחל לו נשבע היסת ונפטר כ"כ רשב"ם בתשוב' אחרת הובא בד"מ:
ש"ך - שפתי כהן
(יח) חייב לשלם שלא הי' כוונתו שימחול החוב להעכו"ם רק שיתפשר עמו ומיירי בענין שאם לא הי' מוחל היה מוציא החוב מן העכו"ם וע"פ מחילתו הפסיד הלכך חייב לשלם מדינא דגרמי כמו שורף שטרותיו של חברו לקמן סי' שפ"ו ע"ש:
באר היטב
(יב) לשלם: דאומדן דעת הוא שלא הי' כוונתו שימחול החוב להעובד כוכבים רק שיתפשר עמו. שם.
קצות החושן
(ג) הי' לו חוב על עכו"ם עיין ב"י בסי' ע"ו מחודש ט"ז ראובן הי' לו שטר על גוי ונתנו לשמעון לגבותו וגבאו מיד ואמר לראובן שנתן לגוי זמן שני חדשים אמנם אם ירצה ליתן לו שטר אחר משלו בפרעון שטרו וכן עשה עתה אמר ראובן ששמעון נתן לו שטרו על תנאי שאם יגבה תוך ב' חדשים ואם לאו שלא היו רוצה בחליפין ושמעון אומר שנתנו לו בלא תנאי כתב הרא"ש בתשוב' כלל ס"ב השטר שנתן שמעון לראובן צריך הי' שיקנהו בכתיב' ומסירה והעדים שהיו בקצין העסיר' אם אינם מעידים על תנאי חליפין גמורין הן בלי תנאי כיון שלא נעשה התנאי בפני עדים עכ"ל. ויש לתמוה עליו דכיון ששמעון גבאו מיד כבר זכה ראובן באותם מעות ושלו הם ובשביל ששמעון הטעהו לא איבד זכותו עכ"ל. ולענ"ד דברי הרא"ש נכונים דלא שייך הכא זכיי' לראובן כמ"ש תוס' פ' איזהו נשך דף ע"א ד"ה בשלמא סיפא לחומרא תימא אמאי לא הוי ריבית גמור כשהעמידו אצל ישראל אפי' מקבל הנכרי ריבית שהרי נעשה ישראל שני שלוחו של ראשון לקבל חובו מיד נכרי וי"ל דאפי' שיוכל לזכות במציא' לחבירו הכא אין קבלתו מן הנכרי זוכה לישראל חבירו דנהי אם הי' הנכרי מפקיר מעותיו הי' יכול לזכות לחבירו השתא מיהא שהנכרי אינו מפקירו אלא בא לזכות מעותיו למלו' ע"י זה הלו' אין לו כח לזכות שא"כ הי' הישראל המקבל שלוחו של נכרי לזכות במעותיו של ישראל ואין שליחות לנכרי ע"ש הרי מבואר דאפי' הישראל הוא שלוחו של ישראל הזוכה כל שמעותיו של נכרי הוא אינו יכול להיות שלוחו של נכרי לזכות לישראל במעותיו ועמ"ש בסי' קס"ג: