שולחן ערוך חושן משפט יא ג

מי שהוא במדינה והלך שליח ב"ד ולא מצאו אין קובעים לו זמן עד שימצאנו השליח ויאמר לו היה בכפר אם דרכו לבא באותו היום אומר השליח אפי' לאחד מהשכנים אפי' אשה אם יבא פלו' הודיעוהו שב"ד קבעו לו זמן שיבא היום לב"ד ואם לא בא מנדין אותו לערב (וכ"ש ע"פ שליח ב"ד אע"פ שלא חזר ואמר עשיתי שליחותי) (טור).

במה דברים אמורים? כשאין בדרך שדרכו לילך בה על מקום ב"ד אבל אם דרכו עליהם אין מנדין אותו עד שיודיעו השליח בעצמו שמא לא אמרו לו השכנים שהרי הם אומרים דרכו על פתח ב"ד וכבר הלך (אליהם) ונפטר וכן אם לא בא במדינה עד למחר אין סומכים על השכנים שמא שכחו ולא אמרו לו:

הגה: וכן אם היה בעיר אין סומכין על השכנים שיאמרו שמא השליח ב"ד מצאו ואמר לו (טור):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

שהוא במדינה כו': פי' שהוא בעיר ונקרא מדינה בל' הרמב"ם ובל' המשנה לפעמי' וכ"מ כאן מיניה וביה דמדינה ר"ל בעיר ומ"ה קאמר דאין קובעין לו זמן עד כו' פי' אף אם יאמר השליח לשכני' תאמרו לפלוני שיבא לב"ד אין סומכין עליהן לנדותו אם לא יבוא דשמא השכיני' לא אמרו לו דחשבו כיון שהנתבע הוא בעיר מצאו השליח דרך הילוכו ואמר לו בעצמו לכך צריך שימצאנו השליח עצמו וזהו שאמרו בגמרא אבל. איתא במתא אימר אשכחינהו וכתבו ג"כ הטור ולא מצינו דכתב הרמב"ם בבא זו אלא כמ"ש כאן והוא מ"ש מור"ם בהג"ה בס"ס זה ז"ל וכן אם הוא בעיר אין סומכין כו' וצ"ל דלא בא מור"ם שם לחדש דבר בדין זה [דהא כבר כתבו המחבר] ולא כתבו אלא משום הטעם וקאי אמ"ש המחבר שם ואם דרכו עליהן אין מנדין אותו מפני שסוברי' שהב"ד עצמו אמרו לו ע"ז כתב מור"ם וכן אם הי' בעיר ור"ל שמה"ט נמי אמרו דאם הוא בעיר דאין סומכין על השכני' משום דשמא לא אמרו לו כו' כן נ"ל לדחוק וניישב דעת מור"ם במה שחזר וכתבו שהוא תמוה לפי הנראה:

מנדין אותו לערב: כל' הזה ג"כ כ' הרמב"ם בפכ"ה וגם לפני זה כתב הרמב"ם בדין מי שהוא מצוי בעיר דאין קובעין לו זמן אלא פעם א' דאם לא בא כל אותו היום דמנדין אותו בערב והמחבר שינה באותו הדין לשון הרמב"ם בס"א וכ' למחרתו ועד"ר שם כתבתי ישוב לדברי הרמב"ם דנ"ל דכוונתו הוא דבין בריש דבריו שכ' למחרתו בין אח"כ שכ' לערב אינו אלא לאפוקי דאין כותבין באותו היום ולערב ר"ל בלילה שאז מתחיל מחרת יום זה דקבעו לו והא דשינה לשונו והיינו משום דכ' בכל אחד ל' רבותא דהיכא דנכנס ויוצא דנותנין לו ג' זמני' כ' ל' למחרתו לרבותא דאע"פ דכבר נותנין לו ג' זמנים אפ"ה אין כותבין עליו בסוף יום השלישי עצמו אלא עד למחרתו ור"ל עד יום שלאחריו והיכא דאין נותנין לו אלא יום א' כתב לרבותא דכותבין עליו לערב ור"ל דא"צ ליתן לו זמן אחר אלא מיד בכלות אותו היום כותבין עליו נדוי. וכיון דאין חילוק ביניהם לדינא מ"ה לא הזכיר הטור בשום מקום לשון בערב אלא נקט ל' הגמ' דכ' למחרתו ואפשר דטעם הגמ' הוא משום דלמחר הוה זמן דמגלין קלונו ברבים ומודיעין שהוא בנידוי מ"ה כתבו למחרתו וזהו ג"כ טעם המחבר בס"א שכ' למחרתו וכאן העתיק לשון הרמב"ם כהווייתו וק"ל:

וכ"ש ע"פ שליח ב"ד כו': אע"פ שכ"ש הוא כתבו רבינו הטור ומור"ם כדי שלא תקשי כיון דשליח ב"ד הוא ה"ל לחזור ולומר עשיתי שליחותי ומדלא חזר וודאי לא מצאו ולא הזמינהו קמ"ל ועפ"ר מ"ש עוד מזה:

וכן אם הי' בעיר: עמ"ש לעיל בסמוך ס"ק י"ב כוונת מור"ם שחזר וכתבו:

וכן אם לא בא במדינ' עד למחר אין סומכין כו': פי' אין אומרי' שהשכני' הזמינהו על יום הקבוע לישיבת הדייני' בו ביום או ביום שיהי' ואם לא יבא לאותו יום ינדוהו למחרתו של אותו יום:

באר היטב

עריכה

(ו) שימצאנו: פי' אף אם יאמר השליח לשכנים תאמרו לפלוני שיבא לב"ד אין סומכין עליהן לנדותו דשמא השכנים לא אמרו לו דחשבו כיון שהנתבע הוא בעיר מצאו השליח דרך הלוכו ואמר לו בעצמו לכך צריך שימצאנו השליח עצמו דוקא. סמ"ע.

(ז) לערב: כתב הסמ"ע דהמחבר שינה לשונו כאן ממ"ש בס"א מנדין אותו למחרתו ופה כתב לערב אבל כונתו בשתי הלשונות אינו אלא לאפוקי דאין כותבין באותו היום ולערב ר"ל בליל' שאז מתחיל יום המחרת דקבעו לו והא דשינ' הלשון היינו דבכל א' השמיענו רבותא כו' ע"ש.

(ח) וכ"ש: אע"פ שכ"ש הוא כתבו הרמ"א כדי שלא תאמר כיון דשליח ב"ד הוא ה"ל לחזור ולומר עשיתי שליחותי ומדלא חזר ודאי לא מצאו קמ"ל. סמ"ע.

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}