שולחן ערוך חושן משפט פה ה
<< · שולחן ערוך חושן משפט · פה · ה · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
אפילו היתומים קטנים אין אומרים שהם יגבו מיד ולא יגבה מהם עד שיגדלו כיון שתפס בחיי אביהם:
מפרשים
עד שיגדלו. כדין יתומים קטנים שאין נזקקין לנכסיהם עד שיגדלו כמ"ש הטור והמחבר לקמן בסי' ק"ט וק"י ע"ש:
כיון שתפס בחיי אביהן. פי' שעיקר הטעם דאין נזקקין לנכסי יתומים קטנים אינו אלא משום דלמא אתפסיה צררי היינו דוקא כשבאין להוציא מיד היתומים אבל לא במקום שבא להחזיק ולתפוס מה שבידו בכדי חובו מחיי אביהן שנתחייב לו בחייו כמשמעות השטר שבידו:
(טו) בחיי: פירש הסמ"ע שעיקר הטעם דאין נזקקין לנכסי יתומים קטנים אינו אלא משום דחיישינן דצררי אתפסי' והיינו דוק' כשבאין להוצי' מהיתומים אבל לא במקום שבא להחזיק ולתפוס מה שבידו בכדי חובו שנתחייב לו אביהן בפיו כמשמעות השטר שבידו ועיין בתשובת ריב"ש סי' שצ"ט וראב"ח סי' קי"ג.
(ד) שתפס בחיי אביהם והוא מדברי הרמב"ן דקשיא ליה בהא דפריך סוף כתובות וליגבינהו ארעא ליתמי והדר ליגבי מנייהו כדר"נ ולוקמה ביתומים קטנים דמגבי גבי ואגבויי לא מגבינן מינייהו אפי' קרקע דאין נזקקין לנכסי יתומים קטנים לזה העלה דהוי כמו תפס מחיים והוב' בר"ן סוף כתובות והקש' בט"ז דא"כ אמאי הוי מטלטלין דיתמי היכ' דמגבי להו מטלטלין הא במטלטלין נמי מהני תפיס' מחיים וע"ש שכתב דצריך נגר ובר נגר דליפרקי'. וח"צ כתב לחלק בין תקנה דאין נזקקים ליתומים קטנים ובין תקנ' דמטלטלין דיתמי דזה דאין נזקקים ליתומים קטנים הוא תקנ' קלה ע"ש ומי שקל בפלס איז' קלה ואיז' חמור'. ובחידושי מוהרי"ט שם כתב בעיקר הקושי' של הרמב"ן שהקשה לוקי ביתומים קטנים וכו' דטעמ' מאי אין נזקקים ליתומים קטנים דחיישינן אימר צררי אתפסינהו כיון דיש לו תחת ידו ממה ליפרע שחייב לו כנגדו א"כ צררי אחריני לא מתפס וכדאמרי' ייחד לו ארעא בארבע מצרנה' בלא שבוע' ופרש"י דהיינו צררי דאתפס' ולא חיישי' לצררי אחריני ע"ש. ואכתי תיקשי תינח אם הלו' השני מת כגון ראובן הלו' לשמעון ואח"כ הלו' שמעון לראובן וא"כ אם ראובן מת לא חיישי' דראובן אתפס צררי לשמעון כיון דכבר הי' חייב לו לשמעון כנגדו והיינו צררי אבל אכתי תיקשי דלוקי דלוה ראשון מת ובזה ניחוש לצררי דאתפסי' קודם שהלו' למלו' שלו ואכתי משכחת לה ביתומים קטנים:
ונרא' כיון דאוקמינן פלוגת' דאדמון ורבנן ביומ' דמשלם זימני' א"כ אימת ניחוש לצרדי שתתפוס אי קודם שהלו' שמעון לראובן א"כ הוי תוך זמנו וקי"ל נזקקים ליתומים קטנים כל שהוא תוך זמנו כמבואר בטור וש"ע סי' ע"ח ואי ניחוש שמא אתפוס צררי ביומ' דמשלם זימני' בבקד קודם שהלו' שמעון לראובן דהוא הלו' אח"כ בו ביום כבר כתב הראב"ד והוב' ברמ"א סי' ע"ח דביומ' דמשלם זימני' לא מצי טעין פרעתי אלא איהו דטעין ברי אבל ליתומים לא חיישינן ואחר הלוא' תו ליכ' חשש צררי כיון דכבר היו חייבין זה לזה אם כן כל חד וחד אית ליה צררי אחריני ובעיקר הקושי' שהקשה בט"ז על הרמב"ן עיין סק"ה: