שולחן ערוך חושן משפט יב ב


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

מצוה לומר לבעלי דינים בתחלה הדין אתם רוצים או הפשרה אם רצו בפשרה עושים ביניהם פשרה וכשם שמוזהר שלא להטות הדין כך מוזהר שלא יטה הפשרה לאחד יותר מחבירו וכל בית דין שעושה פשרה תמיד הרי זה משובח בד"א קודם גמר דין אע"פ ששמע דבריהם ויודע להיכן הדין נוטה מצוה לבצוע אבל אחר שגמר הדין ואמר איש פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייב אינו רשאי לעשות פשרה ביניהם אבל אחר שאינו דיין רשאי לעשות פשרה ביניהם שלא במושב דין הקבוע למשפט ואם חייבו בית דין שבועה לאחד מהם רשאי הבית דין לעשות פשרה ביניהם כדי ליפטר מעונש שבועה. (ואין בית דין יכולין לכוף ליכנס לפנים משורת הדין אע"פ שנראה להם שהוא מן הראוי) (ב"י בשם ר"י ובשם הרא"ש) וי"ח (מרדכי פ' ב' דמציעא):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

הדין אתם רוצים או הפשרה:    עד"ר שהוכחתי לפי מאי דקי"ל דמצוה בפשרה צריך הדיין להסביר לבעלי דינים שבפשרה נוח להם ולדבר על לבם אולי יסכימו על הפשרה וכן הוא ג"כ כוונת המחבר במ"ש שא"ל הדין אתם רוצים ר"ל במה שבאתם לפנינו לדון אם כוונתכם דוקא אדין או הפשרה כי כן הוא נכון לעשות פשרה ע"ש:

כך מוזהר כו':    שנא' צדק צדק תרדוף א' לדין וא' לפשרה:

ה"ז משובח:    בגמ' ובטור יליף לה מדכתיב אמת. ומשפט שלום שפטו בשעריכם איזה משפט שיש בו שלום זו פשרה:

ויודע כו':    ואין בזה משום מטעה לחבירו כי נוח לחבירו שיוותר מה לבעל דינו כדי שיתווך השלום ביניהם:

ואמר איש פלוני אתה זכאי כו':    פי' שוב אסור לומר לזכאי עשה פשרה עמו כי ירא אני שמא טעיתי ודיינים אחרים יהפכו את דיני:

שלא במושב דיינים כו':    כי מה שנעש' לפני הדיינים הוא כאלו עשאו בדעת הדיין ובהסכמתו:

ש"ך - שפתי כהן

(ג) אבל אחר שגמר הדין כו' עיין בתשו' רשד"ם סי' ק"ו.

(ד) ואמר איש פלוני כו' הב"ח כ' דיש להחמיר כהתוספו' ולא נהירא דהא מצו' לבצוע וכן נרא' עיקר כרוב הפוסקי':

(ה) איש פלוני אתה חייב כו' מדברי התו' פרק מרובה ריש דף ס"ט ופ' שנים אוחזין ריש דף י"ז מבואר להדיא דמיד שאמר איש פלוני אתה חייב לו אע"פ שלא אמר צא תן לו הוי גמר דין. וכן נרא' להדיא מדברי הנ"י בשם המפרשי' אכן בסמ"ג עשין ק"ה דף קפ"ט ריש ע"ג מבוא' להדיא שאין זה גמר דין עד שיאמר צא תן לו ע"ש ועיין מ"ש לקמן סי' כ"ב:

(ו) אינו רשאי לעשות פשרה ביניהם כו' וכתב בשלטי גבורים פ"ק דסנהדרין סוף דף ע"ד וז"ל נרא' בעיני שאין כל הדברים הללו אמורים אלא כשדיינים רוצים להטיל פשרה כפי הנרא' בעיניהם שלא מדעת הבעלי דינים אבל אם הם מודיעי' להם טיב הפשר' ומפייסים אותם עד שהם מתרצים למחול א' לחבירו או לתת א' לחברו דבר ידוע אפי' אחר גמ"ד ראוי לעשו' כן ובלבד שלא יהא שום צד הכרח בדבר אלא פיוסי' ופתויי' וזו היא מצו' גדול' והבאת שלום שבין אדם לחברו ע"כ:

(ז) רשאי הב"ד לעשות פשרה כו' גם בכאן כתב הב"ח דלהתוספות אין רשאי לעשות פשרה ויש להחמיר כדבריהם עכ"ד ואין דבריו נכונים ע"ש גם חומרא זו קולא הוא והעיקר כמו שכתב בטור:

(ח) ויש חולקין עיין ב"ח מ"ש מזה:


ט"ז

באר היטב

(ב) הפשרה:    כתב הסמ"ע דצריך הדיין להסביר לבע"ד שבפשר' נוח להם ולדבר על לבם אולי יסכימו על הפשר'.

(ג) חייב:    בדברי התוס' מבואר דזה מיקרי גמר דין אע"פ שלא אמר צא תן לו אבל בסמ"ג מבואר להדיא שאין זה גמר דין עד שיאמר צא תן לו. ש"ך.

(ד) ביניהם:    פי' שוב אסור לומר לזכאי עשה עמו פשרה כי ירא אני שמא טעיתי ודיינים אחרים יהפכו את דיני. סמ"ע. ובש"ך כתב בשם ש"ג דאין הדברים הללו אמורים אלא כשהדיינין רוצים לפשר כפי הנרא' בעיניהם שלא מדעת הבע"ד אבל אם הם מודיעים להם טיב הפשר' ומפייסים אותם עד שמתרצים למחול א' לחבירו או לתת דבר ידוע אפי' אחר ג"ד ראוי לעשות כן ובלבד שלא יהא שום צד הכרח בדבר אלא פיוסים ופתויים וזהו מצו' גדול' והבאת שלום בין אדם לחבירו.

(ה) שלא:    כי מה שנעש' לפני הדיינין הוה כאילו עשאו מדעת הדיין ובהסכמתו. סמ"ע.



קצות החושן

פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על חושן משפט לחץ כאן



▲ חזור לראש