שולחן ערוך אורח חיים תרי א

^אמקום שנוהגים להדליק נר ^בבליל יום הכיפורים, ^גמדליקין; מקום שנהגו שלא להדליק, אין מדליקין.

(ואם יש לו נר בבית, ^דחייב להדליק בחדר ששוכב שם, כדי שלא יבא לידי תשמיש עם אשתו, מאחר שרואה אותה ^האצל הנר שבביתו) (מהרי"ל).

ואם חל להיות בשבת, חייבין הכל להדליק.

הגה: ומברכין "להדליק נר של שבת ושל יום הכיפורים":

מפרשים

ט"ז - טורי זהב

עריכה

מקום שנהגו להדליק כו'. ושני המקומות נתכוונו לדבר א' דהיינו לבטל תשמיש דהמדליק כוונתו שאסור לשמש נגד אור הנר ומאן דלא מדליק כוונתו שלא יראה אותה ויתאוה לה ואף על גב דאסור לו לבא עליה מכל מקום מידי הרהור לא יצא ויבטל מחשבתו הטהורה ביום הזה:

מגן אברהם

עריכה

(א) מדליקין: שלא ישמש לאור הנר והנוהגים שלא להדליק כוונתם שלא יראנה ויתאוה לה:

(ב) מאחר שרואה: ובחדר אין לו שום היכר (שם) ובמרדכי ריש יומא כ' ומדליקין נרות על שלחנם כמו בשבת אף יש מדליקין גם בחדרים דתנן מקום שנהגו כו' משמע דיש מדליקין על השלחן ולא בחדר וכ"מ שם סוף יומא שכ' וא"ל דהיינו דוקא בחדר משום תשמיש אבל בבית חובה להדליק דהא תנן מדליקין בבתי כנסיות וכו' משמע אבל בבתים לא ע"כ וק' דא"כ כשיראנה בבית יתאוה לה וכו' כמ"ש כאן אלא ע"כ לא ס"ל הך סברא דמהרי"ל דאין יצה"ר מצוי אלא לשעתו ובבית שניהם מצוי' יחד אבל בחדר הולך זה לבדו לשכוב וזו לבדה ואז לא חיישינן שמא ישכח, כל זה ליישב המנהג ומ"מ יש להחמיר:

משנה ברורה

עריכה

(א) מקום שנוהגים להדליק וכו' – ושני המקומות נתכוונו לדבר אחד, דהיינו לבטל תשמיש. דהמדליק, כוונתו שאסור לשמש נגד אור הנר. ומאן דלא מדליק, כוונתו שלא יראה אותה ויתאווה לה ויוכל לבוא לידי תשמיש.

ואפילו היא נדה, דאסור לו בלאו הכי לבוא עליה, מכל מקום מידי הרהור לא יצא, ויבטל מחשבתו הטהורה ביום זה:

(ב) בליל יום הכפורים – אף בחדר משכבו. ומקום שנוהגין שלא להדליק, היינו אף בבית אין מדליקין:

(ג) מדליקין – אמרינן בירושלמי, דמקום שנהגו להדליק חשיבא טפי. ונפקא מינה לעיר חדשה, שראוי לנהוג כן [פר"ח]:

(ד) חייב להדליק וכו' – רוצה לומר, אף במקום שנהגו שלא להדליק:

(ה) אצל הנר שבביתו – המ"א מיישב המנהג שאין נוהגין כן, וכתב דמכל מקום יש להחמיר. אכן באשתו כשהיא נדה, דבלאו הכי בדיל מינה משום נדותה, יש להקל כשמדליק בשולחן ולא בחדר:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}