שולחן ערוך אורח חיים תרפו ב

^במתענים ^בבי"ג באדר. ואם חל פורים בא' בשבת, מקדימין ^גלהתענות ביום חמישי.

הגה: ותענית זו אינו חובה, לכן יש להקל בו לעת הצורך, כגון מעוברות או מיניקות או חולה שאין בו סכנה. ואפילו רק כואבי עיניים, שאם ^ד^גמצטערים הרבה – לא יתענו, ^הויפרעו אחר כך. אבל שאר בריאים – ^ו^דלא יפרשו מן הצבור (חידושי אגודה בשם מחזור ויטרי). ואם חל פורים ביום א', שמתענין ביום ה' שלפניו, וחל בו ברית מילה, ^זמותר ^הלאכול על המילה, ולמחר ביום ו' יתענו האוכלים (הגהות מנהגים).

מפרשים

ט"ז - טורי זהב

עריכה

ולמחר ביום ו' יתענו כו'. נראה דאין לסמוך על זה למעש' שהרי הביא ב"י בשם המ"מ הא דמתער' ביום ה' לפי שא"א לאחר עד יום א' שהוא פורי' וכן אין מתענין בע"ש מפני כבוד שבת ואע"פ שנפסק' הלכה בע"ש מתענ' ומשלים דוקא כשבא זמנו הקבוע לו בע"ש אבל כשהוא נדח' מזמנו אין קובעין לו בע"ש. וכ"מ בתשו' הגאונים עכ"ל הרי דאף ביחיד אין להתענו' בע"ש דהא ההיא דמתענ' ומשלים מיירי ביחיד בפרק בכל מערבין דקאמר הני בני בי רב דיתבי בתעניתא בע"ש מהו לאשלומי ועל זה אמרו שם מתענה ומשלים ואפ"ה הוצרכו לתרץ דדוקא שם שזמנו קבוע כו' ממילא כאן שנדחה אין להתענות בע"ש ואת"ל דהרב המגיד קאי על מה שכתוב בפ"ב דתענית דבט"ב שחל בע"ש דמתענ' ומשלים והיינו בתענית צבור מ"מ כיון שכבר כתב רמ"א בסי' רמ"ט דבתענית יחיד לא ישלים וכאן שצריך להשלים לא יתענ' בע"ש ותו נראה דאם יתענה תענית אסתר בע"ש יצטרך להשלים עד צאת הכוכבים דכן דינו וא"כ היאך יעלה על הדעת שבזמנו הקבוע לו ע"פ חכמים ליום ה' לא יתענה מפני סעודת מילה ובע"ש יתענה עד הלילה וכבר נכנס שבת ומה לי מתענה מקצת שבת או כולו הלכך הך הורא' לאו דסמכ' היא אלא יאכל סעודת המיל' בליל' כמו בי"כ וט"ב וא"ל דכאן אסרו לקבוע תענית אסתר בע"ש מפני כבוד שבת ולעיל סי' רמ"ט הביא הטור דרך אנשי מעשה להתענות בע"ש ל"ק דהתם מיירי שאין מבטלין עונג שבת עבור זה ומדרכם לאכול בתאוה טפי כשהם מתענים משא"כ רוב העולם הם חלושים אחר התענית וע"כ אין לקבוע התענית בע"ש כנ"ל:

מגן אברהם

עריכה

(ב) מתענין בי"ג: ויש מתענין לילה ויום (כ"ה):

(ג) להתענו' ביום ה': אבל בערב שבת אין קובעין תענית בתחלה מפני כבוד השבת (מ"מ ב"ח הגמ"נ) עמ"ש סוף סי' רמ"ט:

מהרי"ל לא הי' מגיד ההלכ' בתענית אסתר מפני שטרודים לקנות צרכי פורים אם לא כשחל פורים ביום א' ובהגמ"נ הוכיח מהגמרא שאפי' בפורים היו רגילים ללמוד לפני רבם:

(ד) לא יפרשו: אפי' ההולך בדרך וקשה עליו התענית (ב"י ש"ל):

ביאור הגר"א

עריכה

ואם חל — כמ״ש בתענית כ״ז ב׳:

ותענית זה כו' — דלא כר״ת שכ׳ דתענית קבוע הוא וכ״כ הראב״ד דז״ש דברי הצומות כו׳. וליתא דהא בימיהם היתה מי״ט הכתובים במגילת תענית ובירושלמי הנ״ל לית הוא עצמו כו׳ שלפני י״ד כו׳ שהוא אסור בהספד אלמא אף בלא״ה היה אסור בהספד ותענית וא״ל בהספד לחוד כמ״ש הר״ן בספ״ב דתענית דלישנא דירושלמי לא מ׳ כן מדקאמר להודיעך כו׳ וכן קשה על הרא״ש שכ׳ בס״ת ולמאי דפרישית לעיל כו׳. ומ״ש דברי הצומות כת׳ הר״ן שכבר פי׳ דקאי על ד׳ צומות וה״ק תקבלו עליהן לעשות שמחה כמו שקבלו דברי הצומות מכבר ומזה כת׳ הר״ן דזעקתם קשה דד׳ הצומות אינן לזעקה ותפלה וא״ל דקבלו לצום ומשנבנה בה״מ בטלה כמו שבטלו ד׳ צומות אז דא״כ נ״ל ליום ניקנור הא בלא״ה הוי לששון ולשמחה כמו הד׳ צומות וכמו דפריך בפ״ק דר״ה על ג׳ בתשרי:

כגון כו׳ – דאנו אין מתענין אפי׳ בראשונות ואחרונות כמ״ש בספ״ק דתענית ולא אמרו אלא בת״ב וביה״כ כמ״ש בפ״ד דפסחים ופשיטא לחולה שאין כו׳:

ואפי׳ – דאף בד׳ תעניות אמרו בר״ה י״ח ב׳ רצו אין כו׳ רק משום ופורץ גדר כמ״ש הרמב״ן:

ויפרעו ואח״כ – שתענית זה אינו קבוע כמ״ש במס׳ סופרים שהיו מתענין אחר פורים מפני נקנור וחבריו וע׳ ר״ן שם:

אבל שאר – כמ״ש בתענית י״א א׳:

ומה חל – דבעל הברית מותר אף בשאר תענית אף שאינן נדחין חוץ מת״ב כמש״ש י״ב א׳ ועירובין מ״א א׳ דאר״א ב״צ כו׳ וכתבו תוס׳ בר״ה י״ט א׳ ד״ה אסורין דוקא בט״ב דחמיר אבל בשאר תענית א״צ להתענות כלל מדקאמר לפניהם ולאחריהן מותרין ולרבנן בלא השלמה וע״כ בי״ט אף בכה״ג אסור וכן חתן ביום חופתו וע׳ במ״א סי׳ תקנ״ט ס״ק י״א בשם ר״ש הלוי ע״ש:

באר היטב

עריכה

(ב) בי"ג: ויש מתענין לילה ויום. כנה"ג. מהרי"ל לא היה מגיד ההלכה בתענית אסתר מפני שטרודים לקנות צרכי פורים אם לא כשחל פורים ביום א' ובהגמ"נ הוכיח מהגמרא שאפי' בפורים היו רגילים ללמוד לפני רבם.

(ג) מצטערים: וכ"ש יולדת כל שלשים יום.

(ד) לא יפרשו: אפי' ההולך בדרך וקשה עליו התענית. ב"י ש"ל.

(ה) לאכול: משמע אפי' יותר מיו"ד. וט"ז כתב דאין לסמוך על הג"ה זו אלא יאכל סעודת המילה בלילה כמו בט"ב ע"ש. משנכנס אדר מרבין בשמחה. ומי שיש לו דין עם עכו"ם ישפוט באדר. כתב ר"מ אלשקאר סי' מ"א דיכולין לתקן בני העיר בהסכמת וחרם עליהם ועל הבאים אחריהם לעשות פורים על שנעשה להם נס ואף שהולכים לעיר אחרת להשתקע חל עליהם ומי שנעשה לו נס באדר ונדר לעשות לו פורים י"א לעשות בשנת עיבור באדר שני וי"א לעשותו באדר ראשון אא"כ נעשה הנס בשנת העיבור באדר שני הר"ש הלוי סי' י"ו ועיין מ"ש סי' תקס"ח סעיף ז' (ובמג"א חולק עליו. ובספר אליה רבה דחה דבריו בסימן תרפ"ה עיין שם). כתב כנה"ג מי שמתענה יום שנעשה לו נס ואירע בשבת יתענה בערב שבת.

משנה ברורה

עריכה

(ב) מתענין בי"ג באדר: כי בימי מרדכי ואסתר נקהלו ביום י"ג באדר להלחם ולעמוד על נפשם והיו צריכין לבקש רחמים ותחנונים שיעזרם ד' להנקם מאויביהם ומצינו כשהיו ביום מלחמה שהיו מתענין שכן אמרו רז"ל שמרע"ה ביום שנלחם עם עמלק היה מתענה וא"כ בודאי גם בימי מרדכי היו מתענים באותו יום ולכן נהגו כל ישראל להתענות בי"ג באדר ונקרא תענית אסתר כדי לזכור שהש"י רואה ושומע כל איש בעת צרתו כאשר יתענה וישוב אל ד' בכל לבבו כמו שעשה בימים ההם:

(ג) להתענות ביום ה': אבל בע"ש אין קובעין תענית בתחלה מפני כבוד השבת לפי שרגילין בתענית לומר סליחות ותחנונים ובע"ש לא יתכן לעשות כן לפי שלא יוכלו לטרוח לכבוד השבת ומי שהיה בדרך ושכח שמתענים ביום ה' ואכל ובלילה בא לביתו ושמע שהעולם התענו היום יתענה למחר בע"ש. מהרי"ל לא היה מגיד ההלכה בתענית אסתר מפני שטרודים לקנות צרכי פורים אם לא כשחל פורים ביום א' וכתב בא"ר ונ"ל דכל זה מיירי לילך לישיבה אבל ללימוד הקבוע בביה"מ אינו בכלל זה דאין בזה כ"כ בטול צרכי סעודה. וא"א צדקתך באותה שבת שחל פורים למחר כמו שא"א תחנונים בערב פורים בחול כך א"א צידוק הדין בשבת שהוא ערב פורים:

(ד) מצטערים: זה קאי על כואבי עינים אבל מעוברת אף שאינה מצטערת אינה מתענה כ"כ הישועות יעקב ובא"ר מחמיר בזה אך ביולדת כל ל' גם הוא מיקל:

(ה) ויפרעו אח"כ: להישועות יעקב הנ"ל מסתברא דלא קאי ד"ז רק על כואבי עינים שבעצם יש עליו חיוב שלא לפרוש מן הצבור ורק עכשיו משום דכאיב ליה עיניו ולהכי לבתר שיסולק כאבו יפרע התענית משא"כ מעוברת ומניקה דפטורות בעצם אפילו אינן מצטערות אכן מדברי הב"ח לכאורה לא משמע כן:

(ו) לא יפרשו: אפילו ההולך בדרך וקשה עליו התענית:

(ז) מותר לאכול על המילה: היינו כל האנשים הקרואים להסעודה ואפילו יותר מעשרה ואפילו בשחרית מותרים לאכול אכן כולם צריכין להתענות למחר וכדלקמיה. ועיין בט"ז וא"ר שחולקים על הג"ה זו ודעתם דקביעותא דתעניתא הוא דוקא ליום ה' וע"כ אסורין כולם לאכול ביום ה' ויעשו הסעודה בלילה אכן הבעלי ברית בעצמן מותרין לאכול ביום ה' אחר מילה וא"צ להתענות למחר וכנ"ל בסימן תקנ"ט ס"ט לענין ט"ב ועיין בפמ"ג שכתב דהמיקל לנהוג כדעת הרמ"א לא הפסיד וכן במו"ק ובשבות יעקב הסכימו לדעת השו"ע:

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}