שולחן ערוך אורח חיים תרי ד
<< · שולחן ערוך אורח חיים · תרי · ד
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
טנוהגים בכל מקום להרבות נרות בבתי כנסיות, ולהציע בגדים נאים בבית הכנסת.
- הגה: ונוהגים ישכל איש, גדול יאאו קטן, עושין לו נר (מרדכי ומהרי"ו), גם נר נשמה יבלאביו ולאמו שמתו (כל בו), וכן נכון. וכן כתבו מקצת רבוותא.
- ואם כבו נרות אלו ביום הכיפורים, יגאין לומר לנכרי ידשיחזור וידליקם (מהרי"ל ומהרי"ו).
- מי שכבה נרו ביום הכיפורים, יחזור וידליקנו במוצאי יום כיפורים, ואל יכבנו עוד, אלא יניחנו לדלוק עד גמירא. וגם יקבל עליו שכל ימיו לא יכבה במוצאי יום הכיפורים נרו, לא הוא ולא אחר (כך נמצא במנהגים ישנים).
- ויש אומרים שיש להציע טוהשולחנות ביום כיפור כמו בשבת (מרדכי ומנהגים), וכן נוהגין.
- יש שכתבו טזשנהגו ללבוש בגדים לבנים נקיים ביום כיפורים, דוגמת מלאכי יזהשרת, וכן נוהגים ללבוש הקיטל, שהוא לבן ונקי, גם הוא בגד מתים, ועל ידי זה לב האדם יחנכנע ונשבר (דברי עצמו, מהגהות מיימוני פרק ז' דשביתת עשור):
מפרשים
להרבו' נרות כו'. דדרשי' ולקדוש ה' מכובד זה י"כ וכיון שאין לכבדו באכילה ושתי' כבדהו בכסות נקיה ונרות הוה ג"כ כבוד היום. ואין מקבלין שעוה ממומר להדליק בבה"כ כ"כ בלבוש:
גם הוא בגד מתים. יש נ"מ בין ב' טעמים אלו לאבל דלטעם דראשון אסור ללבוש הקי"טל. ולטעם הב' מותר ונראה דהסומך על טעם הב' ולובש לא הפסיד:
(ג) איש: אבל לא אשה משום דהטעם הנרו' שהתור' נגמרת ביה"כ שקרוי נר ואשה לאו בת תורה היא (מהרי"ו), במהרי"ל יש שהן כנגד איבריו של אדם ואשה יש לה איברים יתירים או כנגד מ"ע ואשה לא נתחייבה ועכשיו אין עושין נר אלא הנשוי:
עיין ביורה דעה ססי' רנ"ו בש"כ מענין היישובים המביאין נרות ובתשו' מהר"ם סי' קנ"ג:
(ד) ואם כבו כו': אין לומ' לעכו"ם לקבל שעוה הנוטף (מנהגים) עמ"ש סי' רע"ו ס"ב ונהגו ליקח עכו"ם לשמור הנרות שלא יבוא ח"ו לידי דליק' ומכח זה נהגו לומר לו לכבות ולהדליק ויש למחו' בידם שאין לו היתר כלל ועיין בשל"ה בפרט ביום הדין:
(ה) דוגמת מלאכי: ולפ"ז אין הנשים לובשין לבנים דאין יכולים להיות כמלאכים דעיר גברי' כתיב כמ"ש מט"מ גבי טבילה ומ"מ הקיט"ל יכולים ללבוש שיכנע לבם, אפי' מי שלובש שק מחמת תשובה אסור ללבשו ביה"כ (ס"ח תרט"ו ר"ש הלוי סימן ו'), איתא בילקוט שופטים דף ט' ע"א לעשות פתילות עבות בבה"כ להרבות אורן:
(א) קטן: ועכשיו אין עושין נר אלא הנשוי וטעם הנרות משום שהתורה נגמרה ביום כפור שקרוי נר מהרי"ו. ומהרי"ל כתב שהן כנגד איבריו של אדם או כנגד מ"ע. ולאלו הטעמים אין לעשות נר לאשה עיין מגן אברהם ועיין סימן קנ"ד סי"א איזה נר ראוי לבית הכנסת. ובילקוט שופטים איתא לעשות פתילות עבות כדי להרבות אורן. מגן אברהם.
(ב) אין לו': אפי' ברמיזה ומצוה עושים כשיניחה כך מכובה ע"ש. ואין לו' לעכו"ם שיקבל שעוה הנוטף. מנהגים.
(ג) דוגמת: לפ"ז אין הנשים לובשים לבנים דאין יכולים להיות כמלאכים ומ"מ הקיטל יכולות ללבוש שיכניע לבם. מגן אברהם.
(ד) מתים: יש נ"מ בין שני טעמים אלו דלטעם הראשון אסור להאבל ללבוש הקיטל. ולטעם השני מותר ונראה דהסומך על טעם השני ולובש הקיטל לא הפסיד ט"ז. והלובש שק מחמת תשובה אסור ללבשו ביה"כ ספר חסידים תרט"ו. מ"א.
(ט) נוהגין בכל מקום וכו' – דדרשינן, "לקדוש ה' מכובד" – זה יום הכיפורים. וכיוון דאין לכבדו באכילה ושתיה, כבדהו בכסות נקיה. ונרות הוי גם כן כבוד היום, דכתיב: "על כן באורים כבדו ה'", ומתרגמינן: "בפנסיא יקרו ה'".
ואין מקבלין שעוה ממומר לעכו"ם שנתן נדבה לבית הכנסת, וכדלעיל בסימן קנ"ד סעיף י"א בהג"ה, עיין שם במשנה ברורה. ואם יש חשש איבה, וכל שכן שר, מקבלין ממנו וצריך עיון [פמ"ג]:
(י) שכל איש – ואין לעשות נר לאשה, עיין במ"א הטעם:
(יא) או קטן – ועכשיו אין עושין נרות אלא לנשוי.
בילקוט שופטים איתא לעשות פתילות עבות בבית הכנסת, כדי להרבות אורן [מ"א]:
(יב) לאביו ולאמו – לכפר עליהם. ומשמע מלשון זה דסגי בנר אחד, ועיין באליהו רבא:
(יג) אין לומר וכו' – אפילו ברמיזה. ומצווה עושה כשיניחה כך מכובה.
ונהגו ליקח עכו"ם לשמור הנרות, שלא יבואו חס ושלום לידי דליקה. ומכוח זה נהגו לומר לו לכבות ולהדליק, ויש למחות בידם. ואף אם העכו"ם רוצה להדליק מעצמו, צריך למחות בידו, מאחר שהוא בשביל ישראל:
(יד) שיחזור וידליקם – ומאחר שהעולם מקפידים אם כבה נרו, אף על פי שלדעתי אין בו משום חשש, דלפעמים נכבה מחמת רוח או מחמת חום, מכל מקום, כיוון שהעולם מקפידים, ראוי לכל אדם ליתן נרו לשַמָש, ולא ישגיח עליו כלל, וגם המותר יניח בבית הכנסת [ח"א]:
(טו) השולחנות – משום דאיקרי שבת שבתון:
(טז) שנהגו ללבוש בגדים לבנים וכו' – ונוהגין שגם הנשים לובשים בגדים לבנים ונקיים לכבוד היום. אבל לא יקשטו עצמן בתכשיטין שמתקשטין בהם בשבת ויו"ט, מפני אימת יום הדין. ואין נוהגות ללבוש קיטל:
(יז) השרת – ומטעם זה נהגו ללבוש בגדי פשתן לבן נקיים, כמו שכתוב: "איש אחד לבוש בדים" [דרכי משה]:
(יח) נכנע ונשבר – וגם אָבֵל תוך שנים עשר חודש על אביו ואמו, או תוך שלושים על שאר קרובים, יכול ללבשו. ויש מקומות שנוהגים שאין האבל לובשו.
אין לכנוס לבית הכסא בקיטל, שהוא מיוחד לתפלה אבל להשתין בו מותר (והוא הדין בטלית גדול המיוחד לתפילה, ובאבנט הנקרא גארטיל לנוהגים ללבשו בתפילה. ונהגו לפשוט כל אלה בכניסה לבית הכסא קבוע, אף אם אינו נכנס אלא להשתין):