שולחן ערוך אורח חיים תקצד א


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

יחיד שלא תקע חבירו יכול לתקוע לו להוציאו ידי חובתו אבל יחיד שלא התפלל תשע ברכות אין חבירו יכול להוציאו.

הגה: ויש חולקין ואומרים דאם לא יכול להתפלל חבירו יכול להוציאו בתפלתו (ר"ן סוף ראש השנה ומרדכי והגהות אשירי בפרק קמא דראש השנה):

מפרשים

 

ט"ז - טורי זהב

אין חבירו יכול להוציאו. והא דאמרי' סופר מברך ובור יוצא דוקא בב"ה ומצות שנהגו להשמיען אפי' ליחיד משא"כ בתפלה שלא ניתקנה אלא בלחש ויש חולקים ס"ל דאין חילוק בזה:
 

מגן אברהם

(א) אין חבירו וכו':    אא"כ בעשרה [טור] וכ"כ הרמב"ם בה' תפלה דין ד' שאין ש"ץ מוציא בפחו' מי' ובדין ט' כ' דאין מוציא אלא שאינו בקי וכ"כ רי"ו נ"ג ח"ז ע"ש ועמ"ש סי' נ"ט ס"ד:
 

באר היטב

(א) אין:    אא"כ בעשרה טור והרמב"ם. והבקי אפי' בדיעבד אינו יוצא בתפלת הש"ץ כיון שמפסיקין עכשיו בפיוטים. מ"א סי' (תקנ"א) [תקצ"א] ע"ש ועיין יד אהרן שם.
 

משנה ברורה

(א) יכול לתקוע לו - אפילו הוא יכול לתקוע בעצמו:

(ב) אין חבירו יכול להוציאו - אפילו אם הוא צריך להתפלל אז גם לצורך עצמו בלחש אלא שהוא מתפלל בקול כדי להשמיע גם לחבירו ולהוציאו ואפילו אם לא יכול להתפלל בעצמו דתפלה צריך כ"א לבקש רחמים על עצמו ולא ע"י שליח אא"כ יש עשרה ואז הוא ש"ץ:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש