שולחן ערוך אורח חיים תרעא ח

^נחצר ^*שיש לו שני פתחים משני רוחות, צריך להדליק בשתיהן ^נאמפני החשד. ואם שתי הפתחים ^נבברוח אחד (^נגוהם בבית אחד) (כל בו), די לו באחד מהם.

הגה: ואם מדליק בשני פתחים, אינו מברך רק באחד מהם ובשני מדליק בלא ברכה (ר"ן). מיהו, בזמן הזה שכלם מדליקין ^נדבפנים ממש ואין הכר לבני רשות־הרבים כלל, אפילו יש לחצר או לבית הרבה פתחים להרבה רוחות אין מדליקין אלא פעם אחת בפנים, כן נראה לי, וכן המנהג פשוט.

מפרשים

ט"ז - טורי זהב

עריכה

חצר שיש לו ב' פתחים כו'. הב"י הקשה מ"ש מההיא דפ"ק דברכות דאסור לעבור אחורי בה"כ בשעה שהצבור מתפללין ולא אמרן אלא דל"ל פתחא אחריתא אבל אית ליה פתחא אחריתי ל"ל בה דחמרי' בפתחא אחרית' עייל וה"נ נימא דאע"ג דחזו דלא אדליק בחד פתחא לא אתי למחשדיה דאמרי' באידך פתחא אדליק ותי' דשאני תפלה דאי לא מצלי הוי פורק עול מש"ה לא חשדי ליה בכך ועי"ל דשאני נ"ח דיש בה חסרון ממון נחשד טפי מבתפל' ועוד חלוקים אחרים ולפע"ד נ"ל דודאי בכ"מ שיש חשד צריך הוא לעשות כדי שיהא נקי מה' ומישראל אלא דאם יש לו ב' פתחים והרבה בני אדם הולכים גם בפתח האח' אין כאן חשד לגמרי כדאי' בע"א דף מ"ג ד"א חישי' לחשדא בדבר הנעשה לרבים וזה העובר אחורי בה"כ ודאי הולך בדרך שרבים הולכים שם לב"ה בפתחא אחרינא והיינו מי שיש לו מקום סמוך לפתח ההוא עובר דרך זה ולא נכנס בפתח זה כי לפעמים יצטרך לעבור נגד המתפללים בבה"כ דאל"כ מה מועיל לו פתח האחר כיון שאין הדרך שם אלא ודאי שהדרך שם וע"כ אין חשד כלל:

ואין היכר לבני ר"ה כו'. הטור כ"כ בשם בעה"ת וכתב ע"ז ונראה שאין להקל דאף לדידן יש חשש כיון שמדליקין בפתח הבית העוברים רואין שלא הדליק ואיכא חשד עכ"ל וע"כ כ' רמ"א לתרץ זה שעכשיו מדליקין ממש בפנים כו' לאפוקי מקושית הטור שבזמנו. היו מדליקים בפתח הבית היו עושין עכ"פ היכר לעוברים וכמ"ש הוא בסוף סי' תרע"א ע"כ יש חשד כל שאין שם היכר כראוי לעוברים משא"כ עכשיו שמדליקין ממש בפנים ולא אכפת לן כלל לעשו' היכר לבני ר"ה ע"כ לא אכפת לן בחשדא דידהו:

אלא פעם א' וכו'. דבר זה הוא מבואר בתשו' רשב"א סי' תקמ"א בפי' כן:

מגן אברהם

עריכה

(יב) מפני החשד: שיאמרו מדלא אדליק בהא באחרת נמי לא אדליק אבל כשהם מרוח א' חזי ליה ולא חיישי' לחשד דעלמא שיסברו שהבית חלוק מתוכו ויאמרו שהם שני בתים דאנשים נכרים אין מצוים ברחובות בלילה, הקשה הרב"י בסי' צ' ס"ח אמרי' אם יש לבה"כ פתח אחר מותר וכו' ולא אמרי' מדבהא לא עייל בהא נמי לא עייל ותי' כיון שיש כאן חסרון כיס יחשדוהו טפי משא"כ בבה"כ עכ"ל ול"נ דלק"מ דמהם אין הטעם שיחשדוהו שלא יכנס לבה"כ דהא באמת כמה פעמים שהוא טרוד בעסקיו א"צ לילך לבה"כ ועוד דכשמהלך בשוק בשעת תפלה אנו רואים שאין נכנס לבה"כ ואפ"ה שרי אלא הטעם כמ"ש רש"י דכשהולך סמוך לבה"כ נראה כפורק עול ומבז' בה"כ שאע"פ שאינו נכנס לה הולך סמוך לה דה"ל להתרחק ממנה ולהתבייש במה שאינו יכול ליכנס לה אבל אי איכא פתחא אחרינא ליכא ביזוי לבה"כ דוק ברש"י בברכות דף ס"א ותמצא כדברי ועל תי' הרב"י קשה דאטו בבה"כ מי לית בה חסרון כיס דאדהכי והכי בטל משווקים כדאמרינן בב"מ פ"ב:

(יג) והם בבית א': אבל אם הם בב' בתים אף על פי שהם של אדם א' צריך להדליק בשתיהן (ד"מ כל בו) אבל מלשון רש"י דדוקא כשהן של ב' בני אדם צריך להדליק בשתיהן ע"ש אבל של אדם א' א"צ וכ"מ סי' תרע"ז דדוקא אורח שיש לו פתח פתוח חייב משמע דבע"ה פטור:

(יד) בפנים ממש: פי' שבזמן הטור היו מדליקין אצל פתח הבית מבפנים אבל אנו מדליקין בפנים ממש:

באר היטב

עריכה

(יד) החשד: עט"ז ומ"א. ובתשובת חכם צבי סימן צ"א. ובתשובת יד אליהו סי' ז' וע' בי"א במה ששמע להקשות ודו"ק.

משנה ברורה

עריכה

(נ) חצר שיש לו שני פתחים: וה"ה בית:

(נא) מפני החשד: שיאמרו בני עירו מדלא אדליק בהא באחרת נמי לא אדליק וע"כ אפילו כל הבתים שבחצר שייך לאדם אחד או שאין לו שם בחצר רק בית אחד צריך להדליק בשתי הפתחים:

(נב) ברוח אחד וכו': הטעם דהא חזי ליה שהדליק באחד ומה שלא הדליק בשני ידעו אנשי עירו שמבפנים הוא בית אחד ושני הפתחים שייכים לאדם אחד ודי להדליק במקום אחד:

(נג) והם בבית אחד: אבל אם הם בשני בתים או שבית אחד חלוק מתוכו אע"פ שהם של אדם אחד צריך להדליק בשתיהן משום חשד שיחשדו ששני בני אדם דרין שם ויש מקילין בששתיהן שייכין לאדם אחד:

(נד) בפנים ממש: היינו שבזמן הטור היו מדליקין אצל פתח הבית מבפנים והיו עושין עכ"פ היכר לעוברים ע"כ יש חשד כל שאין היכר כראוי לעוברים משא"כ עכשיו שמדליקין ממש בפנים ולא איכפת לן כלל לעשות היכר לבני ר"ה ע"כ לא איכפת לן בחשדא דידהו:

ביאור הלכה

עריכה

(*) שיש לו שני פתחים משני רוחות: היינו אחת בצפון ואחת במזרח כ"כ רש"י וטעות נזדקר לפני פתחי עולם שכתב בשם רש"י א' בצפון ואחד בדרום עי"ש.

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}