שולחן ערוך חושן משפט קיט א
שולחן ערוך חושן משפט · קיט · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
ראובן שמכר כל שדותיו לשמעון בבת אחת וחזר שמעון ומכר שדה אחת ללוי והיא בינונית ולא נשאר בינונית אחרת ביד שמעון ובא ב"ח לגבות רצה גובה מבינונית שביד לוי רצה גובה ממה שביד שמעון אפילו לא נשאר בידו אלא עידית יכול לגבות ממנו בד"א שגובה מלוי כשלקח בינונית אבל אם לקח עידית או זיבורית א"י לגבות ממנו (וי"א דגובה מן הזיבורית שביד לוקח שני אם לא נשאר ביד הראשון רק עידית) (המ"מ פי"ט ממלוה בשם הרמב"ן והרשב"א) וכן אם נשאר בינונית ביד שמעון אינו יכול לגבות מלוי אפי' אם לקח בינונית וכל זה לא איירי אלא כשקנאם שמעון בבת אחת אבל אם קנאם זה אחר זה וקנה זיבורית באחרונה אינו גובה מלוי:
מפרשים
סמ"ע - מאירת עיניים
ראובן שמכר כל שדותיו כו'. דאלו נשאר שום שדה ביד ראובן הלוה אפי' זיבורית לא היה יכול ב"ח דראובן לטרוף לא משמעון ולא מלוי וכמו שיתבאר בסמוך:
בבת אחת. פי' ובהקנאה אח' דאל"כ אותה שנשארת באחרונה ביד ראובן הי' הב"ח גובה ממנה אף שחזר ומכר אותה אח"כ ג"כ לשמעון וכדמסיק:
והיא בינונית. וידוע דב"ח גובה מבינונית:
ובא ב"ח. פי' בע"ח דראובן:
רצה גובה מבינונית כו'. ואע"ג דאם היתה עדיין ביד שמעון הי' יכול לדחותו מבינונית לזיבורית שקנה ג"כ מיד ראובן באמרו לו אם אין אתה נוטל מזיבורית שבידי הריני מחזיר הזיבורית ליד ראובן במכר או במתנה ותצטרך לגבות ממנו ולא ממני דאין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש בנ"ח מ"מ לוי אינו יכול לדחותו מטעם זה ולומר הרי שמעון מכר לי כל זכות שהיה בידו דכיון דאין ביד לוי הזיבורית להחזירו לראובן ושיעבודו של הב"ח דהיינו הבינונית נמצא ביד לוי יכול לטרוף מידו ועפ"ר שם כתבתי עוד דלהי"א שכתב מור"ם בס"ה י"ל דזה מיירי שמת המוכר וכן צ"ל לקמן הרבה פעמים וכמו שיתבאר ע"ש. וגם אין לדמות זה לאלו קנה לוי הבינונית מראובן והניח בידו דראובן זיבורית דהי' גובה דוקא מזיבורית דהן בנ"ח דשאני ראובן דהוא הלוה ועליו מוטל לפרוע חובות עצמו ואית בי' משום תקנת השוק משא"כ שמעון זה דהוא ג"כ לוקח ואינו חייב לב"ח זה כלום מ"ה אין לוי יכול לדחותו על שמעון אלא דברצונו דב"ח לגבות ממנו או משמעון:
אפי' לא נשאר בידו אלא עידית הטעם דיאמר לו אתה הרחקת שיעבודי דהבינונית שהיתה בידך ומכרתיהו ללוי ואין רצוני לטפל נפשי עם לוי כ"א עמך ומ"ש לשון "אפי' ר"ל מכ"ש אם נשאר בידו דשמעון זיבורית דיכול לטרוף מידו אם ירצה הב"ח אבל אם נשאר ביד שמעון עידית וזיבורית אינו יכול לטרוף מידו כ"א זיבורית אפי' אם ראובן כבר מת דאינו יכול לומר לב"ח אם אינך נוטל ממני הזיבורית אחזירנו לראובן וכמ"ש הטור והמחבר בסס"ד מ"מ שמעון עומד במקום ראובן וכשם שאם בא ב"ח לגבות מראובן הי' מגביהו מהזיבורית ולא מהעידיות שבידו וכמ"ש הטור והמחבר בסימן ק"ב גם שמעון יש לו זה הזכות:
אינו יכול לגבות. דיאמר לוי להב"ח להכי דקדקתי ולא קניתי בינונית שביד שמעון מפני שרציתי להניח לך שיעבודך בידו לטרוף אותו מידו:
דגובה מן הזיבורית כו'. פי' אם ירצה הב"ח וכ"כ בעל מ"מ בהדיא אם "ירצה וכ"כ בד"מ ע"ש והטעם דכיון דלא הי' ביד שמעון אלא עידית וזיבורית נמצא דשיעבודו דב"ח הי' על הזיבורית במקום עידית שעמו ויש לזיבורית זה דין בינונית דרצה מזה גובה רצה מזה גובה נמצא דלא פליג האי י"א דכתב מור"ם אמ"ש המחבר לפני זה וק"ל:
נשאר בינונית ביד שמעון כו'. טעמו דאם היתה נשאר גם זו ביד שמעון היה מגביהו שמעון מאיזה בינונית שרוצה ושמעון מכר ללוי כל זכות שהי' לו מ"ה יכול לדחותו ג"כ להבינונית שהניח ביד שמעון:
וקנה זיבורית באחרונה כו'. פי' בכה"ג אפי' קנה לוי מיד שמעון בינונית אפ"ה אינו יכול לטרוף מלוי כיון דהזיבורי' היה בנ"ח ביד ראובן בשעה שקנה שמעון מיד ראובן דאם בא הב"ח לטרוף משמעון הי' דוחהו אצל זיבורית ולוי קנה כל זכות שהי' לשמעון אבל אם קנה שמעון עידית באחרונה ומכר ללוי הבינונית שקנה קודם עידית הב"ח גובה מאיזה שירצה וכן אם קנה בינונית באחרונה ומכרה ללוי אם ירצה גובה מעידית שנשאר ביד שמעון כיון שהרחיק שיעבודו ועפ"ר ודרישה שהוכחתי כל זה מתוס' ואשר"י:
ש"ך - שפתי כהן
(א) ראובן שמכר כל שדותיו. עיין בתשו' מנחם עזרי' סי' מ"ו וסי' ס"ט:
(ב) רצה גוב' מבינוני'. עיין בסמ"ע ס"ק ה' עד ועפ"ר שם כתבתי עוד דלהי"א שכת' מור"ם בס"ה י"ל דזה מיירי בשמת המוכר כו' ומטע' זה דחה מהרש"ל דברי הי"א ע"ש סימן י"ד פ"א ועיין בב"ח:
(ג) אלא עידית. ומהרש"ל פ"ק דב"ק סי' י"ז חולק על הרא"ש בזה ותמה עליו שרצה לפרש דברי רש"י דב"ק כך ואישתמיטתי' דברי רש"י דפ' מי שהיה נשוי דף צ"ב סוף ע"א דכתב להדיא כן וז"ל הלכך רצה לגבות משמעון עידית גובה דמצי א"ל כו' רצה מלוי גובה כגון שלא ימצא אצל שמעון משל ראובן אלא זיבורית כו' גם מ"ש מהרש"ל שם וכן פי' ר"ן בהריא כדברי עכ"ל לא ירדתי לס"ד דבר"ן דב"ק לא משמע מידי ובר"ן פ' מי שהיה נשוי כ' להדיא כדברי רש"י הנ"ל ע"ש וכ"כ בעה"ת שער ד' סוף חלק ז' בשם רב האי כדעת הרא"ש ע"ש וכן עיקר:
(ד) וקנה זיבורית באחרונה דוקא נקט זיבורית באחרונה אבל קנה עידית באחרונה יכול לגבות מלוי אם ירצה וכ"כ בסמ"ע סק"י וכן מבואר להדיא בתוס' פ' מי שהיה נשוי ולא יוכל לוי לומר הניח לך שמעון מקום לגבות כמו שפירש"י דכבר הקשו התוס' שם והסמ"ג עשין צ"ד דף קע"ה ע"א בשם ר"י על זה דהא שמעון מצי למימר לא ניחא לי בתקנתא דרבנן שתיקנו אין גובין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין ואע"ג דבב"ק (דף ח' ע"ב) אמרינן דלא מצי שמעון למימר הכי היכא דמכר בינונית ושייר עידית לפניו היינו אם ב"ח רוצה לגבות ממנו אבל אם הב"ח רוצה לגבות מלוי ודאי יכול לומר כן ומהרש"ל פ"ח דב"ק סי' י"ז כ' על דברי תוס' וסמ"ג הנ"ל וז"ל קשה לי הלא ס"ס ג"כ אמר רבא שמכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו וא"כ מאחר ששמעון יכול למימר לא ניחא לי בהאי תקנתא ולדחותו אצל זיבורית שקנה באחרונה ג"כ האי זכותא יש ללוי וכ"כ בעל העיטור דוקח בשטר אחד משום האי קושיא וכן הסכים תלמידו של ר"י פרק מי שהיה נשוי וכן הסכים בעל מ"מ וכן בטור סימן קי"ט הלכך אי קנה שמעון בזה אחר זה יכול לדחות הב"ח לאותה שדה שקנה משמעון באחרונה בין היא עידית או זיבורית עכ"ל ואין דבריו נראין ולא ידענא מאי קשיא ליה דנהי שמכר ראשון לשני זכות שתבח לידו מ"מ מ"ש רש"י דמצי למימר הניח לך שמעון בני חורין זה לא אמרינן ונ"מ אם אותה שקנה באחרונה היא עידית דלרש"י לא מצי גבי מלוי ולר"י כיון דמצי שמעון למימר לא ניחא לי בתקנת' דתקינו רבנן גובה מלוי וכ"כ תלמידו של ר"י בפ' מי שהיה נשוי להדיא דהשת' לא אמרינן שמכר שמעון ללוי כל זכותו דודאי אילו הי' ביד שמעון (לא) הי' שמעון דוחהו אצל עידית (ואפשר גם ר"י מודה לתלמידיו באם אותם שקנה באחרונה היא זיבורית ודוק) ונרא' גם דעת הרא"ש כן ומה שהוצרך לפרש דמיירי בשטר א' היינו כמ"ש תלמידו של ר"י שם משום שקנה שמעון זיבורית באחרונה דאז אין יכול לגבות מלוי בינונית והיינו דכתבו הבעל העיטור והמגיד משנה והטור דוקא באם קנה בזא"ז וקנה זיבורית באחרונ' אינו גובה מלוי וכ"כ בעל התרומות ולא כתבו ג"כ הכי בקנה עידית באחרונה וגם מהטעם שכתבו שהרי שמעון היה דוחיהו אצל זיבורית משמע דבקנה עידית באחרונה דלא היה דוחהו אצל עידיות גובה מלוי בינונית ודוק:
באר היטב
(א) לוי: ואע"ג דאם היו עדיין ביד שמעון הי' יכול לדחותו לזיבורית באמרו אם אין אתה נוטל זיבורית הריני מחזירם לראובן במכר או במתנה ותצטרך לגבותם ממנו דאין נפרעין מנכסים משועבדים כו' מ"מ לוי א"י לדחותו כיון דאין הזיבורית בידו להחזירם לראובן ושעבוד הב"ח דהיינו בינונית נמצאים ביד לוי יכול לטורפן ולהי"א שכ' הרמ"א בס"ה י"ל דזה מיירי שמת המוכר וכן צ"ל לקמן הרבה פעמים וגם אין לדמות זה לאלו קנה לוי בינונית מראובן והניח בידו זיבורית דהי' גובה דוקא מזיבורית דהן בנ"ח דשאני ראובן דהוא הלוה ועליו מוטל לפרוע חובות עצמו ואית ביה משום תקנת השוק משא"כ שמעון זה דהוא ג"כ לוקח ואינו חייב לב"ח זה כלום מ"ה אין לוי יכול לדחותו על שמעון אלא דברצון הב"ח לגבות מאיזה שירצ'. סמ"ע.
(ב) עידית: הטעם דיאמר לו אתה הרחקת שעבודי דהבינונית שמכרת ללוי ואין רצוני לטפל עם לוי אבל אם נשאר ביד שמעון עידית וזיבורית א"י לטרוף מידו כי אם זיבורית אפי' אם כבר מת ראובן דאז א"י לומר אחזירנו כו' כמ"ש הט"ו בסס"ד מ"מ שמעון עומד במקום ראובן וכשם שאם בא ב"ח לגבות מראובן היה מגבהו מזיבורית ולא מעידית כמ"ש בסי' ק"ב גם שמעון יש לו זה הזכות. שם.
(ג) א"י: דיאמר לו להכי דקדקתי ולא קניתי בינונית שביד שמעון מפני שרציתי להניח שעבודך בידו. שם.
(ד) הזיבורית: פירוש אם ירצה הב"ח והטעם דכיון דלא היה ביד שמעון אלא עידית וזיבורית נמצא דשעבודו דב"ח הי' על הזיבורית שיש להן דין בינונית במקום עידית שעמהן דרצה מזה גובה כו' נמצא דלא פליג האי י"א אמ"ש המחבר לפני זה. שם.
(ה) בינונית: דגם שמעון הי' מגבהו מאיזה בינונית שירצה ומה מכר ראשון לשני כו'. שם.
(ו) באחרונה: אבל אם קנה שמעון עידית באחרונה ומכר הבינונית ללוי גובה הב"ח מאיזה שירצה כ"כ הסמ"ע וגם הש"ך הסכים לדבריו ודלא כמהרש"ל ע"ש.
קצות החושן
(א) ניזק בעידית וכ' הסמ"ע ואע"ג דאין שטר לנזקין יש לו קול לנזקין כמו בשטר ולא הי' לו ללוקח לקנותן וע"ש. אמנם מדבדי התו' פ"ק דב"ק דף י"ד משמע דהיינו דוקא למ"ד שעבודא דאורייתא ע"ש ד"ה לוה ומכר וז"ל ש"מ לוה ומכר דהש"ס בעי להוכיח דשעבודא לאו דאוריית' דלמ"ד ש"ד א"כ אפי' מלוה ע"פ גובה ממשעבדי אלא משום דלית ליה קלא חשו לפסידא דלקוחות ונזקי' כיון דיש לו קול ממילא גבי ממשעבדי אבל למ"ד שעבודא לאו דאורייתא גם נזקין אינו גובה אע"ג דאית ליה קלא ולא תיקנו אלא בשטר דוקא ע"ש וא"כ כיון דלא הכריעו בזה אי' ש"ד או לאו דאוריי' והניחו בספיקא בש"ך דסי' נ"ט א"כ גם נזקין אינו גובה ממשעבדי וע' בתוס' ב"ק דף ח' גבי מכרן לשלשה בני אדם דנזקין אינו גובה מלקוחות ותירצו שעמד בדין והרב המגיד פי"ט ממלוה תי' לפי שנזקין יש לו קול וע"ש ולמה לא תי' בתו' דנזקין יש לו קול משום דאכתי תיקשי הבריית' למ"ד שעבודא לאו דאורייתא אך אכתי תיקשי היא גופה מ"ש עמד בדין דגובה לכ"ע ממשעבדי אפי' למ"ד שעבודא לאו דאורייתא וכדאי' ס"פ גט פשוט דפריך לרב ושמואל מחופר בור ברה"ר ומשני כשעמד בדין והא עמד בדין נמי אינו אלא משום דאית ליה קלא דהא מלוה בשטר לא הוי כיון דיכול לטעון פרעתי לדעת כמה פוסקים בסי' ל"ט ובסי' ע"ט ע"ש א"כ מ"ש דגובה ממשעבדי בעמד בדין ואם לא עמד בדין לא כיון דנזקין נמי קלא אית לי' ואי נימא דלמ"ד שעבודא לאו דאורייתא אע"ג דאית לי' קלא נמי אינו גובה ומשום דבעינן דוקא שטר א"כ עמד בדין מ"ט גובה ולכן נראה לי מזה העיקר כדעת הפוסקים בסי' ל"ט וע"ש דעמד בדין הוי כמלוה בשטר וא"י לטעון פרעתי ומשום דהוא עומד לכתוב וכקנין דעומד לכתיבה ומש"ה גובה ממשעבדי לכ"ע דכיון דהוא עומד לכתוב הוי כשטר ממש ועיין ש"ך סי' ע"ט ס"ק כ"ט אבל לשיטת הפוסקים דפרעתי יכול לטעון ואפ"ה גובה ממשעבדי ומשום קלא קשה הא למ"ד שעבודא לאו דאוריית' לא מהני קלא וצ"ע ועוד קשה ממוכר שדהו בעדים שגובה ממשעבדי וצ"ע אך גם מה שכתבו תוס' דלמ"ד ש"ד ודאי נזיקין גובה ממשעבדי ומשום דאי"ל קלא קשה דפ"ק דמציעא דף ט"ו מוקי רבא ברייתא דלאכילת פירות הבמ"ע כגון שגזל שדה מחבירו מליאה פירות ואכל את הפירות וחפר בו בורות שיחין בא נגזל לגבות קרן גובה מנכסים משועבדים בא נגזל לגבות פירות גוב' מנכסים ב"ח רבה בר רב הונא אמר כו' ופריך הש"ס בין לרבא בין לרבה מלוה ע"פ הוא ומלוה ע"פ אינו גובה מנכסים משועבדים הבמ"ע כשעמד בדין והדר זבין ומאי פריך לרבא הא רבא ס"ל שעבודא דאורייתא וכמ"ש תוס' ר"פ הנזקין. ועיין ברמב"ם פ"א מהל' גזילה ובש"ע סי' שע"ב דכתבו כאוקמתא דרבא לאכילת פירות וכשעמד בדין וע"ש והא התם נזקין הוי ואולי התם כל זמן שלא עמד בדין לית לי' קלא אע"ג דנזקין אית לי' קלא היינו אם ידוע שזה החפץ הוא של פ' הוי לי' מזיק וקלא אית לי' אבל התם כל זמן שלא עמד בדין אינו ידוע אם הקרקע הוא דחברי' וסברי שלו וצ"ע: