שולחן ערוך חושן משפט לב א


שולחן ערוך

אם אמר ראובן בפני עדים שהוא חייב לשמעון מנה לא יעידו בב"ד סתם שהודה בפניהם שהוא חייב לשמעון מנה אלא יאמרו דברים כהוייתן לפי שאפשר לו להפטר בטענת משטה הייתי בו או בטענות שלא להשביע את עצמי נתכוונתי על הדרך שיתבאר בסי' פ"א וב"ד יבחינו הדברים אם הם בענין שיועילו טענות אלו או לאו:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

לא יעידו בב"ד סתם שהודה בפניהם שהוא ח"ל כו':    המחבר שינה מל' הטור שהטור כתב לא יעידו שחייב לו מנה ואליבי' מותר להם להעיד סתם איך שהודה בפניהם שהוא ח"ל והטעם דלהרא"ש והטור אין מועיל הודאה גמורה שהודה לפניהן אם לא שיאמר אתם עדי כמ"ש בפי' בסי' זה ובסי' פ"א ע"ש ולכך דקדקו וכתבו שלא יעידו שחייב לו שמשמעותו שיודעין בבירור שח"ל אבל המחבר פסק לקמן בסי' פ"א סתם כהרמב"ם והרמ"ה דס"ל דאם הודה בפני עדים בהודאה גמור' א"צ שיאמר להם אתם עדי מ"ה כת' דלא יעידו סתם איך שהודה בפניהן דמשמעותו שהודה לפניהן בהודאה גמורה אלא יאמרו דברים כהווייתן דהיינו איך שאמ' לפניהן שח"ל מנה וב"ד יבחנו הדברי' ואם היתה הודאה גמורה או שאר ענייני' שיתחייב ע"י או לא וק"ל:

על הדרך שיתבאר בסי' פ"א:    הטור כ' דינים הללו ג"כ בסי' זה ללמד לעדים בהלכות עדות איך יתנהגו בעדות' וחזר וכתבם בארוכה בסי' פ"א ששם איירי בהל' טוען ונטען ללמד לדייני' איך יפסקו על עדות כזו הבא לפניהן כמ"ש בפרישה והמחבר סמך אמ"ש לקמן בסי' פ"א בהל' טוען ונטען:

ש"ך - שפתי כהן

(א) על הדרך שיתבאר לקמן סי' פ"א ע"ש שהארכתי שם בעזה"י:


ט"ז

באר היטב

(א) סתם:    כתב הסמ"ע הא דכת' המחבר תיבת סתם ובלשון הטור אינו. היינו משום דאזיל לטעמיה שפסק בסי' פ"א דאם הוד' בפני עדים בהודאה גמורה א"צ שיאמר להם אתם עידי מש"ה כתב דלא יעידו סתם איך שהודה בפניהם דמשמעותו שהודה בהודא' גמורה אלא יאמרו הדברים כהוייתן והב"ד יבחנו אם יתחייב על ידן או לא.



קצות החושן

▲ חזור לראש