שולחן ערוך חושן משפט סה טז
<< · שולחן ערוך חושן משפט · סה · טז · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
המחזיר שטר שמן הדין לא היה לו להחזירו יש מי שאומר שגובין בו וי"א שאין גובין בו ויש מי שאומר שאפי' גבו בו ב"ד ואח"כ נודע בעדים שנפל מחזירין ב"ד ומוציאין מהמלוה ללוה אבל אם מעצמו פרע למלוה או ליורשיו אין מוציאים מידם. (וע' ריש סי' זה ס"א):
מפרשים
יש מי שאומר שגובין בו: עמ"ש לעיל בסמ"ע בס"ק ב' דדוק' בשטר שנפל ס"ל הכי ע"ש:
מחזירין בית דין ומוציאין ממלוה ללוה כו': וא"ל למה סתם בס"ס נ"ד וכתב ואם לא נודע לב"ד כו' השליש פטור הא יכולין הבית דין להוצי' ממלוה ללוה י"ל דהתם מיירי דאין המלוה לפנינו וקמ"ל דהשליש פטור וק"ל:
(מו) יש מי שאומר שגובין בו. כ' בסמ"ע עמש"ל ס"ק ב' דדוקא בשטר שנפל ס"ל הכי וכה"ג כ' הב"ח ולא נהירא לחלק וכמ"ש לעיל סעיף א' ס"ק ד' ועוד מדברי הטור והמחבר שכתבו המחזיר שטר שמן הדין לא ה"ל להחזירו כו' משמע דכל שטר שלא ה"ל להחזירו דינא הכי גם מדברי הסמ"ע גופיה בסי' נ"ה ס"ק ד' משמע דאין חילוק בין נפילה לשליש ע"ש גם מ"ש בשארית יוסף ומביאו בד"מ ריש סי' זה לא נהירא מכח מה שכתבתי גם כבר השיג הב"ח ע"ז אלא נרא' דאין חילוק ולעיל בסעיף א' שאני כיון שהמלוה עצמו אינו טוען ברי וכמ"ש שם. ס"ק ד' ע"ש:
(מז) ויש מי שאומר שאפי' גבו בו ב"ד כו'. ואע"ג דלעיל סי' מ"ו כ' הרא"ש והטור סוף סעיף ל"ג דאם התפיסוהו בה קודם שנולד הספק מהני שאני התם דהספק הוא בגוף השטר עצמו ולא איתרע השטר אבל הכא שהספק אינו בגוף השטר דאיתרע השטר כיון שנפל כן נ"ל:
(מח) שאפילו גבו בו ב"ד. פי' שהלוה טען שאינו חייב לו דאלו גבו לו ב"ד ע"פ הודאתו פשיטא דאין מחזירין וכן בסיפא דקאמר אבל אם מעצמו פרע למלוה היינו שטען שאינו חייב אלא שהיה מוכרח לפרוע לו מחמת השטר שהיה ביד המלוה ופרע לו מעצמו דאל"כ פשיטא ומ"ש הטור הטעם הואיל שמעצמו פרע יודע היה שאינו פרוע ועכשיו שמצא עדים שנפל ר"ל פרוע הוא כו' וכך כתב בעיר שושן ר"ל אע"פ שטען וצווח מתחלה שאינו חייב לו כיון שאח"כ פרע מעצמו יודע היה שאינו פרוע כו' ואע"ג דבספרי תקפו כהן סימן נ' העליתי דתפיסה ברשות מהני בכל ענין וראיה ממת הבן בסוף ל' יום כו' ושאר ראיות והתם לא שייך לומר שהי' יודע שחייב לו ופרע לו ואפ"ה מהני הכא דכיון שהוכרח ליתן לו מחמת השטר ה"ל נתינה בעל כרחו ולא היה מקרי תפס ברשות אי לאו דאמרי' יודע היה שאינו פרוע ונתן לו ברשות ומה שהביא הבעה"ת שם ראיה על דין זה ממת הבן ביום ל' לא קאי אלא אדין דאפילו פרע ליורשיו דאין תפיסתן ברורה ואפ"ה מהני הואיל ומדעת בעליהן בא לידן וז"ל שם ואפי' פרע ליתומיו מהניא להו תפיסה הואיל ומדעת בעליהן באו לידן אע"פ שאין תפיסתן ברורה להן שהוא כדין וכן פסק בדומה לזה ה"ר נתן בן ה"ר מאיר ז"ל בשער התפיסות שאם בא לידו מדעת הבעלים אע"פ שאינו ברור בתפיסתו מהניא לי' הראי' מת הבן ביום ל' אם לא נתן לא יתן ואם נתן לא יטול עכ"ל נמצא יפה כיון הטור בבעה"ת ודלא כבעל גדולי תרומה שם לדעת הטור ע"ש ודו"ק:
(מא) שגובין: כתב הסמ"ע דוקא בשטר שנפל ס"ל הכי כמו שכתב בס"א והש"ך חולק על זה וכתב דבכל שטר שלא ה"ל להחזירו דינא הכי ובס"א שאני כיון שהמלוה עצמו אינו טוען ברי וכמ"ש שם עכ"ל.
(מב) מחזירין: והא (דבסוף סימן נ"ד) [ דבסי' נ"ה ] כתב ואם לא נודע לב"ד כו' השליש פטור הא יכולין הב"ד להוציא מהמלו' ללוה י"ל דהכא מיירי דאין המלו' לפנינו וקמ"ל דהשליש פטור עכ"ל הסמ"ע וכתב הש"ך ואע"ג שבסי' מ"ו כתב הטור סוף סעיף ל"ג דאם התפיסוהו בו קודם שנולד הספק מהני שאני התם דהספק הוא בגוף השטר עצמו ולא איתרע השטר אבל הכא שהספק אינו בגוף השטר איתרע שטרו כיון שנפל עכ"ל.