שולחן ערוך חושן משפט מט ו

מי שהוחזק בשם כינוי בעיר וכתבו עליו שטר באותו כינוי ואח"כ נודע שהיה לו כינוי אחר או שטעה בשם הלוה או המלוה וכתבו ראובן במקום שמעון או שטעו בסכום המעות יכתבו שטר אחר (וה"ה בשאר טעות) ולא אמרינן כבר עשו עדים שליחותם.

(וי"א דאפי' כתבו שטר כשר לא שייך בשטרות לומר עשו שליחותן ) כל זמן שלא נכתב בו קנין ומחוסר עדיין נתינה לבעליו (ר"ן פ' המקבל) (וי"א דאין שייך כלל בשטרות לומר כבר עשו עדים שליחותן) ( נ"י בשם רשב"א)

ויש מי שאומר שאפי' אם לא כתבו אחר אם יתברר הדבר שהוא טעות סופר כשר:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

או שטעו בשם הלוה: פי' דוק' בשמו דמסתמ' אין לו אלא שם אחד אמרינן שטעו מה שאין כן בכינוי וק"ל:

ולא אמרינן כבר עשו עדים שליחותן כו': כתב בנ"י פג"פ ששטר שהיה חתום בו עד א' ואבד או נמחק יכולין לכתוב שטר אחר דכל זמן שלא עשו שניהן מעשה שטר אף הראשון לא עשה כלום עכ"ל ד"מ:

כל זמן שלא נכתב בו קנין ומחוסר נתינ': חדא באידך תליא דכל שלא נכתב בו קנין הוא מחוסר נתינה משא"כ בשטר שיש בו קנין דקנה מיד אף קודם שנתנוהו ליד המלוה או הלוקח:

דאין שייך בשטרות כלל כו': דדוק' בגט דכתיב ביה וכתב ונתן ולמידין מיניה דצריך שיכתבו הבעל או שלוחו כמותו שם שייך לומר שכבר עשו שליחותן משא"כ בשאר שטרות:

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(ו) וה"ה בשאר טעות כו'. נראה דוקא ודאי טעות אבל ספק לא דשמא שטר זה כשר וכבר עשו שליחותן וכמו שנתבאר בא"ע ריש סי' קכ"ב וע"ש עוד מדינים אלו:

(ז) כל זמן שלא נכתב בו קנין. אבל כשנכתב בו קנין הוי כאלו הגיע לידו וכמ"ש לעיל סי' ל"ט סעיף י"ג ס"ק ל"ו ושוב אין כותבין אחר כיון שעשו שליחותן:

(ח) ומחוסר עדיין נתינה לבעליו. ונאבד קודם נתינה אבל לאחר שהגיע לידו שוב אין כותבים אחר רק בשטר מתנה או במכר שלא באחריות כדלקמן ס"ס שאחר זה:

(ט) וי"א דאין שייך בשטרות כלל כו'. דברי הר"ב כאן וגם בד"מ תמוהים לי שבד"מ הביא תשובת הרשב"א שהביא ב"י מחו' ב' וז"ל כל שאמר לעדים כתבו לי הרשאה ומצאו שאינה כתיקונה חוזרין וכותבין אפילו מאה פעמים שהרי כותבים י' שטרות על שדה א' ובשטר מתנה ואפילו בשטר מכר חוץ מן האחריות שבו כדאיתא בפרק ג"פ ולא אמרינן עשו עדים שליחותן אלא גבי גט משום דכתיב וכתב וכן נמי בשטר מכר כל שחוזרים וכותבים האחריות עכשיו משתעבדי' נכסיו בשטר זה להם כבר עשו שליחות' ע"כ וכתב הר"ן פרק המקבל שבשטרות שמחוסרים נתינה שאין המקבל זוכה עד שיגיעו לידו אע"פ שכתבו וחתמו השטר כהוגן שכל שלא נתנוהו לידו לא עשו שליחותן וכותבין אפי' ק' פעמים אבל בשטרות שאין מחוסרים נתינה כגון שטר שכתב בו קנין דמשע' קנין שעבד נפשי' כיון שנעשה השטר ונחתם כהוגן עשו שליחותן ושוב אין כותבין ונותנין ע"כ וכתב ב"י ואפילו בשטרות המחוסרים נתינה אם אמר כתבו ותנו לשליש וכתבו ונתנו לו ונאבד איכא לספוקי אם חוזרין וכותבין ולענין גט אסיקנא התם בתיקו ע"כ וכל זה לדעת הר"ן שכתב דאם נכתב השטר כהוגן אמרינן ביה עשו שליחותן אבל לדעת הרשב"א שכתב דאין לחוש בזו אלא בגט ולא בשאר שטרות א"כ אין מקום לדינים אלו גבי שאר שטרות ומדברי ה"ה פ' כ"ד מה' מלוה משמע כדברי הר"ן עכ"ל ד"מ וע"פ הדברים האלה כ' כאן בהג"ה וי"א דאפי' כתבו שטר כו' כ"ז שלא נכתב בו קנין כו' וי"א דאין שייך כו' מחלוקת הרשב"א על הר"ן בזה אבל לפע"ד שהר"ב לא כיון יפה דפשיט' דהרשב"א לא פליג כלל אהר"ן דפשיטא דמ"ש הר"ן דבשאר שטרות אין כותבין היינו בשטרי הלואה או בשטר מכר באחריות ומ"ש הרשב"א בתשו' דלעיל ולא אמרי' עשו עדים שליחותן אלא גבי גט כו' לא אתא אלא לאפוקי שטר מתנה או שטר מכר שלא באחריות אבל בשטר מכר באחריות ובשטר הלואה מודה להר"ן וכמבואר מדבריו להדיא וכדגרסינן בש"ס פרק גט פשוט ריש דף קע"א גבי מי שפרע מקצת חובו דב"ד כותבין לו שטר אחר אבל עדים לא בשלמא בי דינא אלימי לאפוקי ממונא אלא עדים שעשו שליחותן היאך חוזרין ועושין שליחותן ולא והא אמר רב עדים כותבים אפילו י' שטרות על שדה אחת ומשני רב יוסף אמר בשטר מתנה ורבה אמר בשטר מכר שאין בו אחריות ע"כ ופשיט' דשטר הלואה דמי לשטר מכר באחריות כיון דנכסיו משתעבדים למלוה בשטר זה והכי מוכח נמי בתשובה אחרת להרשב"א שמביא ב"י סי' מחודש ז' שכתב עדים אלו כיון שהם זוכרים שטעו כותבים לו שטר אחר כתקנו דכל שטעו אע"פ שמסרו אותו למלוה לא עשו שליחותן וכההיא דנפאת' כו' אלמא דוק' כשטעו הא לאו הכי לא והכי אמרינן נמי לעיל ר"ס מ"א אבל עידי השטר עצמן אין כותבים לו שטר אחר כו' והכי מוכח נמי מתשובת רשב"א סי' אלף ע"ג שמביא הבית יוסף לעיל סי' ל"ט מחו' י"ג והכי מוכח נמי מדברי תשובת הרשב"א סי' תתקצ"א שהביא הבית יוסף וד"מ לקמן סי' ע"א מחו' כ"ה שהבאתי לעיל סי' מ"א ס"ק ג' והכי מוכח נמי מדברי הגהות אשר"י בשם ר"י והר"ב לקמן ר"ס נ"ד דדוקא מרצון הלוה הא לאו הכי אין העדים יכולים לכתוב שטר אחר אף מזמן השני למלו' אע"פ שיודעים שאינו פרוע מטעם דכבר עשו שליחותן בכתיבת שטר הראשון והיינו כדברי הרא"ש והטור והמחבר כאן דדוקא כשטעו כותבים שטר אחר דאז ל"א עשו שליחותן הא לא"ה אמרי' עשו שליחותן וכדברי הר"ן ורשב"א ואין כאן מחלוקת וכן נ"ל עיקר וברור דלא כהרב וגם על הע"ש והסמ"ע שכתבו כדברי הר"ב יש לתמוה:

באר היטב

עריכה

(ו) טעות: נראה דוקא ודאי טעות אבל ספק לא דשמא שטר זה כשר וכבר עשו שליחותן כמ"ש באבן העזר ריש סימן קכ"ב וע"ש עוד מדינים אלו עכ"ל הש"ך.

(ז) שליחותן: ע"ל סי' מ"א מ"ש שם ס"ק ב' ע"ש.

(ח) בשטרות: דדוקא בגט דכתיב ביה וכ' ונתן וצריך שיכתבו הבעל או שלוחו שם שייך לומר שכבר עשו שליחותן משא"כ בשאר שטרות כ"כ הסמ"ע אבל הש"ך השיג על הרמ"א וכתב דלא כוון יפה בדין זה דהרשב"א דכ"כ בתשו' ז"ל ולא אמרי' עשו עדים שליחותן אלא גבי גט כו' היינו לאפוקי שטר מתנ' או שטר מכר שלא באחריות אבל בשטר מכר באחריות ובשטר הלוא' מודה וכמבואר מדבריו להדיא כו' ע"ש דהוכיח כן מהש"ס ופוסקים ומסיק וכ' דלכ"ע דוקא כשטעו כותבין שטר אחר ולא אמרי' שעשו שליחותן הא לאו הכי אמרי' עשו שליחותן דאין כאן מחלוקת וכן נ"ל עיקר וברור ודלא כהרב וגם על הע"ש והסמ"ע יש לתמוה שכתבו כדברי הרמ"א עכ"ל וע"ל ריש סימן מ"א וריש סימן נ"ד.

קצות החושן

עריכה

(ג) והוא הדין בשאר טעות. כתב הש"ך ונראה דוקא ודאי טעות אבל ספק לא דשמא שטר זה כשר הוא וכבר עשו שליחותן וכמו שנתבאר באבן העזר סימן קכ"ב עד כאן לשונו. מיהו נראה דאפילו בספק טעות נמי לא עשו שליחותן כיון דמ"מ פסול הוא וכמו שנבאר וז"ל הבית יוסף סימן קכ"ב ומשמע דאפילו נמצא בו פסול דרבנן כותבין גט אחר דכיון דפסול אע"פ שאין פסולו אלא מדרבנן מכל מקום חספא בעלמא הוא כיון שאינה יכולה להינשא ע"י וכ"כ הרמב"ם דבין נמצא בטל בין נמצא פסול כותבין גט אחר והכי דייקי לשון הרא"ש שכתב ומסופקין אם הוא כשר מכמה חומרות שנהגו להחמיר ופסולו דרבנן ודאי אינו בכלל כמה חומרות שנהגו להחמיר ומ"ש ואין להס שורש ועיקר מן התורה פסולי דרבנן תורה קרי להו עד כאן לשונו ע"ש. ואם כן לפ"ז בספיקא הן ספיקא דאורייתא הן ספיקא דרבנן אם מחמת ספיקן אינה יכולה לינשא לא עשו שליחותן וכותבין גט אחר ול"א עשו שליחותן אלא בספיקות הבאים מחומרות שהחמירו בגיטין בדבר שאין להס שורש ועיקר לא בתורה ולא בדרבנן דמידי דרבנן נמי תורה הוי וכמ"ש הבית יוסף ועיין שם בפר"ח ז"ל ואני מוסיף עוד להקל דאפילו לא נמצא בו פסול גמור אלא שלא תנשא לכתחלה חספא בעלמא מיקרי כיון שאין ראוי לגרש בו לכתחלה עיין שם ואם כן ממילא מבואר דבשטרי ממון דליכא חומרות אלא או ספיקות תורה או ספיקות דרבנן אם ע"י ספיקן אינו יכול לגבות בשטרו ודאי כותבין אחר ולהכי השמיטן בשלחן ערוך ורמ"א לחלק בין טעות ודאי לספק כמו שחילקו בגיטין סימן קכ"ב משום דד"מ עיקר יסודם או כדברי תור' או כדבריה' שהוא נמי תורה ואם כן ספיקא כיוצא בו ולא עשו שליחותן וז"ב:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}