שולחן ערוך חושן משפט יט א


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

אחר שנשאו ונתנו בדבר מכניסים הבעלי הדינים וגדול שבדיינים אומר איש פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייב ואסור לדיין לומר כשיצא מב"ד אני הייתי מזכה אבל חבירי רבו עלי והעושה כן הרי הוא מכלל הולך רכיל מגלה סוד:

מפרשים

 

סמ"ע - מאירת עיניים

וגדול שבדיינים אומר כו':    הטעם שלא ירגיש הבע"ד מי זיכה ומי חייב משא"כ אם אחד משאר הדיינים היה אומרו דנתחייב יעלה על דעתו שדיין זה חייבוהו ולכך הקדים נפשו לאמר לו הפסק כמתנקם ממנו ועפ"ר ששם כתבתי בשם ב"י טעם אחר ודחיתי אותו.
 

ש"ך - שפתי כהן

(א) וגדול שבדיינים כו' הטעם שלא ירגיש הבע"ד מי זיכה ומי חייב עכ"ל סמ"ע ועיין בתי"ט פ"ג מסנהדרין משנה ב':

(ב) מכלל הולך רכיל כו' כ' מהר"א שטיין בלאוין ט' גם בכלל לאו זה דלא תלך רכיל שלא יאמר א' לנדון הדיין עשה לך שלא כדין במה שחייב אותך כדאמרי' בהגוזל גבי מגרומתא וכו' והביאו הב"ח ואין ראייתו מהגוזל מוכרח' ועיין שם בש"ס:
 

באר היטב

(א) סוד:    כתב הש"ך בשם מהר"א שטיין דגם בכלל לאו זה שלא יאמר א' לנדון הדיין חייב אותך שלא כדין.
 

קצות החושן

(א) הרי הוא. ומכלל זה גם כן שלא יאמר א' לנדון הדיין עשה לך שלא כהוגן במה שחייב אותך ב"ח וכתב כנה"ג דוקא כשאמר א' כן לנדון מעצמו בלי שאלת הנדון אבל אם הנדון שואלו ורואה זכות לזה הנדון והדיין טעה באופן דמצי למהדר אין בזה משום איסור:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש