שולחן ערוך אורח חיים תרמח ט
<< · שולחן ערוך אורח חיים · תרמח · ט · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
שולחן ערוך
עלתה חזזית (פי' תרגום או ילפת או חזזן) עליו, אם בשנים או בשלשה מקומות, פסול; ואם במקום אחד, אם עלה על רובו, פסול; ואם על חוטמו, אפי' כל שהוא, פסול. וחוטמו היינו ממקום שמתחיל להתקצר ולהתחדד כלפי ראשו:
מפרשים
ט"ז - טורי זהב
בב' או בג' מקומות. בכ"מ כ' וז"ל מעולם הוקשה לי בין בגמרא בין בפוסקים השתא שנים פסול ג' מבעיא ולא מצאתי לשום מחבר בזה דבר וצ"ע עכ"ל. ולע"ד שהוא דוגמא מה דאמרי' בעלמא אם מתקיימת העדות בשנים למה פרט הכתוב בשלשה אלא מקיש שלשה לשנים כו' ה"נ כן הוא דודאי ביש שני חזזית סמוכים זה לזה אלא שיש קצת מראה אתרוג ביניהם כחוט השערה לא אמרי' דיהי' פסול דבשביל זה אינו נראה כמנומר אלא ביש קצת שיעור ביניהם והיינו באם יש ג' חזזית כפי השיעור שיש בין השנים החיצונים מזה לזה ששם החזזית האמצעי כן הוא באם יש שנים לחוד ויש ביניהם מקום פנוי כשיעור הזה אז מחזי כמנומר כנלע"ד נכון:
מגן אברהם
(יב) על רובו: מדסתם משמע דס"ל רובו משני צדדים כמ"ש הטור:
באר היטב
(טז) רובו: מדסתם משמע דס"ל רובו משני צדדים כמ"ש הטור.
משנה ברורה
(לה) עלתה חזזית - בין בתלוש ובין במחובר אלא בעינן שיהיה גבוה משאר אתרוג:
(לו) פסול - דמחזי כמנומר [גמרא]:
(לז) על רובו - היינו רוב כל שטח האתרוג משני הצדדים:
(לח) פסול - דאינו הדר:
(לט) אפילו כל שהוא פסול - שנראה שם לעינים יותר משאר מקומות שבו שבאותו שפוע אדם נותן עיניו:
ביאור הלכה
(*) בשנים או בשלשה מקומות: הקשה הכ"מ השתא שנים שלשה מיבעי ותירץ הט"ז דה"ק דמקיש שלשה לשנים דהיינו דאף בשנים בעינן שיתפשטו אחד מחבירו עכ"פ כדי שיעור לחזזית שלישי (דהיינו כדי שיעור ב' אבעבועות דקות ומראה אתרוג משהו כחוט השערה מפסיק בין חזזית זו לחזזית שאצלה מצ"א וכן מצד השני) אבל בפחות מזה לא מקרי מנומר ורבים מאחרונים מיאנו בתירוצו דמי ידעינן כמה שיעור האבעבועות דנמדוד עי"ז הפסק בין שתי חזזית ותירצו דכה"ג פריך הש"ס בפרק מפנין ותירצו כדאמרי אינשי עיין בפמ"ג ובגדי ישע ונה"ש. ומ"מ עיקר סברתו שכתב דמסתברא שע"י חוט השערה מראה אתרוג שמפסיק בין חזזית לחזזית לא מיחזי כמנומר נראה דנכון הוא לדינא:
(*) על רובו: עיין במ"ב אכן על חוטמו דקי"ל דאפילו בכל שהוא שם בודאי אפילו בצד אחד:
(*) ממקום שמתחיל להתקצר וכו': עיין בב"י דדעת הרמב"ם והרי"ץ גיאות דחוטמו היינו למעלה קרוב לשושנתא אבל בטוש"ע סתמו כדעת הרא"ש דהשפוע קרוי חוטם ומצדד ברא"ש דכן הוא ג"כ דעת הר"ח והרי"ף ולכן כתב הטור ממקום שמתחיל לשפע וכן ג"כ כונת השו"ע והנה לכאורה היה נראה לומר דהוא מחצי האתרוג ולמעלה אבל באמת זה אינו דא"כ אם החזזית מתפשט על רובו של האתרוג ממילא הוא על חוטמו ג"כ ובפרט לדעת רש"י שכתב דעובי גבהו של האתרוג הוא נקרא חוטם א"כ אם החזזית מתפשט על רובו הרי חוטמו בכלל ובגמרא וכן בפוסקים מוכח דתרי מילי נינהו [וביותר יקשה על המגן אברהם וש"א שכתבו דהא דברובו פסול דוקא אם הוא משני צדדים ולא מצד אחד ולמה לא נפסל בכ"ג מטעם דהוא על חוטמו] וע"כ אנו צריכין לומר דלכו"ע מתחיל החוטם באתרוג אחר שיעור רובו של האתרוג ולא קודם. ועיין בשע"ת דמצריך לחוש גם לדעת רש"י באם מתרמי החזזית במקום גבהו לבד ודוחק א"ע דגם כונת השו"ע הוא כן ולע"ד לשון השו"ע לא משמע כן וכן בלבוש מוכח בהדיא דכונת השו"ע הוא על השפוע לבד ולא על מקום גובהו [שהעתיק טעמו דרש"י והשמיט תיבת עובי גבהו] ועכ"פ במקום הדחק בודאי יש להקל גם ביום ראשון ולברך עליו: